מה שהפיל את האסימון אצל יזם הנדל"ן ישראל זעירא בנוגע להרגלי הצפייה המאתגרים של הציבור הדתי־לאומי, היה ביקורת סרט תמימה שהוא נתקל בה באחד העיתונים המיועדים לציבור הדתי. זעירא הזדעזע לגלות כי הסרט שהכתב המליץ עליו בהתלהבות כולל סצנות בעייתיות במיוחד מבחינת צניעות. "לצערנו הרב, אנשים נוטים להצטדק ולומר 'זה רק דקה. זה לא כל הסרט. העיקר הוא טוב ומעניין'. אבל כאן לא מדובר בהלכות כשרות, וכשיש פורנוגרפיה בתוך סרט אין דין של בטל בשישים. אנשים תמימים שרוצים להביא לילדים שלהם תוכן איכותי נפגעים מזה", הוא אומר בכאב.
עם הזמן גילה זעירא שגם סדרות שנחשבות לצנועות אינן בהכרח כאלה. כמו למשל הסדרה 'השורד האחרון', סדרה פופולרית בקרב בני הנוער בישראל, שהעונה השלישית שלה מוצפת בתוכן להט"בי. "פעם סדרות מיתולוגיות כמו 'בית קטן בערבה' עסקו בהווי אמריקאי־משפחתי של אבא, אמא ושני ילדים. בחמש השנים האחרונות יש תפנית בעלילה ופתאום מכניסים תכנים פרוגרסיביים רדיקליים מאוד. גם סדרה תמימה שאין בה פורנוגרפיה בעצם מחנכת ללגיטימציה של הנושא הלהט"בי", הוא קובל.
הנוער צורך תוכן בלי מסננות
בעקבות מחקר שוק של קבוצות מיקוד, הבין זעירא שהורים רבים עומדים חסרי אונים בפני הנוער שצורך תוכן כדי למלא את שעות הפנאי אך נותר בלי מענה הולם. הדבר נכון במיוחד בתקופת הקורונה, כשכולם בבית ודבוקים למסכים שעות רבות. הפתרון שהגה ויצא לדרך לפני כארבעה חודשים הוא ערוץ חדש וייחודי – ערוץ TOV. מדובר בפלטפורמת צפייה דיגיטלית המספקת מגוון רחב של סרטים וסדרות מסוננים ומבוקרים לכל המשפחה, כך שאפשר לתת למשפחה לצפות בסרטים ובסדרות ללא חשש מקטעים בלתי הולמים.
"המטרה היא להביא תוכן נקי שאפשר להכניס הביתה בלי דאגות", מסביר זעירא את התורה כולה. "בסופו של דבר, כל המסננים למיניהם לא יכולים להביא הביתה תוכן חיובי, הם יכולים לסנן פה ושם תוכן שלילי. מה שקורה בפועל הוא שאנשים מורידים את הרף כי הסרט לא עומד ברף הרצוי בבית, ואז יש קוד להורים וקוד לילדים, מה שיוצר בלגן שלם. אנחנו עושים פעולה הפוכה. אנחנו מכניסים הביתה תכנים נקיים, בלי בעיות צניעות, אלימות קשה או ניבולי פה, ובעצם נותנים את הפתרון הפרגמטי החיובי בעלות נמוכה. הפתרון הזה מאפשר למשפחות רבות להוציא מהבית את שאר הפלטפורמות שמכניסות תכנים שהורסים את הנפש של הנוער, ובכך להביא להורים גם שקט נפשי. זאת בשורה גדולה. היה צריך לעשות את זה לפני שנים רבות".
זעירא מודע לכך ששאלת ההתייחסות לתרבות הפנאי היא סוגיה בפני עצמה. "מי שכל היום עסוק בקודש ובתורה, ברור שהערוץ הזה לא בשבילו. אנחנו לא עוסקים בציבור הספציפי הזה", הוא מבקש לדייק. "אנחנו עוסקים בציבור דתי, חרדי ומסורתי שרוצה ומעוניין לצרוך תרבות פנאי, מסוג הדברים שמשודרים בטלוויזיה ומוקרנים בקולנוע, ורוצה לצרוך אותה באופן שמתאים לאורחות חייו. הורים מכניסים הביתה משהו שהם לא צריכים לרעוד מפחד בגללו. זה לא נטפליקס, ערוץ 12 או כל מיני סדרות שעמוסות בסצנות מזעזעות מכל מיני בחינות. אפילו לציבור החילוני נמאס מההתפרעות הפרוגרסיבית שיש בסדרות היום. כשאנחנו עוסקים בסינון אנחנו עושים עבודה מאוד חשובה להורים שאין להם את היכולת לראות כל סרט וסרט כדי לדעת מה טוב לילדים שלהם. אנשים צריכים להבין שהם שותפים למהלך גדול. כל מי שעושה מנוי סולל את הדרך לכך שבעוד שנה־שנתיים יהיו לנו אלפי סרטים. תהליך הרכישה הוא ארוך ויקר ומצריך השקעה כספית גדולה, אך בראייה לטווח ארוך אנחנו עושים כאן פעולת מניעה וחינוך ממדרגה ראשונה".
