בת 40 לבינה

מועצת יש"ע קמה לפני 4 עשורים מתוך הבנה שפעולה מאוחדת לעולם תניב תוצאות טובות יותר, והאמת הזו לא השתנתה.

חגי הוברמן , ט"ז בטבת תשפ"א

בת 40 לבינה-ערוץ 7
בנייה ביו"ש
צילום: מירי צחי

ברכות לבביות למועצת יש"ע, שחוגגת 40 שנה. י"ז בטבת תשמ"א, 24 בדצמבר 1980, הוא היום בו נערך כינוס היסוד של המועצה במרכז שפירא בגוש עציון. זהו המועד שבו למעשה הוקמה מועצת יש"ע.

זה היה ה'גילגול' השני והמשמעותי של המועצה. שנתיים לפני כן, על רקע הסכם קמפ-דייוויד שבו נקבע לראשונה תקדים של עקירת יישובים תמורת הסכם מדיני, וניתנה הסכמה ישראלית למתן אוטונומיה לפלשתינים ביש"ע, חשו ראשי המתיישבים ביהודה ושומרון, שעדיין היו מעטים, שאם לא יתעוררו כעת לפעולה, גורל יישובי חבל ימית עלול להיות גם גורלם.

החשש שהאוטונומיה עלולה לחסל את מפעל ההתיישבות ביש"ע, האיצה את ההחלטה להקים גוף מאורגן שייצג את היישובים היהודיים. למחרת יום הכיפורים תשל"ט, 12 באוקטובר 1978, התכנסו בבניין המשטרה הירדנית באלקנה נציגי 35 היישובים שהיו קיימים אז ביש"ע, והכריזו על הקמת 'מועצת היישוב היהודי ביהודה, שומרון, הביקעה ורצועת עזה'. זה היה עוד לפני שהוקמו המועצות האזוריות והמקומיות ביהודה ושומרון, והגוף החדש התכנס מדי פעם, לא בצורה סדורה.

שנתיים אח"כ, שוב הזדעזעו ראשי היישובים, הפעם בעקבות בג"ץ אלון-מורה, שהביא לעקירת יישוב ממקומו, גם אם לנקודה אחרת בשומרון. ראשי ארבעת המועצות הראשונות ביש"ע, שהוקמו שנה לפני כן – שומרון, בנימין, גוש-עציון וחבל עזה - קיימו שביתת רעב מול משרד ראש-הממשלה, שאליה הצטרפו תומכים רבים. זו היתה הפעולה המכוננת הרשמית של מועצת היישובים היהודיים ביש"ע.

השביתה נמשכה 45 ימים והסתיימה בעקבות הבטחה ממשלתית לשינוי מדיניות ההתיישבות.

סמוך לסיום שביתת הרעב, נערך בגוש-עציון כנס חירום בהשתתפות כמאתיים נציגים מיישובי יש"ע. המטרה היתה להתריע על המצב הביטחוני המעורער. אולם ההחלטה המשמעותית באמת היתה כי "כנס החירום של יישובי יהודה, שומרון וחבל עזה רואה בפורום ראשי המועצות האזוריות גוף-גג המרכז את הפעילות של היישובים בתחומי ההסברה, החקיקה והקרקעות".

החלטה זו הניחה למעשה את היסודות להקמתה של מועצת יש"ע באופן רשמי. הביצוע הוטל על ישראל הראל, תושב עפרה ועורך בטאון המתיישבים 'נקודה'. כחצי שנה הסתובב הראל בין 40 היישובים שהיו קיימים אז ביש"ע, ועל בסיס החלטת מועצת היישובים כשנתיים קודם לכן, ביקש מכל יישוב לכנס אסיפה כללית של החברים, ולהחליט על הצטרפותו לגוף החדש. בשונה ממועצת יש"ע הישנה, המועצה החדשה נועדה "להיות הגוף המרכזי שיתכנס וידון בעניינים העומדים בראש סולם החשיבות של חיינו, ויחליט החלטות מחייבות שישפיעו על חיינו בכל יישוב ויישוב", כפי שכתב הראל במכתבו ליישובים ביש"ע.

