שלום בנוסח מרוקאי

העובדה שמרוקו מחממת את הקשרים עם ישראל בלי להתנות את המהלך בצעדי כניעה לפלשתינים היא הישג גדול שיסלול את הדרך להסכמים נוספים.

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"ז בטבת תשפ"א

שלום בנוסח מרוקאי-ערוץ 7
חברי המשלחת הישראלית במרוקו
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

בשקט יחסי, בלי הרבה רעש אבל עם לא מעט מעש, ביקרה השבוע בישראל משלחת רמת דרג ממרוקו. חלק ניכר מזמנם עשו חברי המשלחת בתל אביב, על מנת לבדוק שבניין הנציגות המרוקני, שנסגר בשנת 2000 על רקע האינתיפאדה השנייה והביקורת בעולם הערבי נגד ישראל ונותר בבעלות המדינה הערבית, עומד בצרכים הנדרשים כדי לשוב ולהיות מאויש בקרוב.

משלחת דומה עתידה להגיע למרוקו ולבחון אם המבנה המקביל ברבאט, שגם הוא לא פעל שנים רבות, יכול לשוב ולשמש כנציגות ואולי בעתיד הלא רחוק אף כשגרירות רשמית.

רק שבועות אחדים עברו מאז הוכרזה הנורמליזציה עם מרוקו, וסביר להניח שבתוך כמה שבועות נוספים נראה כאן משלחת רשמית בדרגי הממשל הבכירים ביותר שתגיע כדי לציין את ההסכם בין המדינות ואת חידוש היחסים.

מרוקו ביקשה מראש שלא לחסות בצילם של הסכמי אברהם, למרות התיווך האמריקני. מדוע? משום שלטענת הממשל המרוקני היחסים הטובים בין המדינות קיימים כבר שנים, וגם אם לא היו נציגויות דיפלומטיות רשמיות אין מדובר בכינון יחסים אלא בהמשך טבעי של משהו שנעצר לפני כ־20 שנה. מבחינת המשטר במרוקו מדובר ביחסים ארוכי טווח, שאחד הנדבכים המשמעותיים בהם יהיה תיירות. המרוקנים מעריכים את התיירות הנכנסת מישראל בכ־70 אלף בני אדם בשנה, והם מקווים להכפיל ולשלש את המספר הזה במהירות. במדינה שענף התיירות הוא אחד המכניסים ביותר בה, מדובר בבשורה של ממש.

עם זאת אין ספק שמרוקו רוצה קצת יותר מהתיירות הישראלית. בראיונות לכלי תקשורת ערביים ציינו בכירים במדינה כי חשוב להם להיות מאוד מעורבים בסוגיה הישראלית-פלשתינית. להסכם יש לא מעט היבטים חיוביים, ודווקא בהיבט המדיני היה חשש שמלך מרוקו, שזוהה מאוד עם העמדה הפלשתינית, עלול להפעיל את כוחו לטובת הפלשתינים בכל הקשור לישראל ואולי גם בשילוב עם הממשל החדש בארצות הברית כדי להפעיל לחץ לטובת פשרה מדינית. החשש אף גבר כשהטלפון הראשון שעשה מלך מרוקו מוחמד השישי אחרי ההסכמה על נורמליזציה עם ישראל היה ליו"ר הרשות הפלשתינית אבו־מאזן, ששמע ממנו מחויבות עד אין קץ לפתרון שתי המדינות.

יוני בן מנחם, פרשן לענייני ערבים וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מאמין שאין סיבה אמיתי לדאגה. "אבו־מאזן תקף בהתחלה מדינות שנרמלו יחסים עם ישראל והוא משנה את ההתנהלות כי המתקפות הללו גרמו לו רק נזק. בנוסף לכך, הגיע נשיא אמריקני חדש והוא לא רוצה להיראות בעיניו כסרבן שלום. לכן, בין היתר, נתן אבו־מאזן לאנשיו הוראה שלא לתקוף כלל את מרוקו בעקבות נרמול היחסים עם ישראל, ואכן לא הועברה על כך ביקורת".