בקבוצות המיקוד שערכו מקימי הערוץ בציבור הדתי-לאומי התגלה שעיקר החוסר הוא אצל ילדים בני 16-10, גיל שבו אין חלופה אינטרנטית לצפייה, כך שאו שהם פותחים את כל הערוצים או שהם לא יכולים לצפות כמעט בשום דבר. "היה צורך ליצור חלופה לציבור שרוצה לצרוך תרבות, אבל לא יכול לעשות זאת בגלל כמה דקות בעייתיות שמתנגשות עם עולם הערכים שאליו הוא מחנך את הילדים שלו", מסביר גידי אברהם, מנכ"ל ערוץ TOV. "אדם יכול לצפות במשך 90 דקות בסרט פעולה או דרמה, ופתאום הוא מגלה שיש כמה דקות בודדות שיכולות להרוס לו. כאן אנחנו נכנסים עם אלמנט שמוציא את הדקות הבעייתיות ומנגיש את המוצר הנקי לציבור שמחפש זאת".
את המורכבות הזאת חווה אברהם על בשרו. "יש לי נכדה בת שבע. לפני שנתיים, כשהייתה רואה את ערוץ הילדים או סרטונים לילדים ביוטיוב, פתאום הייתה צועקת לי: 'סבא, תבוא מהר! יש פרסומת מפחידה'. פתאום אתה מגלה שסרט הפעולה 'הפריצה לניו-יורק' עלה לאקרנים ואפילו סרט לילדים כבר אי אפשר לראות בשקט", הוא מתאר. "אנחנו נותנים אפליקציה מוגנת. ההורים יכולים להיות רגועים ולדעת שהילדים לא יפגשו שם משהו שהם לא היו רוצים לפגוש".
אברהם מבקש להדגיש שהסינון בנוי באופן מודולרי, בדומה למודל של סינון רשת. "אין אופציה לפורנוגרפיה, אבל מכאן והלאה כל אחד יכול להחליט על רמת הסינון המבוקשת. דהיינו שהערוץ מסנן את ההארדקור ומוציא את הסצנות הבעייתיות מבחינת צניעות, אלימות קשה ושפה בוטה. פרט לכך, כל אחד יכול לבחור אם הוא רוצה לסנן גם שירת נשים או מקפיד על רמה גבוהה יותר של קוד לבוש. כמובן שאם הוא רוצה, הוא גם יכול לפתוח. אנשים רוצים אזור מוגן אבל לא אוהבים שמחליטים בשבילם, לכן בכל רגע נתון כל אחד יכול לשנות את ההעדפות שלו".
חשוב להדגיש כי הסינון נעשה בצורה אומנותית שכמעט אינה מורגשת. "אנחנו משתמשים באלמנטים כמו זום־אין ואינסרטים כדי לא לפגוע במהלך הצפייה". פרט לכך, גם אם הסרט נקי אבל נושא בחובו מסר שלילי הוא לא ישודר בערוץ. "אחת הסדרות המצליחות עוסקת בחבורת נוער ישראלית שסוחרת בסמים בניו־יורק. החלטנו שלא ניקח את הסדרה הזאת. מאידך, אם יש סדרת מתח, ברור שיהיו בה יריות וקצת אלימות כי זה אקשן, ומי שלא רוצה פשוט לא רואה את זה. אפשר להחליט לראות רק דרמות או קומדיות. יכול להיות שבתוך הקומדיות יהיה קצת אקשן, אבל מי שלא רוצה גם את זה יכול לראות סרטי גרובייס".
להיות ערוץ הבית למגזר הדתי־לאומי
כיום מבחר הסרטים והדרמות בערוץ TOV עומד על כ־700 שעות צפייה. "מבחינת תקציבים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לרכוש את הסדרות והסרטים הכי חדשים שיצאו, אלא רק כאלה שיצאו בתקופה של ארבע־חמש השנים האחרונות", מודה אברהם. "מי שחשוב לו להיות מעודכן, שלא יהיה לקוח שלנו. אנחנו מוכרים הגנה ושקט, אנחנו לא מתחרים בנטפליקס מבחינת תוכן ועדכניות. לנטפליקס יש אלפי שעות צפייה, לנו יש כ־700 שעות צפייה אבל אנחנו נותנים את ההגנה והשקט הנפשי. אם אדם רוצה לראות סרט טוב עם המשפחה, הוא יודע שאצלנו הוא יהיה בטוח".
