בפרשת בא מוצבת ברית המילה כתנאי להשתתפות באכילת קורבן הפסח. מדוע? אמנם שניהם מסמנים אותנו כעמו של ה', אולם לא די בכך כדי להסביר את העניין, ואני מבקש לשם כך לשוב אל הפרשה הקודמת וארא ולבחון מחדש את פסוקי לשונות הגאולה וההקדמה להם.
הפסוקים הללו עשויים מאבני הבניין של הברית שנכרתה בין הקב"ה בין אברהם בבראשית י"ז, כשמצד ה' באה הבטחה, ומצד אברהם באה ההתחייבות לברית המילה. שם נאמר: "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני א-ל ש-די..." (בראשית י"ז, א), וכנגד זה נאמר בפרשת וארא: "ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם... בא-ל ש-די..."(שמות ו', ב-ג). שם נאמר: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך ונתתי לך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (בראשית י"ז, ז-ח), וכנגד זה נאמר בפרשת וארא: "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה... ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים..." (שמות ו', ד, ז).
מצדו של ה' בהסכם ישנן שתי התחייבויות - קשר של עם וא-לוהיו, ששיאו בהתגלות מתן תורה ונתינת הארץ לנו, זרע האבות. שתי ההתחייבויות הללו הן היעד והתכלית של יציאת מצרים. יציאה זו היא תחילתו של תהליך, שסופו בכניסה לארץ.
בסיומו של התהליך, בימי יהושע, כאשר בני ישראל חוצים את הירדן ונכנסים לארץ, אנחנו מקיימים את הצד שלנו בברית עם ה' - ברית המילה (יהושע ה'). לכך יש התחייבויות נוספות מצד הקב"ה בהן הבטחתו להורשת הארץ: "ונתתי אותה לכם מורשה", אך את השלב הראשון בהסכם עליו מתחייב הקב"ה בברית "והבאתי אתכם אל הארץ" הוא כבר קיים ועליו אנו משיבים מצדנו בביצוע חלקנו בהסכם כשכלל בני ישראל עושים ברית המילה.
אולם, גם בראשית התהליך עם ישראל מבטא את הצד שלו בברית, ולכן קיים תנאי של ברית מילה בקורבן הפסח. ביציאת מצרים, רגע לפני שאנחנו מתחילים את התהליך, אנחנו כבר רואים את הסוף; אנו מצהירים על מחויבותנו לברית ובטוחים שה' יביא את התהליך אל סופו.
ומתוך תורת החיים אנו למדים לחיינו אנו: הצבת יעדים יכולה להיות מלכודת. הפער בין: "אני רוצה להיות שם" ובין "אבל אתה כאן" יכול לגרום לייאוש. הכוח לחתור אל היעד יתקיים רק אם נרגיש ונביא לידי ביטוי את היעד כבר כאן ועכשיו. זו משמעותה של המילה "תקווה" הבנויה על המילה "קו" שמחברת בין שתי נקודות. במקום תהום של פער בין שתי הנקודות של כאן ושם אנחנו חייבים קו של תקווה שמחבר ביניהם ומביא את השם כבר לכאן.
הרב ד"ר יובל ואדעי הוא מרצה בחוג למקרא במכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן