ליאת אלייב (40) מגבעת שמואל נשואה ואם לשלושה - אריאל שבכיתה ז', הדר בכיתה ה' ונעמה בגן. כעובדת חיונית בקופת חולים אלייב יוצאת מדי בוקר ומשאירה את הילדים מול מסכי המחשב והכיתה הווירטואלית. "כמו בכל בית בימים אלה, גם אצלנו יש מי שיותר זורם עם זה ויש מי שזה מורכב אצלו. למשל, אצל הבת שלי יותר מורכב וקשה לפקח ולראות שהיא אכן נכנסת לזום. אני מצ'פרת אותם בפרסים, אבל צריך לא מעט שכנועים כדי שילמדו בזום. את המקצועות חשבון ועברית אנחנו משלימים עם שיעורים פרטיים כארבע פעמים בשבוע. אני כבר לא מדברת על המצב החברתי שממש נפגע. הבן הגדול יותר מתורגל וממושמע, יש לו שעון מעורר לכל שיעור כדי שלא יפסיד. הוא טוען ששיעורי זום הם אפילו יותר יעילים בכל המקצועות, ומבחינה חברתית הוא קובע אחר הצהריים עם חברים, כשאין סגר כמובן".
אלייב מספרת כי אתגרי הלמידה מרחוק פגעו מאוד בשעות העבודה שלה ושל בעלה מיכאל. "צריך להשקיע אחר הצהריים, כדי להיות בעניינים. הילדה יותר עצובה ומתוסכלת וזה מעיב על הכול". אבל בנוסף לאתגרי המשמעת העצמית, אלייב מודעת לאתגרים נוספים שטומנים בחובם החודשים הארוכים של ישיבה מול המסך. "אין ספק שהדור הזה חווה הרבה שעות מסך, ובתוך כך הוא גם חשוף לסכנות הגלישה ברשת. אנחנו, כהורים עובדים, יכולים עוד פחות לפקח על כך, וגם כאן אני מבחינה בין ילד לילד. יש ילדים שיותר שומרים על עצמם וצנועים, ויש ילדים שהם יותר סקרנים וחוקרים ובאופן טבעי הם לא יסננו את התכנים שייתקלו בהם. אין ספק שחוסר השליטה, בעיקר כשההורים עובדים שעות ארוכות מחוץ לבית, הוא אחד מאתגרי השנה הזאת".
גם רותי איזבוצקי (41) מנווה דניאל שבגוש עציון נדרשה להפוך את הבית לטכנולוגי ולאפשר לילדיה למידה מרחוק. איזבוצקי, נשואה לאלעד, מפתחת ומייצרת את ערכות היצירה 'פשוט וואו'. הבת הגדולה נופת משרתת בצבא, הבת הקטנה שקד בגן, והשאר למדו כל התקופה דרך הזום ובבית הספר לסירוגין: שילת בכיתה י"ב, אמיתי בכיתה ז', נווה בכיתה ה' ודביר בכיתה ג'. "בסגר הראשון היינו בהלם מכל המצב והיה קשה מאוד. ביום אחד הכול השתנה, ומשגרת חיים רגילה נכנסנו למרוץ זומים מטורף. פשוט לא עמדנו בזה, עד שהבנו שאווירה נעימה בבית שווה יותר מהכול וששינוי כזה צריך להיעשות באופן יותר איטי. קבענו שזיכרונות טובים מהתקופה המשוגעת הזאת שווים יותר ממתחים שלא ידענו בכלל עד כמה יועילו ללמידה. החלטנו לעצור הכול והתנתקנו מכל הרעשים מבחוץ, התרכזנו זה בזה, ניסינו להפוך את הלימון ללימונדה ואכן זכורה לכולנו תקופה משפחתית כיפית. האמת שעד סוף השנה די קרטענו עם הלמידה מרחוק".
לדבריה, החופש הגדול היה זמן לעיכול והיערכות להמשך הדרך. "כשהתחילה שנת הלימודים החדשה גם אנחנו וגם הילדים נערכנו נפשית ולקחנו יותר אחריות. האמת היא שאנחנו לא מתלהבים מזמן מסך מוגבר ומהחיבור הבלתי נגמר למסך וחוסר השליטה על מה שקורה שם. אבל בגלל שאנחנו עובדים מהבית יש לנו יותר יכולת להיות עם הילדים, וברוך השם רובם חזרו למסגרת רגילה של לימודים וזה משמח. כשהגדול חזר לבית הספר, זה אפילו היה קשה לנו", היא מחייכת, "כי התרגלנו כל בוקר לפתוח את היום בשיעור שהמורה שלו מעביר. הוא הצליח ליצור משהו חי ומעניין והיה כיף לשמוע אותו ברקע ולחזור להיות קצת תלמידים".
פרט לקשיים, מדגישה איזבוצקי, יש גם יתרונות בתקופה הלא שגרתית: "הילדים למדו להיות קצת יותר יצירתיים וידעו שאפשר למצוא פתרונות למצבים קשים ולהמשיך למרות הכול, ואני ממש מקווה שזו תהיה אחת המתנות בשבילם להמשך החיים בתוך כל החוויות הלא פשוטות שהם עברו בשנה האחרונה".