בי"ז בטבת תשמ"א, 24 בדצמבר 1980, התכנסו נציגי כל היישובים ביהודה שומרון ועזה, ביד-שפירא שבגוש-עציון, לוועידת היסוד של מועצת היישובים. זה היה הצעד שנועד להפוך את מועצת יש"ע ממועדון ויכוחים חברתי חסר כל מעמד, לגוף רשמי. "מטרת המועצה", נאמר בסעיף הראשון של תקנון מועצת יש"ע שהתקבל באותה ישיבה, "להיות הנציגות המדינית (לא המפלגתית!) של כלל יישובי יהודה, שומרון וחבל ועזה, והגוף המרכזי של היישובים (לרבות הציבור הרחב המזדהה עם דרכם) בשאלות המדיניות הנוגעות לגורל ארץ-ישראל".

מאותו יום ילווה השם 'מועצת יש"ע' את חייה המדיניים הפוליטיים וההתיישבותיים של מדינת ישראל.

ממשלת המתנחלים משך חצי יובל שנים

משך חצי יובל שנים, עד שנת 2005, השכילה מועצת יש"ע לבנות לעצמה מעמד כ'ממשלה של המתנחלים'. כך התייחסו אליה גם בצמרת המדינה. ישיבות מועצת יש"ע היו אייטם תקשורתי. שרים ואלופי פיקוד הגיעו להרצות בפני הכינוסים הללו.

אחרי הסכם אוסלו קיימו אפילו בכירים פלשתינים פגישות חשאיות עם אנשים במועצת יש"ע, בראשם אורי אליצור ז"ל, ויבדל"א ישראל הראל, מתוך הבנה שבלי הבנות מוקדמות עם מנהיגי המתנחלים כל הסכם שיחתמו עם ממשלת ישראל עלול להישאר על הנייר, בראייתם. לכן היו מוכנים בשיחות אלו לבחון מודלים שונים של השארת המתנחלים ביישובים גם אחרי הסדר קבע והקמת מדינה פלשתינית.

נקודת המפנה היתה ההחלטה הנכונה והצודקת בכפר מימון, שלא לפרוץ בכוח את המצור על היישוב, ולא להתקדם לעבר גוש קטיף תוך עימות חסר מעצורים עם הצבא והמשטרה. זאת בניגוד להצהרות הרמות של ראשי מועצת יש"ע לפני כן, שהם מתכוונים לפרוץ לעבר גוש קטיף בכל מקרה ובכל מחיר.

היה זה כישלונה הגדול ביותר של מועצת יש"ע, ממנו לא תתאושש עוד. הטעות של ראשי מועצת יש"ע לא היתה בהחלטה שלא לפרוץ את המצור, אלא בהבטחות הרמות לבצע מהלך שהיה ברור מראש שאין לו סיכוי להתממש – לתשומת ליבו של גדעון סער. ברגע שאיבדה את אמון הציבור, מעמדה הציבורי קרס.

למרות זאת, אסור לשכוח שמועצת יש"ע גם היום היא גוף חשוב ומשמעותי גם היום בכל הקשור לשמירה ופיתוח היישובים. אסור לזלזל ביכולת לפעול יחדיו בשיתוף פעולה מול הגורמים הממשלתיים השונים. מועצת יש"ע קמה לפני 4 עשורים מתוך הבנה שפעולה מאוחדת לעולם תניב תוצאות טובות יותר, והאמת הזו לא השתנתה. מועצת יש"ע תסיים את תפקידה ההיסטורי רק ביום שבו תוחל הריבונות המלאה על כל היישובים ביהודה ושומרון, בעגלא ובזמן קריב.

המאמר יפורסם בשבת הקרובה בשבועון הציונות הדתית "מצב הרוח"