דוד, אב לצעיר שהחליט להפוך לנער גבעות לפני כמה שנים, שיתף בראיון לתוכנית קלמן-ליברמן בכאן ב' בלבטים שהיו לו ובהתמודדות עם המצב.
"באמצע כיתה י' הבן שלנו החליט, ביום בהיר אחד, ללכת לגבעות. בכלל לא הבנתי מה זה. למחרת, ניסינו להבין מי מארגן את זה, כיצד הכל מתנהל. למחרת בבוקר נסעתי וראיתי את הבן על הגבעות מסתובב עם כמה חברים. אמרתי לו 'בא הביתה, אין פה כלום'. הוא אמר לי, 'לא. אנחנו נבנה פה'.
"ברגע הזה אתה אומר לעצמך: 'מאיפה זה נפל עלי. וואו. אני משאיר את הבן שלי פה, במקום שאפילו ארבע קירות אין?'. והוא נשאר", סיפר האב.
הוא הוסיף, "היו הסתבכויות עם החוק, בעיקר סביב הפרת צו שטח צבאי סגור. כלומר, כניסה לגבעה שהנערים חיים בה ובעצם השהייה שם הם מפרים צו".
"היום הוא נשוי עם ילדים וחי בגבעה ליד יצהר. אני חי עם זה בשלום ומאמין שכל הורה לא בוחר את ההתמודדויות שיהיו לו עם הילדים שלו".
"אני רואה איך מוקיעים את הנוער הזה ואיך מתייחסים עליו. מדינת ישראל של 2021 צריכה לראות אותם מזווית אחרת. את חדוות היצירה והכוחות האדירים שיש להם. את מה שהם מוכנים להקריב כדי ששטח מסויים יהיה שייך למדינת ישראל והיא לא תאבד אותו. צריכים להכיר את הטוב והמתיקות שבהם", סיכם דוד.