לדבריו, לא רק שהפלשתינים לא פצו פה, אלא השלום עם מרוקו מסמל הישג נוסף. "המהלך הזה פיצל את תנועת האחים המוסלמים במרוקו. כי מפלגתו של ראש הממשלה המרוקאי, אשר מהווה זרוע של האחים המוסלמים, תמכה בנורמליזציה עם ישראל והוא עצמו הצטלם עם ראש המל"ל מאיר בן שבת והותקף בשל כך על ידי בכירים בארגון חמאס. לכן תהליך הנורמליזציה יוצר גם סדקים בתנועת האחים המוסלמים השוללת את קיומה של מדינת ישראל". הוא מוסיף כי "אבו־מאזן, אם היה אי פעם רציני לגבי שלום, יכול היה ללמוד פרק רציני מאוד בדו־קיום ושלום עם היהודים והישראלים ממרוקו".

מכה לאסטרטגיה הפלשתינית

ד"ר ערן לרמן, סגן ראש המל"ל לשעבר וכיום סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, טוען כי יש משמעות מדינית גדולה בהחלטה על כינון יחסים מלאים עם מרוקו. לדעתו המסר שההחלטה מעבירה לפלשתינים ולשאר חלקי העולם הערבי חשוב ביותר. "היחסים עצמם בין ישראל ומרוקו אינם חדשים. הם קיימים במשך הרבה מאוד זמן. גם אחרי שמרוקו סגרה את הנציגויות שלה, בעקבות מלחמת הטרור שניהלו מולנו הפלשתינים בשנת 2000 ומכונה בטעות האינתיפאדה השנייה, עדיין נשמרו אפיקי קשר טובים וישראלים בכירים ביקרו במרוקו. ישראלים המשיכו להגיע באלפיהם למטרות תיירות והיחס של המרוקאים למורשת היהודית הוא מרתק. החוקה של המדינה מכירה בתרומה של המורשת היהודית לזהות הלאומית המרוקנית, וזה דבר מאוד חריג וייחודי בעולם הערבי", מסביר לרמן.

לדבריו, "השינוי שמתוכנן עכשיו יעלה אותנו לדרגה של שגרירויות, ומסמל גם שינוי של הלך הרוח בעולם הערבי. מצרים, שהייתה מאוד מסויגת בעבר מהתקרבות של ישראל למדינות ערביות למרות הסכם השלום איתה, היום – בעידן הנשיא סיסי – מברכת על קשרים כאלה".

אבל למלך מרוקו גם יש עמדה מאוד נחרצת בסוגיה הפלשתינית. ישראל לא עלולה להידרש למחוות כלשהן בשם שימור הנורמליזציה?

"עמדתו של מלך מרוקו תומכת בשאיפות הלאומיות הפלשתיניות ובמדינה פלשתינית. מרוקו היא גם יושבת הראש של ועדת ירושלים בארגון המדינות המוסלמיות. יש לציין שעצם העובדה שיש כאן אקט של נורמליזציה עם ישראל עוד לפני שהושגה פריצת דרך עם הפלשתינים, יחד עם הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, פשוט ממוטטת את כל האסטרטגיה שנועדה לבודד את ישראל במטרה להכריח אותה לחזור לשולחן המשא ומתן על פי התנאים הפלשתיניים. הפלשתינים הבינו שלא נשאר הרבה מהאסטרטגיה הזאת, שהארכיטקט שלה סאיב עריקאת כבר לא חי. אבו­־מאזן הבין שהוא לא יכול להתנגח עם חלק משמעותי בעולם הערבי שהלך למקום אחר.

"במשך שנים האסטרטגיה הפלשתינית הייתה חרם ובידוד של ישראל, ובסוף כל מה שקורה הוא הפוך. מדינות שחששו מהקשר עם ישראל ומאובדן השקעות של מדינות המפרץ וסעודיה, מסתכלות על מה שמתרחש ומבינות שחשוב להן להיות בקשר עם ישראל ושהן לא ישלמו מחיר על הקשר הזה. במקום להיות מנודים הפכנו להיות שחקן משמעותי הרבה יותר באזור".

הדוד סם משלם

מרוקו הייתה הרביעית לנרמל את היחסים עם ישראל, והיא עשתה זאת רק אחרי שראתה בהצלחת המהלכים עם איחוד האמירויות ודובאי וגם בנרמול היחסים עם סודאן. יוני בן מנחם גורס כי המהלך של ארבע מדינות שכבר נרמלו יחסים עם ישראל הוא בעל אפקט פסיכולוגי משמעותי מאוד. "יש מדינות שרוצות להצטרף למהלך הנורמליזציה אבל מחכות לראות מה יעשה ג'ו ביידן כשייכנס לבית הלבן. אפשר למנות ביניהן את סעודיה ואחריה גם את עומאן ואינדונזיה".

המדינות הערביות כמובן מרוויחות מהתהליך הזה. השאלה היא מה המחיר שישראל משלמת?

"יש כאן הישג ישראלי גדול, כי מי ששילם את המחיר והביא את המדינות לשולחן הנורמליזציה זה ממשל טראמפ. במרוקו הוא הכיר בריבונות על סהרה המערבית, סודאן הוצאה מרשימת המדינות תומכות הטרור ואיחוד האמירויות קיבלה מטוסים מתקדמים. ישראל לא שילמה שום מחיר על הנורמליזציה. מה שכן יש בתהליך עם מרוקו הוא ציפייה שישראל תיעזר בשירותיו של המלך ברגע שיתחדש המשא ומתן עם הפלשתינים תחת ממשל ביידן, אם וכאשר זה יקרה".

בן מנחם מוסיף נדבך מעניין. "יש סימנים, על פי גורמים בכירים בצוותו של ג'ו ביידן שמכין את הכניסה לבית הלבן, שהנשיא החדש יתמוך במדיניות הנורמליזציה. הצוות שלו אומנם רוצה להוריד את תוכנית המאה מסדר היום ולהציב במקומה את פתרון שתי המדינות, אבל אין להם בעיה עם הנורמליזציה והם מבינים שזה תורם למצב במזרח התיכון וליחסים בין ישראל והעמים הערבים".

ד"ר ערן לרמן מוסיף כי גם בנושא האיראני, שחשיבותו לישראל גדולה, מרוקו נקטה עמדה תקיפה מאוד כלפי איראן ואף ניתקה את היחסים איתה לפני שנתיים.

האם הנורמליזציה עם כמה מדינות שכולן נמצאות באופוזיציה לאיראן יכולה להביא לחבירה לברית משותפת למלחמה באיום מהממשל בטהרן?

"אני נזהר מהמילה ברית כי יש לה משמעויות מרחיקות לכת, אבל אין ספק שיש היערכות משותפת והיא בעלת משמעות אסטרטגית למדינת ישראל".

מרוקו היא כנראה לא האחרונה. יותר ויותר מדינות ערביות מזהות את היתרון הגלום ביחסים עם ישראל הן בהיבט כלכלי, הן בהיבט אסטרטגי וכמובן ברצון להיאבק בציר הרשע האסלאמי הקיצוני. ראש הממשלה נתניהו וגם בכירים בממשל האמריקני רמזו לכך שייתכן שעוד לפני חילופי הגברי בבית הלבן, בעוד פחות מ־20 יום, תהיה מדינה ערבית נוספת שתנרמל יחסים עם ישראל. בירושלים מחכים לבשורה הגדולה מכולן: נרמול היחסים עם סעודיה. מהלך כזה, שבינתיים נראה עדיין רחוק, יהיה חותמת רשמית לכך שמעמדה של ישראל בעולם הערבי השתנה מן הקצה אל הקצה. מה שלפני כמה שנים נראה כמו חלום, נראה מבחינת המערכת המדינית הישראלית במרחק נגיעה, והדיפלומטיה הישראלית ממתינה לראות אם הנורמליזציה תתבטא גם בהצעות ממוסדות בינלאומיים, כולל בסוגיות שנמצאות במתח כבר שנים רבות בין ישראל לפלשתינים.