ראובן ריבלין
ראובן ריבליןלע''מ

בכל בוקר אני נפגש עם פניך. חיוך קל מנומס. בראשית הדרך זה היה הדדי ומלבב. בשנים האחרונות אני פשוט מנסה להתעלם ולהמשיך הלאה. מאוכזב משהו.

בשבועיים האחרונים אני דווקא נעצר מול התמונה מיישר מבט זועף, גוער וכעוס ומקווה שהמסר איך שהוא יעבור אליך. אחרי זה נושם מעט ונכנס לכיתתי. כך זה שאתה מחנך גאה בתיכון במדינת ישראל, תמונת נשיא המדינה מוצבת בכבוד רב בפתח בית הספר.

אומר בכנות אדוני הנשיא. ששאריות הנחמה שלי הם דווקא מה שמצטלם מאחוריך דגל ישראל. אותו הדגל שאחזתי אותו מגיל צעיר, התאהבתי בו בגיל הנעורים, וחינכתי בו את בניי ותלמידי. לעולם לא עזבתי אותו, גם בשעות הקשות שלו, והיו. תמיד נאחזתי בו.

מזה שבועיים שאני לא ישן בלילות. המחשבה על אירוע שבו "יד איש באחיו" קורעת ופוצעת את ליבי. אירוע שבו דווקא נושאי הדגל שלי, שלנו. הם אלו שהיו שותפים בשוגג או במזיד בהריגתם של אותם עיינים יפות ומתוקות של אהוביה סנדק ז"ל. ובאמת שבליבי- אין כאן ימין ושמאל. ופוליטיקה קטנה או גדולה. יש כאן תוצאה טראגית איומה ונוראה במדינת ישראל היקרה שלנו. עלם חמודות שתמונתו לא מרפה, מצא את מותו שדמו נשפך על אבנים וסלעים שהוטח עליהם בחוזקה.

זוכרני שפעם ניגש אלי, תלמיד נמוך קומה עם משקפיים עגולות ומתוקות ושאל מי זה שם בתמונה. סיפרתי לו את מה שתמיד שמעתי ממך. על משפחתך המיוחדת מתלמידי הגאון מווילנא שעלו ארצה לבנות וליישב את הארץ. על סב סביך שהיה ישן תמיד עם נעליים, למקרה שהמשיח יבוא, הוא כבר יהיה מוכן. הוא הקשיב וחייך בגאווה. חייכתי אף אני והתגאיתי בך אדוני הנשיא. הסתובבתי מלא גאווה ישראלית בעוברי ליד תמונת נשיא המדינה.

מאז אותו משפט נוראי שאמרת - בני עמי בחרו בטרור, והפכת ללא סמכות להיות גם השופט וגם התליין - לא הבטתי בפניך שוב. ריסקת באחד את לב האומה הזו, ופוררת אותו לרסיסי רסיסים - מאז.

בשבועיים האחרונים - אני מחכה לך. כל ערב ובוקר מחכה לאמירה ממך. לטלפון לאברהם ואיילת סנדק, לאמירה מורכבת, כי כך היא צריכה להיות. וממך אדוני, שקט דומיה. משל לא היית כאן. משל לא ראיתי את הכאב העצור בכל רבדי החברה במדינת ישראל. כן יקירי, אני נמצא שם בחברה הישראלית ורואה את כמעט את כל 'השבטים' מביעים צער עמוק על כך.

תלמידי שואלים ללא הרף, מקשים, לא מבינים ומבקשים על ידי ממלכתיות ואמת להיאחז בה. ואני עונה באמון גדול ונאנח בליבי. משיב באהבה ובוכה על ברינות שוטרי בני ישראל.

אני פונה אליך נשיאנו. אל נא המשך בדומיה מקוממת. פעל לאחדות העם. להשבת האמון במערכות. במשטרת ישראל. פעל לאמת שלמה וברורה, ולא מטויחת שמשאירה טעם מר בפה. בני הנוער מכירים בך ומצפים ממך לכך.

התדע להיות באמת נשיא מדינת ישראל בהתאם לחוק היסוד שמטיל את האחרית לאחדות העם עליך, אדוני המכובד?

בינתיים, אני אמשיך לחנך את תלמידי לאור דגל ישראל. מסורת. ערכים. בהערכה רבה ובכבוד הראוי אדוני היקר נשיא מדינת ישראל.

דוד אמונה, מחנך בתיכון במרכז הארץ.