עניין אישי והפעם עם נעמי רביע

בת 44. נשואה ואמא לארבעה. גרה במזכרת בתיה. שדרנית רדיו וקריינית.

שילה פריד , י"ז בטבת תשפ"א

עניין אישי והפעם עם נעמי רביע-ערוץ 7
נעמי רביע
צילום: לירון מולדובן

התחלה// רחובות. הקטנה מבין שלושה. "זה היה בית חילוני עם זיקה קלה למסורת. היו חגים, אבל בלי קידוש בשבת. בבניין שלנו גרו חילונים, דתיים, מסורתיים וחרדים. מכל הסוגים והגוונים. כשההורים לא היו בבית הייתי אוכלת ארוחת צהריים אצל השכנים, זוג חרדים עם מספר על היד. חשבתי שבכל הארץ כולם מסתדרים עם כולם".

אבא// חיים, עלה מעיראק בגיל 19. עבד כנהג מונית. "איש פשוט ורגיל. בין היתר הוא היה נגן חובב על כינור ועוּד ושר נהדר. החאפלות העיראקיות היו אצלנו בבית".

אמא// פרינסס, ילידת איראן. "אבא שלה התלהב מהבת שנולדה לו וקרא לה בשם הייחודי. היא הייתה מנהלת אדמיניסטרטיבית במפעל תרופות. כשאבא הפסיק לעבוד במונית הוא הצטרף אליה. אמא הייתה הדומיננטית בבית, היא קבעה הכול ודחפה אותנו להצטיין".

לא עושה רעש// את לימודי היסודי למדה בבית ספר שז"ר ברחובות. "הייתי תלמידה ממוצעת, לא התבלטתי בשום צורה והייתי מאוד חסרת ביטחון. במשחקי ספורט הייתי האחרונה שבחרו בה – זה היה המדד החברתי האמיתי".

יורדים// בני משפחתה של אמה חיו בטהרן. "כשהייתי ילדה ויחסי איראן-ישראל היו תקינים, היינו מבקרים אותם די הרבה. עם המהפכה הם עברו לארצות הברית ואז הביקורים היו רק אחת לשנה. לאמא המרחק היה קשה, ובסוף בית הספר היסודי עברנו לגור בארצות הברית".

בלי בת מצווש// "לא חגגו לי בת מצווה, כי בזמן שהגעתי לגיל 12 עברנו לארצות הברית והיינו עסוקים באריזת הבית. עד היום כשאני מתמרמרת על משהו, אמא אומרת לי 'שאארגן לך עכשיו בת מצווה?'".

חוזרים// כעבור חצי שנה בלבד החליטו הוריה לחזור לישראל. "אבא שלי אמר לאמא שלי שבגיל חמישים הוא לא יכול להתחיל חיים חדשים. חזרנו לרחובות".

חברים לחיים// בשנות התיכון למדה בבית הספר דה שליט. "החלוקה לתיכונים ברחובות הייתה לפי אזורי רישום. מי שגר מזרחית לשדרות הרצל למד בדה שליט, ומי שגר בצד השני למד בבית ספר אחר. יצא שהיינו עם הילדים של מדעני מכון ויצמן, מה שהקפיץ את הרמה הלימודית. שם מצאתי חברים טובים שהולכים איתי עד היום".

אשת צלילים// מאביה היא קיבלה את האהבה למוזיקה. "הייתי עובדת בחלוקת עיתונים ובשווארמייה כדי לחסוך כסף לקנות דיסקים בחנות המוזיקה שבה בערך גרתי. ביליתי שם לא מעט ונהניתי מאוד".

מודעה// כדי לאתר מתגייסים לגלי צה"ל, הצבא היה פונה לעשרת בתי הספר הטובים בארץ ומבקש מהם רשימת תלמידים מתאימה למיונים. "בית הספר שלנו נבחר ורכזת השכבה, שהייתה די סוציאליסטית, החליטה שהיא לא תבחר מועמדים אלא תלתה שלט: 'מי שמעוניין בתפקיד כתב/קריין/מפיק/עורך מוזיקלי שיירשם אצלי'. כשראיתי את המילים 'עורך מוזיקלי' נדלקו לי העיניים. נרשמתי מיד".

בזכות הקול// יחד עם עוד תשעה תלמידים מבית הספר היא הגיעה למיונים. "את השלב הראשון כולנו עברנו. כשעשו מבחני קול כולם סוננו חוץ ממני. נתנו לי טקסט ראשון, קראתי. שני, קראתי. שלישי היה טקסט לילה, הנמכתי את הקול כמו קרייניות שהייתי שומעת בלילות ברדיו. אורלי יניב ונועם אבירם פתחו עיניים גדולות, הייתי בטוחה שיסננו אותי. אבל הם אמרו שהתקבלתי מיד, אפילו בלי לסיים את הטקסטים. אמרתי: 'אני? יש לי קול של קרפדה. יש פה בנות עם קול מתוק ונעים. אבל אם זה מה שאתם רוצים, אחלה'".

לא הבת של// כשהגיעה לגל"צ הבינה שהיא חריגה בנוף. "בקורס ראיתי שחיילת אחת היא בת של ההוא, חייל אחר בן של זה. שמעתי שפה שאני לא מכירה, הרבה ציניות, מילים שלא השתמשתי בהן. כל יום חזרתי הביתה בוכה. אמא שלי התקשרה אפילו למפקדת הקורס ציפי גון־גרוס כדי לברר מה קורה. מתישהו הבנתי שלהישבר לא יביא אותי לשום מקום. התחלתי לדבר בביטחון, במשפטים שלמים ובקול רם. ואז הבנתי שכשאני מדברת ככה מקשיבים לי, גידלתי עור של פיל וזה הצליח".

קריינית ועורכת// היא שובצה לתפקידי קריינות והגשה, ולצידם הייתה מעורבת בעריכה מוזיקלית. "נכנסתי למוזיקה מהדלת האחורית. ישבתי בוועדת הפלייליסט של גלגלצ, עד שהיה עליי עומס גדול מדי כי הייתי גם ראש מחלקת קריינים, ועזבתי את המוזיקה". בתפקידה הכשירה קריינים מוכרים שהיו אז פרחי עיתונות, בהם שיבל כרמי מנסור, עומר גפן, לבנת בן חמו ואחרים.

רצועות של חסד// בשנת 1996 השתחררה מהשירות בתחנה והוצע לה להמשיך בה כעובדת. היום היא מגישה רצועה של מוזיקה בגלגלצ, ואת התוכניות 'יהיה בסדר' ו'קולה של אמא' – שתי תוכניות דגל של גלי צה"ל. "אלו תוכניות עם המון חסד. עזרה לאנשים. אנחנו אומרים לאנשים מה הזכויות שלהם, מה מגיע להם מהמדינה, מצביעים על אבסורדים וגורמים לחוקים להשתנות".

טיול לחו"ל// בשנת 2005, במסגרת שיתוף פעולה בין גל"צ לעמותת 'גדולים מהחיים', ליוותה טיול של ילדים חולי סרטן ללונדון וליורו דיסני. "בהתחלה לא ראיתי בזה עניין, אבל אחר כך החלטתי שזו הזדמנות לבקר באירופה. בטיסה לשם היינו עם חולצות של העמותה, ובחור נחמד שוחח איתנו. נוצרה היכרות והוא אמר שאני מוזמנת לבוא אליו לביקור. הטיול היה עמוס מאוד ולא הצלחתי להגיע אליו. רק לרגע אחד כשהייתי בסביבת ביתו דפקתי על הדלת, אבל הוא לא היה".

אמא של שבת// כמה חודשים אחר כך נסעה שוב עם חברה ללונדון. "היה לי את המייל והטלפון של אותו בחור, אמרתי לו שאני מגיעה שוב והוא הזמין אותנו לארוחת שבת. לקח לי זמן לשכנע את החברה לבוא איתי לשכונה של הדוסים לארוחת שבת. כשהגענו הגיע הבחור עם בן דוד שלו, אנתוני. הם חזרו מהעבודה ואמרו שהם מתנצלים שלא הכינו כלום והם ממהרים לתפילה. הסיטואציה הייתה מוזרה. הם בתפילה, החברה ואני בבית שלהם, שאליו הוזמנו לארוחת ערב שלא התכוננו אליה. פתחתי את המקרר, הכנתי סלטים, בישלתי אוכל, הדלקתי נרות וגיהצתי מפה לבנה. כשהם חזרו מהתפילה הם היו בהלם ובן הדוד אמר 'זו תהיה אשתי'".

לא מרפה// "אחרי לונדון המשכתי לקרובי משפחה בארצות הברית, ואותו בן דוד המשיך לשלוח הודעות, לא ויתר. כשחזרתי לארץ הוא היה מגיע לסופ"שים בישראל. בחמישי בערב היה מבלה איתי בברים בתל אביב, ובשבת היה בישיבת אש התורה. הקשר קרם עור וגידים והוא הציע לי נישואין. אמרתי לו שני דברים: א. אף פעם לא אהיה רזה. ב. אף פעם לא אהיה דתייה. אם נוח לך - תיקח".

בין שני עולמות// השניים נישאו וגרו ברחובות. "כשנולדו הילדים והגיעו לגיל של מסגרות חינוכיות ניצבנו בפני שאלה. בית ספר חילוני לא בא בחשבון מבחינת אנתוני, ובחינוך דתי הייתי מרגישה מאוד לא שייכת. התייעצתי עם סיון רהב־מאיר והיא סיפרה לי על 'קשת' בירושלים – חינוך שמשלב דתיים וחילונים. ירושלים לא באה אז בחשבון, וסיון סיפרה שקם בית ספר כזה גם במזכרת בתיה". מאז הם מתגוררים שם והם חלק מהקהילה המשולבת סביב בית הספר.

הנחת// ארבעה: אסף בכיתה ז', יואב בכיתה ו', נדב בכיתה ג' ויעל בת השש בכיתה א'.

לתפארת מדינת ישראל// בשנים האחרונות היא בתפקיד הקריינית בטקס המשואות בהר הרצל. "בשנה האחרונה רעדתי מכובד המעמד. זה מפגן הציונות הכי גדול בארץ, המשדר עם הכי הרבה רייטינג שמשודר בכל הערוצים. זה מופע מטורף, שאגב בטלוויזיה נראה הרבה יותר טוב מאשר מיציע הקהל. זה כבוד אדיר בשבילי".

אם זה לא היה המסלול// נשואה למישהו אחר עם שלושה ילדים, תושבת תל אביב. חיה חיים חילוניים לגמרי.

במגרש הביתי

בוקר טוב// "בוקר היסטרי. לחוץ". מארגנת את ארבעת הילדים, ואותו לחץ חוזר גם בשעות הערב.

פלייליסט// "פלייליסטים משלי באפל מיוזיק. בריצות אני שומעת שירים שמרימים את האווירה, נותנים אנרגיה, אלו רגעי החופש האמיתיים שלי".

השבת שלי// "הבית שומר שבת, אני לא. אין טלפונים ומחשבים, יש קידוש. רק הטלוויזיה דולקת, אבל על אותו ערוץ כל השבת בלי לגעת בשלט".

מפחיד אותי// ג'וקים.

משאלה// "שיהיה בית רגוע".

כשאהיה גדולה// "להיות מסוגלת לטייל. ביקור ביפן, באוסטריה ובסקוטלנד".

לתגובות: shilofr@gmail.com