לא תנחשו

גם בדור המדבר היו מי שחשבו שנחש הנחושת הוא קונספירציה של חברות החיסונים

יאיר יעקבי , ט"ז בטבת תשפ"א

לא תנחשו-ערוץ 7
יאיר יעקבי
צילום: שלומי יוסף

חנה וזבואל למשפחת גוני בן נפתלי לא יצאו מהאוהל שלהם במדבר סיני כבר עשרה ימים בתקווה שיימצא כבר פתרון למכת הנחשים השרפים. הילדים המסכנים לא יצאו למסגרות ובמקום לצאת החוצה ולשחק בחול כמו ילדים נורמליים במדבר הם נאלצו להישאר באוהל ולשחק בחול כמו ילדים נורמליים במדבר.

מחוץ לאוהל עקומת הננשכים המאומתים עלתה אקספוננציאלית, כך שהמשך הסגר היה בלתי נמנע. "אם רק היה למנהיגים פה קצת אומץ לאכוף סגר אצל הערב־רב, אז אנחנו לא היינו צריכים לסבול", נהגה חנה לומר לבעלה במידה מסוימת של צדק, אבל תוך התעלמות מוחלטת מהאחריות הקולקטיבית של עם ישראל להופעת מגפת הנחשים.

"אני בכלל הצבעתי לקורח", היא מלמלה לעצמה, "אם הוא היה מנהל פה את העסק לא היינו מקום ראשון בתמותת נחשים בעולם".

"אנחנו היחידים בתמותת נחשים בעולם, מאמי", הסביר בעלה זבואל בנחת, "זו מגפה ממוקדת בעקבות חטאינו".

"עזוב, אתה מדבר מפוזיציה", החזירה לו חנה, "משה רבנו בשבילך זה כמו משה רבנו, לא טועה אף פעם".

"אז מה נראה לך שקורה פה, הא?" התעצבן זבואל.

"אני אגיד לך את האמת, ואני יודעת שזה לא במיינסטרים להגיד את זה, אבל לדעתי הכול קונספירציה".

"הכול מה?"

"קונספירציה, אין באמת מגפת נחשים. זה הכול מזימה לתקוע אותנו באוהלים בזמן שמתקינים לנו עמוד ענן G5".

"G5?"

"דור חמישי. במדבר. רוצים לשפר את הקליטה עם ריבונו של עולם, שזה בסדר מבחינתי, אבל למה מעל האוהלים פה? לך תדע מה ההשפעה של רוח הקודש לטווח ארוך".

"תגידי, את מקשיבה לעצמך? אין דבר כזה מגפת נחשים?" ניער אותה זבואל, "הרי אנחנו מכירים אנשים שמתו מנשיכת הנחש".

"הם מתו *עם* נשיכת נחש. יש הבדל".

בשלב הזה בדיאלוג שחוזר על עצמו זבואל היה מתייאש והולך לשחק עם הילדים בחול. כך התנהלו חייהם למישרין יותר או פחות, עד היום שבו הודיעו על מציאת חיסון למגפה. השמועה עשתה לה כנפיים במחנה. טובי המוחות בנו נחש נחושת שמבט אחד בו מרפא ומחסן מפני פגיעת הנחשים.

"אני לא קונה את זה", עדכנה חנה את בעלה בנונשלנטיות.

"מה יש לך פה לקנות?" התעצבן זבואל, "אומרים לך יש חיסון אז הולכים לקבל חיסון. קבעתי לנו ללכת עוד יומיים להסתכל בנחש הנחושת ואז נוכל להסתובב שוב בחוץ".

"זה הכול, הא?" שאלה חנה.

"תשמעי, כמובן שנצטרך לחכות כמה ימים עד שזה ישפיע, אבל בגדול כן. שמעתי שהסתכלות שנייה בנחש נותנת יותר אחוזי חסינות, אבל אני לא יודע כמה זה קריטי".

"וזה לא נראה לך מוזר שככה מצאו תרופה כל כך מהר? ממצרים לקח חודשים להוציא אותנו ופתאום פה זה תיק־תק?"

"מאמי, במצרים היה צריך להוציא גוי מקרב גוי, זה תהליך הרבה יותר מסובך, איך את משווה?"

"שמעתי שראומה בת אלפעל הסתכלה בנחש ומיד התעלפה, זה לא נראה לך צירוף מקרים משונה?"

"ראומה בת אלפעל מתעלפת בכל פעם שהיא רואה נס, זה לא דוגמה לכלום".

"ותגיד", המשיכה חנה, "זה לא נראה לך מוזר שהתרופה היא נחש וגם המגיפה היא נחש? כאילו, מה הקטע?"

"תשמעי, עקרונית זה לא נחש ממית ולא נחש מחיה", הסביר זבואל, "זה כדי שנסתכל כלפי מעלה".

"אז יפה, בשביל להסתכל כלפי מעלה אני לא צריכה להסתכן בהסתכלות בנחש שאני לא יודעת מה תופעות הלוואי שלו וממה הוא מורכב".

"נשמה, הוא מורכב מנחושת!" התרגז זבואל, "לכן קוראים לו ככה! אין פה חומרים שאנחנו לא מכירים ואין ממה לפחד, רק תבואי תסתכלי איתי".

"אני מעדיפה לחכות לנחש הנחושת של מודרנה".

"אה?"

"מודרנה בת סטפן משבט גד, היא גם בונה נחש, אבל הנחש שלה הוא על בסיס חלבונים".

"תגידי, את מקשיבה לעצמך? יש לנו כבר תרופה ואנחנו המובילים בעולם בהסתכלות בנחשי נחושת!"

"אנחנו היחידים בעולם בהסתכלות בנחשי נחושת!" התעצבנה חנה, "חלאס עם הפוזיציה".

"זה לא לגמרי מדויק. גם הרוסים פיתחו נחש נחושת משלהם".

"וואלה".

"אבל שלהם זה ארמדיל מפימו".

הוויכוח נגמר לבסוף בתיקו שכולו הפסד. זבואל הלך להסתכל בנחש וחזר מאוחר יותר לאוהל כדי לאכול ארוחת ערב עם משפחתו בדממה. בתפריט היה, כמובן, מן.

"יצא טעים המן", אמר זבואל, "מה יש בו?"

"אנא עארף", אמרה חנה, "מה זה משנה, העיקר שזה טעים".

jacobi.y@gmail.com