לא כל בדיחה שלא באה לכם טוב בעין היא 'דברי שטנה'

אמיר מויאל לא חלם שמישהו ידווח על אחת הבדיחות שלו כ'דברי שטנה', ובטח לא שפייסבוק יסירו אותה. ויש לו מסר להעביר למדווח האנונימי

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , ט"ז בטבת תשפ"א

לא כל בדיחה שלא באה לכם טוב בעין היא 'דברי שטנה'-ערוץ 7
הפוסט של אמיר מויאל שנחסם
צילום מסך

אם יש לכם פייסבוק, טוויטר, טלגרם או כל רשת חברתית אחרת, כנראה שאתם מכירים את אמיר מויאל. הסטאנדפיסט ואושיית הרשת מתחזק דפים פופולאריים שמעלים חיוך על הפנים של עשרות אלפי עוקבים, אבל כנראה שאתמול אחד העוקבים פחות התחבר לבדיחה.

"בכל פעם שאני מפרסם פוסט, ברור לי שיש כאלה שלא נהנים ממנו ומדפדפים הלאה" הוא מספר, "ולעיתים רחוקות, הם מביעים גם את מורת רוחם בתגובה. סבבה. אבל אתמול קרה אצלי בדף משהו די נדיר, מישהו שלא נהנה מהפוסט החליט שגם אחרים לא צריכים ליהנות מהפוסט, דיווח עליו לפייסבוק שהוא מכיל דברי שטנה (?), והפוסט ירד".

לא לכולנו יש את אותו סוג של חוש הומור, אבל די חריג שבדיחה שבעיני אחד היא לגיטימית לגמרי וראויה לפרסום המוני, תעורר אצל השני רגשות עזים עד כדי שהוא יגדיר אותה כדברי שטנה. מאיפה נובע הפער הזה? לאמיר יש תיאוריה.

"אתם בטח מכירים את זה, שאצל כולנו ישנם שמות שהראש שלנו מקשר אוטומטית לתכונות אופי מסוימות או למראה (בד"כ בהתבסס על על חוויות מהילדות שלנו). מבחינתי, למשל - כל נטע היא כנראה יפה, כי הייתה איתי בגן נטע שמאוד אהבתי. וזה לא רק שם, גם מילים טעונות אצלנו בהמון משמעות ומעוררות אצלנו הקשרים כאלו ואחרים. לפעמי הקשרים טובים וחיוביים ולפעמים ההיפך".

אמיר מויאל
צילום: שי מאיר

"לפני כמה חודשים העליתי פוסט" הוא נותן דוגמה, "בפוסט היה כתוב "'הכי טוב להשקיע במניות של ויקטוריה סיקרטס, כי יש להם תחזיות הכי טובות' זה צרם לחלק מעוקביי, בגלל שרמזתי למילה חזייה. לא היה משהו מיני בפוסט שלי, אפילו לא ברמז. רק אזכור של פריט לבוש נשי שכמובן מעלה קונוטציות והקשרים אצל חלק מהעוקבים".

"גם בפוסט מאתמול לא צחקתי על השואה. לא לעגתי למוות, לא הקטנתי אותה. בסוף, עשיתי משחק מילים על מושג שואתי ("מחנה ריכוז") שיש לו המון קונוטציות, וכנראה עבור אחד העוקבים- עצם אזכור המושג בהקשר קומי עשה לו רע, והוא החליט לדווח".

למרות זאת, ואולי בגלל, אמיר חושב שהדיווח לפייסבוק היה מעשה לא לגיטימי. "בעיניי, בשני המקרים מדובר בשמרנות יתר. איזו רתיעה רפלקסיבית ממושג מסוים, לא משנה הרקע. חשיבה דיכוטומית קיצונית, שלא בוחנת לעומק את המציאות אלא פשוט מגיבה באינסטינקט מנותק ממחשבה".

"גם אם לא נהנת מהפוסט, והוא עשה לך קצת לא נעים בבטן- אז תדפדף הלאה, למה אתה מחליט גם עבור אחרים מה הם צריכים לקרוא ומה לא?"

ויש לאמיר גם מסר לאותו מדווח אנונימי, אם במקרה הוא יקרא את הכתבה הזו. "הייתי שמח שבפעם הבאה שאתה רואה משהו שמפריע לך בעין, אל תהי ידך קלה על הדיווח. יש בכפתור הדיווח משהו מאוד דורסני, אגרסיבי, משתיק ואפילו אלים- והוא צריך לשמש אותנו במקרים באמת חריגים, כמו קריאה לאלימות, מסרים גזעניים וכו'- בטח שלא במקרה של פוסט הומוריסטי, שגם אם הדעות חלוקות לגביו- הוא בוודאי לא "דברי שטנה".

והנה הפוסט המדובר. מה אומרים, לגיטימי או לא?

הבדיחה המדוברת
צילום מסך