בין אויב לאוהב

דמו של הנער שנהרג, אהוביה סנדק ז"ל, שהיה מסור להתיישבות במאחז מעוז אסתר, זועק אלינו מן האדמה.

אברהם מלמד , ט"ז בטבת תשפ"א

בין אויב לאוהב-ערוץ 7
הרב אברהם מלמד
צילום: אלבום משפחתי

זה יותר משבוע שהארץ גועשת ורועשת מהאסון הנורא של הריגת נער מנוער הגבעות, בהתהפכות רכב של נערים במהלך מרדף משטרתי.

לא די בתוצאות הטרגיות של המרדף, אלא שהמשטרה מוסיפה חטא על פשע וממשיכה לרדוף את הנערים ולהטיל את האשמה עליהם. אירוע זה והמשכו מעורר אותנו לחשוב מחדש על התייחסותה של מחלקת ימ"ר ש"י למתיישבים היהודים ולנוער היהודי החלוצי ביו"ש, ובכלל על כל גישתה העוינת של המשטרה לנוער הגבעות.

דמו של הנער שנהרג, אהוביה סנדק ז"ל, שהיה מסור להתיישבות במאחז מעוז אסתר, זועק אלינו מן האדמה שלא להרפות עד שיעשה צדק בישראל ויתוקן העוול והרשע שבהתנהלות משטרת ימ"ר ש"י כלפי הנערים יהודים אוהבי הארץ ונוער הגבעות. אסור לנו לשקוט עד שישתנה היחס מצד הרשויות לנוער חלוצי הגבעות מן הקצה אל הקצה.

ללא ספק התוצאה של מקרה זה, מלמדת על גישה שיטתית של התנכלויות ורדיפה מצד המשטרה ויחידת ימ"ר ש"י כלפי נוער הגבעות שהפעם נגמרו באסון של הריגת הנער אהוביה סנדק ז"ל.

והתיקון הגדול לאסון שאירע הוא קודם כל בשינוי מהותי ביחס, די לראות בנוער הגבעות האויב של המדינה, ולדעתי השורש מתחיל במקום הרבה יותר קדום, ביחס למקרים הקיצוניים שבהם משווים בין מחבלים ואויבים לאחים ששגו.

שורש הקלקול הוא בחוסר האבחנה בין אויב לאוהב. כוונתי ביחס של מערכות המדינה לפעולות הנקם שביצעו יהודים כנגד האוכלוסיה הערבית בתגובה לפיגועי הטרור הערבי.

ויאמר ברורות, אין להצדיק מעשים אלו. 95% ויותר מאוכלוסיית המתיישבים ביהודה ושומרון ותומכיהם מתנגדת בחריפות לפעולות נקמה, ללקיחת החוק בידיים, ולהרג ללא אבחנה, זו לא הדרך וזה לא הפתרון, וזה עלול ליצור אנרכיה, ויש למנוע זאת. אך מכאן ועד להשוות יהודים אלו ששגו לאויבים ולמחבלים הדרך רחוקה.

האם הגיוני שיורם שקולניק שהרג מחבל בסוסיא ישב 16 שנה בכלא? העוול זועק, איך אז לא הפכנו את המדינה.

טוענים הרשויות שהם רוצים למנוע "טרור יהודי', אך באמת אין טרור יהודי! זו המצאה של השקפת השמאל, אם היה "ארגון טרור יהודי", כפי שהשמאל הקיצוני טוען, מזמן המדינה הייתה עושה אתו משא ומתן ומשחררת את כל האסירים היהודים של "ארגון טרור זה' כפי שעשתה עם ארגון החמאס. אך אין באמת ארגון כזה.

ישנם יהודים יחידים שממצוקת המצב הביטחוני, הגיבו לפעולות הטרור הערבי. שפעלו לפי הרגש הרותח אחרי פיגועים, בלי לחשוב על התוצאות של מעשיהם לפי השכל. נכון זו לא הדרך, מדינת ישראל וכוחות הביטחון הם האמורים להגיב לטרור הערבי, אך האם אפשר להשוות את המגיבים לפעולות המחבלים כאל המחבלים עצמם שפתחו במלחמה? מי שפותח כאן במלחמה פעם אחר פעם למרות כל הניסיונות של עם ישראל להגיע לשקט ושלום, הם הצד של ארגוני הטרור הערבי.

