דורשים ועדת חקירה
דורשים ועדת חקירהצילום: חוננו

כשבוע לאחר שנהרג הנער אהוביה סנדק ז"ל הגיע לידי ערוץ 7 מכתב מרגש אותו כתב אביו, אברהם סנדק, בו הוא מבקש להעניק הצצה לעולמו של אהוביה בנו, לאהבתו לארץ ישראל, לעם ישראל, לתורת ישראל ולה'.

תורמיםעכשיולבנייתחזונושלאהוביהז"לומקימיםביתכנסתלזכרו! היושותפיםבעשייתצדקלאהוביה! >>

מאת נשמתו של אהוביה סנדק,

שלום עם ישראל, כאן אהוביה, עליתי בעקידה השמימה אתמול. רציתי לדבר איתכם, רציתי שתכירו אותי, אני יודע שיש סטיגמות וחיצוניות בעולם לכן אשמח פשוט להציג את עצמי.

כל חיי חייתי כחלק מכם, עם ישראל. אתם חלק מעצמי ובשר מבשרי. כל חיי הקדשתי ומסרתי כדי לקדם את עם ישראל להצמיח את הנשמה המאירה, הטובה הקדושה והשמחה שלו.

כשהיינו בגלות היינו עם מאוד כבוי וחלש.. היינו נשמה בלא גוף. הגוף שלנו הוא ארץ ישראל. רק כשהגענו לכאן, לארץ ישראל, אנחנו רואים התחלה עוצמתית של החיים שלנו כעם. כל רגב אדמה נוסף שאנחנו מיישבים בארצנו הוא בסיס לגלות מרחבי חיים שלמים של מי שאנחנו. הרגשתי את זה כל רגע בחיי, ולכן מסרתי את עצמי להגדיל את ההתיישבות בארץ, לחונן את עפרה, להפריח את שממותיה.

שמי אהוביה, כל רגע הייתי מלא מאהבתו יתברך וממנה נבעה אהבתי ומסירותי אליכם "עם ישראל - ארץ ישראל"... אולי אם תסתכלו על התמונה של הפנים שלי תבינו יותר טוב… שאפתי להצמיח אותנו, עם ישראל שכל כך אני אוהב, להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" "אור לגויים" על אדמת הקודש בשיא היצירה, הצמיחה, החיוניות, הקדושה, האהבה, הטוב והאור.

אהבתי את ה' יתברך, הייתי מלא מאהבתו אלי, כל עצמותי היתה לגלות את אורו המתוק והעדין בעולם. נכספתי לבניין בית המקדש - כמקום הממשק בין האלוקי המושלם והנצחי לבין עולמנו האהוב. האמנתי בעולם, בכם, בארצנו. רציתי כל חיי שאור הנבואה ישוב אלינו בארצנו הקדושה. רציתי סנהדרין, שעם ישראל יחיה על פי החוכמה העליונה עם התורה שהכי תואמת את טבעו - תורת ישראל לעם ישראל.

כשנלחמתי על ערכים לא נלחמתי ממקום של שנאה קטנונית חלילה, רק ממקום של רצון גדול לטוב הגדול עבור כולם ועבורו יתברך. גם עכשיו כשעליתי לשמיים לא ארפה לרגע, תמיד אפעל מכאן להגדלת ארץ ישראל ולהתממשות הגאולה. כיום אני לא בגוף, נשארתי מציאות פשוטה ומופשטת של עוז עוצמה וגבורה, של כח להאיר את העולם בחיים, בחופש עצמי, ובטוב.

אספר לכם, אני עם חברי, חברי נשמה, הרחבנו והגדלנו מאחז שנקרא "מעוז אסתר". הורי היו ממקימי המאחז. גרנו בבית עשוי מעץ שבנינו במו ידינו. הייתי קם בזריחה לרעות את הצאן. במרעה הייתי כותב שירים וחי את הקדושה והחיים של אדמת ארץ ישראל אותה אני כה אוהב, אחר כך הייתי לומד תורה בחברותא מתוך אהבה ורצון גדול להידבק במיסתריה ולא הרגשתי את חום היום של ספר המדבר. ובלילה עליתי לעמדת השמירה, קשור אני בדמותו של דוד המלך.

את משפחתי אני אוהב מאוד. כשהיו אומרים לי לבוא יותר הביתה הייתי עונה להם מעומק ליבי שאני לא יכול, אני חייל אני מגוייס, אני כל כולי מסור אליו יתברך ואל ארצו הקדושה, ארץ החיים. כולי קשור לתורה, למדתי מגיל 3.5 תנ"ך עם אבא שלי, למדתי בישיבה קטנה, במאחז ולאחרונה אף למדתי בכולל.

חזון חיי בתקופה זו היה שהמאחז מעוז אסתר יהפוך ליישוב גדול חי ותוסס, ילדים משחקים ברחובותיו, שבילים מלבלבים, כבישים ובתים כפריים נאים מלאי קול תורה. לעטר בהם את ארצנו הקדושה. הייתי אדם מאוד חי ושמח, אופטימי וחיובי גם כשקשה, הייתי סקרן להרבה תחומים, אהבתי את החיים בעולם ורציתי להגדיל אותם עוד ועוד.

הורי היקרים, גם אני רוצה לנחם אתכם. "המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים" הלוואי שנגיע כבר לימים שבהם נחיה בחיים שהם כל כך חיים שאין עמם מוות. חיוניות כל כך חזקה וטהורה שלא שייך בה מוות. הורי, אני איתכם, רק בלי גוף, הורי, משפחתי ואחי, ממנו באתי, כל חיי למענו ואיתו ואליו אני שב, תהיו חזקים תמשיכו את דרכי, דרככם, תהיו איתו יתברך ולמענו.

נקברתי באדמת ארץ ישראל, המקום הכי טבעי לי, גם בחיי הייתי כולי אדמת ארץ הקודש.

שלכם, אהוביה.

תורמיםעכשיולבנייתחזונושלאהוביהז"לומקימיםביתכנסתלזכרו! היושותפיםבעשייתצדקלאהוביה! >>