חמישה מיליון פולארדים מחכים מעבר לים

אולי פולארד יפתח לנו את הצוהר ונצליח לפתוח את הלב. זו הפעולה הממשית הראשונה שנוכל לעשות.

הרב אהרון אגל-טל , ט"ו בטבת תשפ"א

חמישה מיליון פולארדים מחכים מעבר לים-ערוץ 7
הרב אהרון אגל-טל
צילום: באדיבות המצולם

שובם של פולארד ואשתו בשעה טובה אל חיק עמם צריכה גם להיות הזדמנות עבורנו לבחינת מערכת היחסים שלנו עם אחינו הפזורים בעולם.

אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום שה' יקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, אבל באיזה מקום התפילה הזו היא כ'צפצוף הזרזיר' כמאמרו של ריה"ל בספר הכוזרי, כי היא מבטאת איזו ציפיה שאין לנו ענין כל כך למלא בעצמנו.

זכיתי לקחת חלק בסמינר משותף של הסוכנות היהודית וארגון גשר שעסק ביהדות התפוצות. שלשה ימים מרוכזים של מפגש ולימוד פניה השונים של יהדות אמריקה, שבעיקר הממו אותנו בעוצמת ההתרחשות שאינה נצפית על הרדארים שלנו.

ביקרתי לאורך השנים עשרות פעמים בקהילות יהודיות בעולם ובעיקר בארה"ב וחשבתי שאני מבין יותר מאחרים, אבל מצאתי את עצמי נבוך אל מול העובדות; מספרים וסטטיסטיקות הזועקים את ניתוקם לעולמים של אחים ואחיות מאתנו ומזהותם היהודית. אני מכיר את יהדות ארה"ב בעיקר דרך הקהילות האורתודוקסיות.

נוכחותם בערים מסויימות ברורה ועוצמתית, אבל מסתבר שהם מהווים בסך הכל כ- 10% מן היהדות האמריקאית. 30% מוגדרים כבר כעת כ-Unaffiliated" " –לא משוייכים שמשמעותה היא שמאות אלפי יהודים כבר אובדים לנו לעולמים. יתר ה 60% האחרים גם הם מדאיגים. הם בנויים על הרפורמים והקונסרבטיבים – שכוח ההישרדות היהודית אצל חלקם מוטל בספק.

ד"ר זהר רביב, סמנכ"ל חינוכי בתגלית חידד את האתגר היחודי בעת הזאת. לדבריו הצעירים היום פעילים בעולם שבו ישנו פער הפוך ומדאיג בין רמות ידע נמוכות מאוד ובין רמות דעה גבוהות מאוד. הדור היהודי הבא, הצעירים, חסר יכולת העמקה והבעיה כפולה כי עוצמת הביטחון ביכולתו להביע דעה אינה נפגעת בשל כך. זוהי סביבה חינוכית בעייתית ביותר, משום שאנחנו חסרים את היכולת האמיתית להשפיע ולכוון. אותם צעירים חיים בתודעה של 'גולשי גלים' אבל הם אינם 'צוללים למעמקים' וכך הם קופצים מכותרת לכותרת מבלי הבנת ההקשר והעומק, ומה לעשות שכדי להתחבר לזהות היהודית, צריכים מעט יותר עומק?

רביב ממסגר את הטרגדיה של יהדות ארה"ב במשפט: "ניצחון הריטואל על המשמעות" שאומר שגם כאשר ישנה זיקה ליהדות, היא בנויה על ריטואל חסר נשמה שאין מאחוריו תפיסת תרבות או לאום וממילא אין בו די כוח לבנות את החוליה הבאה בשרשרת.

דני דיין, מי שהיה עד לאחרונה הקונסול הכללי בניו יורק, ציטט אמירה בשם מנחם בגין ועל פיה "הים אינו גבול עמנו", אבל מקום המדינה התרגלנו לחשוב שיש לנו 'דוד עשיר באמריקה'; כספומט מזהב שיחלץ אותנו בשעות צרה. בהפוגה שבין המערכות, העדפנו שהדוד ישתוק ושימשיך לעשות כסף, כדי שיהיה מוכן עם מזומנים לאירוע הלאומי הבא.

חלקים עצומים בעם היהודי הולכים ואובדים. הבורות והניתוק וחוסר המשמעות מייבשים את התודעה. ה'שואה' כמעצבת דרך וכתמרור אזהרה שתיחזקה את היהדות הגלותית עשרות בשנים, מאבדת מכוחה ולא נותרה דרך אפקטיבית למלא את מקומה.

סיפר לי אסטרטג בכיר שנשכר על ידי ארגון יהודי ובמסגרתו ראיין 1000 סטודנטים יהודיים ברחבי העולם. באחד הראיונות הסביר לו סטודנט מדוע אינו חוגג את פסח: "קשה לי לצום שמונה ימים"...

אנחנו עומדים מול אוקיינוס ואין פתרון אחד חגיגי עבור כולם, אבל אנחנו צריכים לפתוח את גבולות הגזרה של התודעה שלנו. אם אנחנו טוענים בשם הלאומיות שלהבדיל מפטריוטיות, אינה תחומה בגבולות מדיניים – אנחנו צריכים להתחיל להפנים את הגודל של האירוע היהודי – כי הים באמת אינו גבול עמנו...
אנחנו כבר לא הילד הקטן שממתין לקבל דמי כיס מן הדוד האמריקאי העשיר. אנחנו עשירים לא פחות. בטח ברוח שלנו ובמה שיצרנו כאן במשך שבעים שנה. הפוליטיקה העצובה אינה מלמדת על מי שאנחנו אלא על כשל מסויים ביכולת ההתארגנות ובהגדרת המטרות. אפילו היא לא יכולה להסתיר את האורות הגדולים שכבר יש כאן.

אולי פולארד יפתח לנו את הצוהר ונצליח לפתוח את הלב. זו הפעולה הממשית הראשונה שנוכל לעשות. להכיר ולהתחבר ולחבר אלינו. כמו שאמר לנו הרב שמואל אליהו בשם הרב קוק זצ"ל – כל הכלים הטכנולוגיים נבראו כדי לגאול את העולם. קל יותר להתקרב ולקרב ממה שהיה בעבר. צריכים לפעול כדי להתחבר.

הכותב הוא מחבר הספר "להגיד לאדם ישרו", יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית