צדק לאהוביה – מתוך אהבה

מותו הנורא של אהוביה סנדק ז"ל היה תוצאה של שנאת חינם. כדי לתקן אותה צריך לקיים מחאות, אבל מתוך אהבה וערבות הדדית. דעה

הרב אהד קרקובר , ט"ז בטבת תשפ"א

צדק לאהוביה – מתוך אהבה-ערוץ 7
הרב אוהד קרקובר
צילום: יח''צ

במהלך השבוע האחרון אני מסתובב נסער ובליבי השאלה - למה? למה נלקח מעמנו אהוביה, עלם חמודות ברוך כישרונות, נער ששילב אומץ ותושייה עם עדינות אישיותית מופלאה. כל כך קשה להינחם על חסרונו.

לכאורה התשובה פשוטה: אהוביה נהרג במרדף משטרתי על ידי שוטרים, שתוך להיטות יתר ועברה על החוק נגחו ברכבו והביאו אל מותו. אלא שזו תשובה חלקית, שמתייחסת רק לצד המעשי של המקרה. התשובה השלמה היא שאהוביה נהרג בגלל שנאת חינם. השוטרים בניידת לא היו מתנהגים כך לשום אוכלוסייה אחרת. רק מסע ארוך של דה־לגיטימציה כלפי נערי הגבעות, על כך שהם טרוריסטים אויבי המדינה, הכשיר את האווירה שגרמה לשוטרים לרדוף אחריהם כמו שרודפים אחרי מחבלים מסוכנים. לי אישית נאמר בתקופת פרשת דומא, על ידי ראש צוות חקירה בשב"כ, שהחבר'ה עם הגוזמבות הם גרועים מהמחבלים והאוכלוסייה שתומכת בהם היא אוכלוסייה תומכת טרור.

השוטרים שעשו את המעשה הנפשע חייבים לתת את הדין, אלא שהעמדת השוטרים לדין לא תפתור את הבעיה, מכיוון שאין מקורה בשוטר זה או אחר. הבעיה היא הניכור וההסתה שהיו הרקע למעשה.

כשנפגשים עם אטימות ושנאה, הנטייה של הלב היא להגיב בהתאם ולהשיב בשנאה תחת שנאה. יש מידה רבה של צדק בהרגשה הזאת, אבל לתיקון היא לא מביאה. אדרבה, היא רק מעמיקה את הקרע ומחריפה את הבעיה ועל ידי כך מכשירה, חלילה, את המקרה הנורא הבא. לרפא את השנאה ישנה רק דרך אחת והיא באהבה, אין שום קיצורי דרך.

לכן, יחד עם החובה לתבוע מעל כל במה ובכל תוקף להעמיד את השוטרים האשמים לדין ולפרק את המחלקה לאכיפה לאומנית בימ"ר ש"י, שאחראית במשך שנים לחימום הגזרה, חייבים במקביל לעקור מליבנו את הנגע של שנאת חינם.

המחאה על מותו של אהוביה אין צודקת ממנה, אבל חייבים לדייק אותה, כדי שתביא תיקון ולא נזק, ודבר פשוט הוא שגם בה אין מקום לשנאה, אלימות פיזית או מילולית חלילה. אין מתקנים שנאה בשנאה, אלא באהבה גדולה.

קשה היה לי מאוד לשמוע בהלוויה של אהוביה שוב ושוב את המילים "ה' ייקום דמו". מתוך ההיכרות שלי עם אהוביה נראה לי שגם לו היה קשה. נקמה שייכת רק כלפי רשעה של אומות העולם. כלפי אחים טועים ואף חוטאים אומרת לנו התורה: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". טעם הדבר מבואר בירושלמי, שכשיד שמאל פוצעת את יד ימין, יד ימין לא שבה ופוגעת ביד שמאל, שהרי אם כך תעשה היא תפגע בעצמה. כל האסון הזה נגרם בגלל הפגיעה בתחושת האחדות והערבות הלאומית. אסור שהתגובה תעמיק את אותו חטא עצמו. צריך להיזהר שבסערת המאבק לא נשפוך את התינוק עם המים.

במקביל למאבק ישנו כר נרחב לעשייה חיובית בתחום היחס שלנו אל נערי הגבעות, ועזרה בהשבת השיח המכבד בין בני הנוער הללו ובין הממסד במדינת ישראל. אני מציע כצעד ראשוני לכם, הקוראים, לצאת לגבעות ופשוט להיפגש עם בני הנוער שמתגוררים שם – ובטוחני שתחזרו עם הרבה תובנות חשובות.

האסון הנורא יצר שעת כושר, הבה ננצל אותה לרפואה ותיקון ולא חלילה להפך. אני בטוח שיהיה בכך עילוי לנשמתו של אהוביה ז"ל, שכל כך אהבנו ושכל כך אהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל.

הכותב הוא רב היישוב וראש הישיבה בכוכב השחר