וכמה פעמים שחררו מחבלים עם דם על הידיים בתמורה לשחרור שבויים שלנו, מדוע אז לא שוחררו כל האסירים היהודים הלאומיים היושבים בכלא? האם הגיוני לשחרר את המחבלים עצמם ואת אלו שפעלו כתוצאה מפעולתם לא לשחרר? מה ההיגיון בכך? היכן המוסר? העוול והאפליה זועקים לשמים

אחרי כמה שנים שיהודים ישבו בכלא על פעולות אלו, וכבר ישבו מספיק, הגיע הזמן להעניק חנינה לכל האסירים היהודים הלאומיים תוך הבטחה שלהם שלא יחזרו למקרים אלו (ואגב עוד מעולם לא קרה שיהודי שפגע בערבים וישב בכלא והשתחרר חזר לפגוע בערבים).

אכן יש להרתיע מפעולות אלו, אפשר היה להבין אם מכניסים לכלא למספר שנים אחדות, כדי להרתיע, אך להעניש כאילו זה מחבלים? בלי להבין את הרקע שמאחוריו הם פעלו?

מזמן היה אפשר לנצל עסקת שחרור מחבלים כדי לשחרר להבדיל את האסירים היהודים הלאומיים שפעלו מתוך המצוקה הביטחונית.

אם יתוקן עוול זה שהוא השורש והסיבה להקמת המחלקה היהודית בשב"כ, ולהקמת מחלקת ימ"ר ש"י, ממילא יופסקו ההתנכלויות ליהודים ביהודה ושומרון במסווה של הגנת ביטחון המדינה.

ואם תשאלו, איך נמנע בעתיד פעולות נקם של יהודים? התשובה היא קודם כל בחינוך, והרבה חינוך, לחנך את הנוער לכוון ולתעל את האנרגיות הגדולות לעשיה חיובית בבניין ויישוב הארץ. וכן בשיפור המצב הביטחוני שממילא יוריד פעולות אלו לחלוטין.

ואכן, לפעמים יש מקום לפעול באופן נקודתי למנוע פעולות אלימות מצד יחידים ובני נוער, אך הפעילות הזאת צריכה להיות בלי הקמת 'מחלקות' נגד יהודים, אלא פעילות נקודתית כפי שפועלים שוטרים בתל אביב ובכל מקום אחר בארץ נגד אלימות של נוער. בלי שנאה אידיאולוגית ובלי סימון של קבוצות בני נוער ובלי הדבקת תדמיות. לכן הקריאה הבלתי מתפשרת לאחר אסון זה צריכה להיות (וזה גם מה שצריך לדרוש מהפוליטיקאים לקראת הבחירות):

סגירת מחלקת ימ"ר ש"י

סגירת המחלקה היהודית בשב"כ

הכרה עמוקה בהבדל בין מחבלים אויבים ליהודים ששגו.

חנינה לכל האסירים היהודים הלאומיים תוך הבטחה שלא יחזרו לפעולותיהם בעתיד.

חיזוק החינוך של הנוער לעשיה חיובית למען העם והארץ.

הסדרת המאחזים הסמוכים ליישובים בשטחי המדינה כמעוז אסתר.

טיפול משטרתי שווה ביחס לנוער כפי שקיים בכל איזורי הארץ ללא אפליה וללא סימון קבוצות או הדבקת תדמיות.

ביישום מסקנות אלו, ובגישה נכונה ואמיתית זו, גם יפסקו הרדיפות וההתנכלויות של המשטרה כנגד יהודים ונוער יהודי אוהב הארץ, וגם ימנעו פעולות של אלימות לא רצויות כלפי האוכלוסיה הערבית. ותוכל לחזור מחדש אווירה של אחדות בעם ישראל, וכן ישתפר לאין ערוך המצב הביטחוני שכן כוחות הביטחון ומשטרת ישראל יוכלו להתפנות לעסוק במטרה העיקרית שלשמה הם נועדו הבטחת ביטחון התושבים מפשיעה פלילית וכן הגנת תושבי הארץ מפני אויבינו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ארצנו ובעד ערי אלוקנו