נאום השבטים ותחיית המתים

לפני חמש שנים ראובן ריבלין נשא נאום שזכה לכינוי המרשים 'נאום השבטים'. הנשיא תיאר מה תפקידם ומקומם של ארבעת השבטים המרכיבים כיום את החברה הישראלית.

אם תהיתם השבטים הינם: חילונים, חרדים, דתיים לאומיים וערבים. כל אלו לדידו מקימים לחיים את האומה שמתה בגלות מזה כאלפיים שנה.

אמנם בתורה השם שבטים שמור אך ורק ליוצאי ירך יעקב ולא לבני שאר הדתות; ישמעאל זכה בנשיאים, בני עשו נקראו אלופים (ומכאן יש לתמוה מדוע בחר צה"ל לכנות את קציניו הבכירים בשם השמור לאומות העולם). שבטים שמורים אך ורק לבניו של ישראל, אלו שהקימו את מדינת ישראל של ימינו.

בבית סבו של יעקב, אברהם. ישנה הרגשה של עשיית היסטוריה, אברהם העיברי מביא בשורה חדשה לעולם; קריאה בשם ה'. אך ההיסטוריה המשפחתית מראה שלא כל המשפחה תשא הלאה את הבשורה. תמיד ישנו בן ממשיך ומאידך בן שנדחה מהייעוד של אברהם לבני ביתו "לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט"

במהלך הפרשיות האחרונות מתרחש מאבק ארוך וקשה בין השבטים בשאלה מי הממשיך ומי המנושל. אך לאחר שיהודה ויוסף מבינים שהפעם העסק שונה, הפעם אף אחד לא נדחה על כולם מוטלת המשימה להנחיל את דעת ה' בעולם. "כולנו בני איש אחד נחנו" כולם שבטי יה', יחד כולם נושאים את מיטתו השלמה של יעקב.

אין זה אומר שכולם דומים, לכל אחד ישנו גוון ונופך היחודיים רק לו. לכן יעקב מברך את בניו באופן מדוייק "איש כברכתו ברך אותם".

בדומה לאחי יוסף נדמה שההיסטוריה חוזרת, וגם כיום ישנם מאבקים קשים בין השבטים שציין ריבלין. השבוע חלק מכל שבט מבניו של ישראל יצא להפגין ולמחות על הדברים החשובים לו.

השבט הוותיק במערכה הזו הוא השבט המוחה כבר מוצאי שבתות רבים על השחיתות הפוליטית. אמנם ישנה צביעות לא מעטה בקריאה זו, אך בטוחני שחלק מהמפגינים בבלפור אכן מחזיקים בנקודת אמת הדורשת את טובתו ושלומו של עם ישראל. הם מאמינים ובצדק, ששחיתות שלטונית מסכנת את האומה. הם נושאים דגלים שחורים שאומרים דבר פשוט: ניהול ענייני המדינה מתוך שיקולי אישיים של ראשיה הוא סכנה לאומה, וזוהי אמת לאמיתה (נזכיר את אריק שרון כעומק החקירה כן עומק העקירה) אך אמת זו מעורבבת בסיגים רבים שנותנת למחאה גוון פוליטי שלא מאפשר הזדהות של שאר השבטים עם נקודת האמת שיש כאן.

השבט החרדי הצליח לחסום את כביש גהה למשך שעות ארוכות ולגרום לפקקי ענק במרכז הארץ. הם יצאו למחות על לכידתו של עריק שלא התייצב בלשכת הגיוס. החרדים תופסים את עצמם כשומרי תורת ישראל, לדידם מבלי שמירה על התורה, נהפך לעוד אומה כשאר האומות. הרי בזכותה נשארנו כאומה ייחודית במשך כל שנות הגלות הארוכה. ממילא יש לשמור על התורה, אף במחיר של אי הליכה לצבא. כיון שגיוס עלול לגרום להשכחת תורה מישראל. וממילא "לסדום היינו ולעמורה דמינו".

השבט האחרון הוא הדתי לאומי. השבט ששם לנגד עיניו את שלמות ארץ ישראל. המחאות על מותו של אהוביה סנדק ז"ל מבטאות את הכאב על כך שמשטרת ישראל מזהה אוהב כאויב ובמקום לאפשר משילות וריבנות על כל שטחי ש"י, הימ"ר רק ממרר את חייהם של כלל התושבים ובפרט מחפש את נוער הגבעות. במה הם שונים מאחיהם שבאו לפני מאה שנה לגאול את אדמות ארצנו?

נדמה שכל שבט מבקש למשוך ולהחזיק רק את נקודת האמת שלו, ומתעלם מחשיבותם של שאר הנקודות. ישראל שמברך את בניו נותן לכל אחד גוון שונה, אך הגוונים השונים יוצרים כתונת פסים מרהיבה ולא בגד בעל צבע אחד משעמם. אל לצבעים להילחם זה בזה.

בתוך כל הכאוס הזה, נדמה שהיה דבר אחד שהצליח לאחד את כל השבטים. מפני שהוא מכיל בקרבו את כל הנקודות כולן. יונתן פולארד נושא בקרבו את הכל. כלל עם ישראל דורש בשלומו ורואה בו גיבור לאומי. בירידתו מהמטוס הוא מיד ניגש לנשק את אדמת א"י, מזכיר לנו שגם אדמת נתב"ג קדושה על אף שאיננה נמצא על גבעה במחוז ש"י. עטור זקן לבן וכיפה המבטאים את שייכותו לתורת ישראל ואלוקי ישראל.

יש דמיון רב בין יוסף לפולארד: שניהם נמכרו על ידי אחיהם לנכרים, שניהם דאגו לטובת אחיהם ושילמו על כך מחיר כבד של ישיבה בכלא. אך בניגוד ליוסף שלא זכה לחזור לארץ מולדתו שכה אהב (לכן דווקא נינותיו בנות צלפחד תובעות נחלה בא"י) פולארד זכה סוף סוף להגיע הביתה.

שלוש הנקודות הללו - עם ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל כולן נושאות את שמו של יעקב, כולן חיוניות להמשך תחייתה של מדינת ישראל, בואו נשמור עליהם.