משימת איתור הסרטים והסדרות מורכבת במיוחד, ומי שמופקד עליה הוא טל ברקאי, סמנכ"ל התוכן בערוץ. "אנחנו מנסים לאתר תוכן שמלכתחילה הוא כמה שיותר נקי וזו משימה לא פשוטה", הוא מתאר. "פעמיים בשנה מתקיים בצרפת פסטיבל גדול לקולנוע. טסתי לשם, נפגשתי עם חברות, עברתי על קטלוגים וסדרות. אחרי שעשינו משא ומתן והגענו למחירים הרצויים רכשנו זכויות ובתוכן האפשרות לערוך את הסרט על מנת לנקות אותו. לכתחילה בחרנו סרטים שאנחנו חושבים שהם מתאימים, רק שיש אלמנט קטן שאנחנו יכולים לחתוך. הרישיון לערוך את הסרט מוגבל עד ארבע דקות, אחרת העלילה נפגעת. אנחנו קובעים לעצמנו קריטריונים של מה לגמרי בחוץ ולא יכול להיכנס בשום אופן ואילו דברים נכנסים לתוך התחום האפור".
"מה שלא יכול להיכנס כמו פורנוגרפיה, אלימות בוטה או שפה קשה אנחנו פשוט חותכים", מדגיש ברקאי. "מה שנשאר ונכנס לתחום האפור כמו רמת לבוש בינונית מבחינת צניעות – פיתחנו פטנט ייחודי של סינון משני על גבי הנגן, שמאפשר לצופה לקבל על המסך התראה שבעוד 20 שניות יגיע קטע בעייתי והוא יכול להחליט אם לדלג עליו או לא. מי שמקפיד לא לשמוע שירת נשים יוכל לקבל התראה כדי לדלג על הקטע הזה, אבל אם אישה צופה בסרט היא יכולה לבחור שלא לדלג עליו. אנחנו יוצרים מציאות מודולרית שבה כל אחד בוחר לעצמו את רמת הסינון. גם בדרגות הפתוחות ביותר, עדיין אפשר לקבל התראות בזמן אמת על תכנים שיכולים שלא להתאים לסל הערכים של הצופה".
פרט לסדרות וסרטים בינלאומיים, ערוץ TOV חתום על חוזים גם עם שלוש חברות ישראליות. "חברת RGE שמחזיקה את ערוץ הילדים וערוצי הספורט - מהם רכשנו 15 סדרות נוער שעברו כמובן את תהליך הסינון שלנו. החברה של מייק רוזנבוים, שיצרה את 'המשגיחים' וסרטי קולנוע נוספים, ו־GoToFilm של חדוה גולדשמידט, החברה הגדולה ביותר בארץ להפצת סרטים, שרוב התוכן שלה נקי ומתאים".
ארבעה חודשים באוויר, ובערוץ כבר מחזיקים בפילוח הרגלי הצפייה של הצופים. "אנחנו רואים שסדרות לילדים ונוער הן הכי נצפות. שמנו דגש מיוחד על הגילים הללו, לכן יצרנו יחד עם אנדרדוס סדרת רשת חדשה לנוער. שמנו לב שאנשים אוהבים לצחוק. קומדיות עובדות טוב, סרטי נשים ודרמות צרפתיות וגם קצת סרטי אקשן".
התחלתם עם הפקת מקור של אנדרדוס. צפויות הפקות מקור נוספות בהמשך?
"אנחנו מאוד רוצים. זה בהחלט הכיוון אבל זה מאוד יקר. חלק מההפקות הללו יהיה פועל יוצא של עלייה במספר המנויים שלנו. התחלנו עם אנדרדוס והפרק הראשון כבר הגיע ל־100,000 צפיות, שזה נהדר. בסופו של דבר, בשביל שערוץ TOV יהיה ערוץ הבית של הציבור הדתי־לאומי נצטרך ללכת יותר על הפקות מקור, אבל זה ייקח זמן. יש תהליך הקמה, לראות שכל הטכנולוגיה עובדת וליצור בנק סרטים מספיק גדול ומגוון כדי שאדם שנכנס ירגיש שיש לו ספרייה של כמה מאות סרטים שבתוכם הוא יכול למצוא את מה שהוא מחפש. על ההפקה של אנדרדוס אנחנו עובדים כבר שמונה חודשים. בעתיד אני מקווה שנפיק בקצב מהיר יותר".