איזבוציקי לא מתעלמת מהסכנות שבגלישה, שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום: "המסך הפך לכלי התקשורת ללמידה ותוכנית לשעות הפנאי. עד לקורונה האינטרנט היה דבר שניתן להגביל ולהתייחס אליו ככלי שיש להיזהר ממנו. הקורונה, למעשה, טשטשה את הגבולות, והתחושה ש'אני פוגש את המורה והלימודים שם' גרמה להורים ולילדים בלבול ביחס למסך".
התקשורת עברה לזום
אין ספק שזמן המסך של הילדים ובני הנוער עלה בתקופה שבה כמעט הקשר העיקרי שלהם עם העולם החיצון הפך לווירטואלי. מנתונים שנמסרו על ידי אינטרנט רימון עולה כי בשנה האחרונה היקף הגלישה ברשת של רימון הכפיל את עצמו, מה שמעיד על עלייה משמעותית בצורך ובתלות ברשת.
השנה הזאת שינתה את הרגלי השימוש של המשפחה הישראלית ברשת, מה שדורש חשיבה גם על ההגנה של הילדים מפני הסכנות ברשת. כשיריב פאר, מנכ"ל קבוצת רימון, מנסה לסכם את השנה שמאחורינו הוא מחייך: "בהסתכלות שלנו זה לא סיכום של שנה, אלא של חמש שנים שהתאחדו לשנה אחת. מבחינת כמות האירועים, העוצמות, קצב השינויים ומכל אספקט אחר, עברנו תקופה אינטנסיבית ביותר. חווינו עלייה דרסטית של השימוש במערכת הטכנולוגית, ובאופן מיוחד התחוללו דברים במגזר החרדי שעד אז לא היה כל כך חשוף לאינטרנט והמציאות אילצה אותו לעבור בתוך שבועות ספורים תהליכים שלוקח שנים לעבור אותם. במשקפיים שלנו זו הייתה שנה יוצאת דופן שהביאה את היכולות שלנו עד לקצה ואפילו מעבר לו".
פאר משחזר את התהליכים שעברה החברה השנה: "עד לאמצע חודש מרץ התרגלנו לחיות בעולם שבו האינטרנט הוא חלק חשוב ובעל נוכחות, אלמנט בלתי נפרד מהיומיום, ויחד עם זאת הוא לא היה כל עולמנו. בעבר כל מיני כללים ופרקטיקות שיצרנו אפשרו לצמצם שעות מסך ולסנן תכנים, והם היו נכונים עד לנקודת הזמן הזאת. מאז, נכנסנו בסערה למציאות שונה לחלוטין שפגעה בהרגלי החיים שלנו, לרבים היא פגעה בעבודה והכניסה משפחות לשהות ממושכת בבית במצב מאתגר. אבות ואימהות מצאו עצמם עובדים מהבית ויותר ממיליון וחצי תלמידים עברו ללמידה בזום".
פאר מזכיר לכולנו כי עד מרץ 2020, תוכנת זום הייתה מושג שמוכר לאנשי הייטק בלבד. "מרגע שפרצה המגפה קרו שינויים רדיקליים שהפכו את הכול, ובתוכם הזום שנכנס לחיינו. היום כבר התרגלנו ואנחנו לא ממש זוכרים את זה, אבל היה רגע שבו הבנו שכל ילד זקוק למחשב, לטאבלט או לסמארטפון משלו. הצורך הוא לא רק לימודי אלא גם קיומי. עברנו לקנות מוצרי מזון ובגדים ולצרוך בידור וכמעט כל דבר דרך הרשת. המסחר עבר ברובו מהרחוב אל הראוטר. הכול הפך להיות מותנה בחיבור לאינטרנט. שיטות של צמצום זמן מסך או מחשב במרכז הסלון הפכו ללא רלוונטיות כשכל אחד נדרש לעבוד בפינה שלו. בהתחלה היינו יותר מחודש בסגר, אז בוודאי שכל התקשורת עם העולם החיצון - המכרים, המשפחה והחברים - עברה לשם. בהסתכלות שלנו, ההבדל בין הסגר הראשון לשני הוא הבדל של היערכות המשפחות לשהייה ממושכת בבית עם אינטרנט. כלומר, בגל הראשון היו קשיים אדירים עם החיבורים וההתאמות למצב החדש. הגל התאפיין בחוסר מוכנות לשהייה ממושכת בבית מבחינת התאמה של המחשוב, רוחב הפס, שדרוג הראוטר ועוד, ובמקביל התפעול של הזום והמערכות. זו הייתה תקופה של גידול עצום בגלישה, מה שחייב אותנו להשקיע מאות אלפי שקלים ושעות אינסופיות כדי לשפר את התנאים. ברוך ה' בתוך שלושה שבועות העמדנו רשת שמתאימה לביקוש".
הציבור גילה אחריות
פאר מספר שכשכל העולם חיפש מטושים, בקבוצת רימון חיפשו מכונות תקשורת מתקדמות. "נעשתה אצלנו עבודה יוצאת דופן של מהנדסי החברה והתאמה לדרישות הציבור, ומאז ראינו התחלה של הקמה של מציאות החדשה גם לצורכי היומיום. במגזר הדתי־לאומי ההורים הבינו שהמציאות שבה נגזר על הילדים להיות מול המחשב ימים שלמים מחייבת לנקוט מהלך הורי אחראי ולהצטרף לרימון כדי להגן עליהם".
גם מבחינת כוח האדם, נדרשה בחברה היערכות מיוחדת. "לאור ריבוי הפניות היו ימים שבהם מוקד המכירות לא הצליח להגיע לחצי מהביקושים. במקביל, המגזר החרדי התעורר וכאמור עבר את התהליכים שעליהם דיברתי. גם הציבור שהתרגל לכתת רגליים ולהגיע לבנק או לקופת החולים ולשבת מול הפקיד הבין שיש את כל התשובות גם באתרי האינטרנט, ובמצב הקיים, כשזה הדבר הנכון לעשותו, צריך לעבור לשם. הם עשו זאת בלית ברירה ומעז יצא מתוק. כמובן שהם שאלו וביררו ורצו לדעת מהי דעת הרבנים בעניין. חברה שלמה הבינה שאפשר ליהנות מכל הטוב בלי להיחשף לרע, ושאפשר לקיים שיחת זום עם הרופא ולפגוש את הקרובים ולנהל מערך שיעור בדף היומי".
גם בציבור הכללי, הורים מעוניינים בהגנות השונות לרשת. "יש הרבה מאוד פניות של הורים שאינם דתיים, שרוצים הגנה על האפליקציות השונות. במהלך התקופה חיברנו כמות יוצאת דופן של פתרונות הגנה לסמארטפונים. כשאני מסתכל בפרספקטיבה של זמן, הציבור גילה אחריות, אם בשדרוג התשתיות בתוך הבית ואם בהצטרפות לרמות ההגנה השונות, ואגב, לא רק במשפחות צעירות. גם אצל מבוגרים יותר. המשימה שלנו היא לאפשר לאנשים להשתמש באינטרנט ועדיין להשאיר את השליטה בחיים בידיים שלהם, מבלי להיחשף לתכנים שהם לא רוצים. לנהל את זמן המסך בתוך המציאות החדשה. המציאות הזאת הביאה אותנו לשיא: גייסנו כמות יוצאת דופן של עובדים כדי לעמוד בביקושים, פיתחנו טכניקה להדרכות מרחוק, העובדים עבדו מהבית בהתאם לתו הסגול. מהיום הראשון כבר תפעלנו מוקדי שירות מרחוק. גייסנו עובדים והכשרנו אותם והשקנו שירותים חדשים".
בימים אלה אינטרנט רימון מפתחת ביחד עם נטספארק פתרונות סינון שיאפשרו לזהות תמונות וידאו בזמן אמת על גבי המסכים. "בעזרת ה' בעתיד הקרוב נשיק את זה ונשדרג משמעותית את איכות הסינון. ניקח צעד קדימה את מימוש ההבטחה המוצרית שלנו לקהל".
גם להגבלת זמן המסך יש מענה: "יש לנו באופן מובנה בתוך רימון גם ברמת הספק וגם ברמת האפליקציות מעין שעון. השירות מאפשר להורה, בהמלצתנו בתיאום עם הילדים, להגדיר את שעות הפעילות באינטרנט עם יכולת להחריג אפליקציות מסוימות".
פאר מציין כי ישנם הורים שרואים פחות בחומרה את הגלישה בחיים המודרניים וסומכים על ילדיהם שיידעו לסנן לבדם את התכנים, אולם הוא מבקש להדגיש את הצורך בנוכחות הורית בחיי הילדים. "ברור שהילדים הם טובים, אבל הם זקוקים לנוכחות הורית שתפקח עליהם, ומכיוון שאי אפשר לשמור עליהם צמוד, ישנם שמרטפים טכנולוגיים שעושים זאת. מאוד קל להתפתות ולצרוך תוכן לא ראוי, וכשילד נמצא עם עצמו הוא לא יימנע מכך. אני לא הייתי עושה ניסוי בילדים שלי, וכפי שאנחנו יודעים אין אפוטרופוס לעריות. זה לא תמיד קורה בחיפוש יזום. המערכות מציפות את הרשת בתכנים לא ראויים ואפילו חיפוש תמים מעלה תכנים לא הולמים. התעשייה הזאת מגלגלת מיליארדים בשנה עם הטכנולוגיה הכי מתקדמת שיש ועם מומחים שיודעים לעשות את העבודה, והתפקיד של ההורה הוא לא רק להגן על ילדו מבחינה גופנית אלא גם לשמור על הנפש שלו".