פרשת שמות: נקודת הביטחון בשעת משבר

הצורך הנפשי הכי עמוק והכי בסיסי שמדאיג אותנו יותר מכל דבר אחר, הוא הצורך ביציבות ובביטחון.

הרב יוחאי כהן , כ"א בטבת תשפ"א

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

הצורך הנפשי הכי עמוק והכי בסיסי שמדאיג אותנו יותר מכל דבר אחר הוא הצורך ביציבות ובביטחון, הדבר שיושב הכי גבוה והכי עמוק הוא הרצון שמישהו יבטיח לנו ש'הכל יהיה בסדר'.

אנשים בוחרים לסמוך על כל מיני תחושות המעניקות ביטחון: יש אחד שסומך על הכסף שלו- כל בוקר בודק מה מצב חשבונות הבנק. יש אחר שנשען על הבריאות- ביטוחי בריאות, בדיקות כל שבוע. יש אחד שסומך על הפופולאריות שלו- כמה לייקים מקבל על כל פוסט, כמה עוקבים יש לו, לפי זה הוא נחשב. יש אחר שסומך על כוחות השליטים במדינות שונות העושים מפגנים צבאיים בכל תקופה.

הרצון של האדם הוא לאבטח את עצמו ולהבטיח כי המחר יהיה כמו היום. על מה אדם יהודי יכול להישען ולסמוך? זה היה הוויכוח הגדול בין משה לפרעה. השאלה הייתה על מה אתה נשען? פרעה אמר אני נשען על הטבע (הנילוס) משה אמר אני נשען על הקב"ה.

הבימה המרכזית שבה מתרחש העימות בין משה לפרעה היא הנילוס. כמעט 7000 קילומטר מרואנדה, קונגו ועד מצרים, הדלתא של הים התיכון- כוח עצום של טבע בלי סוף.

מספר שאלות על התנהלות הדמויות השונות בפרשה:

כשפרעה מציע את הפתרון הסופי שלו הוא מציע לזרוק תינוקות ליאור, ההצעה מוזרה מאוד, המים הם מקור של חיים ולא של מיתה, אז מה רוצה פרעה? פרעה הראשון והיחיד שרוצה להטביע תינוקות במים, ואז מגיעה יוכבד וכאשר היא רוצה להציל את משה היא שמה אותו במקום הכי מסוכן, היאור, זו טעות ענקית. משה במכה הראשונה (דם) הולך ליאור, למה לא הולך לארמון?

על שם מי נקרא משה רבנו? על שם שנתנה לו בת פרעה על שם היציאה מהיאור, האם לא נכון יותר לקרוא לו בשם יהודי שנתן לו בלידתו, הוא מושיען של ישראל. משה נקרא על שם המים ויותר מכך נקרא על מי שמשה אנשים מהמים ולא מי שנמשה מהים.

באמת יש להבין כי משה מנהל שני מאבקים: הראשון (והוא הקטן יותר) להוציא את ישראל ממצרים והשני (והוא הגדול יותר) להוציא את המצרים מהיאור.

איצטגננות-אסטרולוגיה

הסיבה שפרעה זורק אנשים למים והסיבה שיוכבד שמה את משה ביאור זה הכל תלוי בגרמי השמים, בתקופה הקדומה האמינו לחלוטין בגרמי השמים. במצרים ידעו לקרוא מזלות, חכמי פרעה אמרו לו שסופו של מושיען של ישראל יהיה במים הם צדקו כי משה נפטר בשל עניין מי מריבה.

יוכבד מבינה שאם היא שמה את משה במים, היא גורמת לחכמים לחשוב שהילד מת במים. הבעיה שלהם היא שהם לא יכולים לראות אם הוא בתוך המים או מעל המים ולכן שמה בצורה בטוחה במים. וכך בוטלה הגזרה "כל הבן היילוד" כי אמרו לו החכמים שהם רואים אותו במים.

פרעה בבוקר הולך לראות את היאור שמשקה את השדות וממשיך להוות את מצרים כמעצמה הכלכלית הגדולה ביותר, היאור פועל באופן עצמאי תמיד יהיה שם את היאור שיגן עליך. היאור זה מקור הביטחון של מצרים כמו הנפט של מדינות המפרץ והגרעין של צפון קוריאה. מקור לכוח וביטחון.

משה בא בבוקר אל מקור הכוח של פרעה ואומר לפרעה 'האלוקים שלח אותי', פרעה אומר לו מה אתה מבלבל?! פה אין הקב"ה בארץ ישראל שממנה אתם מגיעים שם אולי יש. שם צריכים גשם, פה אין אלוקים "לי יאורי ואני עשתיני". בגזרתו של פרעה על הבנים הוא מבקש כי את הבנים תטביעו פיזית ואת הבנות תטביע רוחנית. תסדרו להם את הראש שידעו שמי שמסודר פיזית הוא מוגן והכל בסדר, יש לו ביטחון בטבע.

באה יוכבד ואומרת אני אראה לך שהיאור שלך, הכוח שלך (התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו) ממנו, אם רצונו של הקב"ה בכך, תצמח הישועה הגדולה ולא סתם. מי שתהיה אחראית לכך זו ביתו של פרעה בעצמה.

הטבע הוא לא מציאות יוצרת, אלא מציאות נוצרת. הטבע הוא מציאות קיימת שדרכו הקב"ה משפיע, אבל אם ירצה הקב"ה הטבע יתהפך ויעבוד כנגד, המים יהפכו לדם.

בת פרעה רואה בתוך היאור בין מאות גופות של ילדים יהודים קטנים. תיבה שבה ילד שט בביטחון זה המראה שנגלה לעיניה ולכן קוראת לו משה לא על שם הפעולה שהיא עצמה מבצעת, אלא על מה שעתיד משה לשנות בעולם כולו. משה הילד הזה ימשה את כל העולם וייתן לכל העולם הבנה חדשה בכוח של הטבע. זה לא ילד משוי בלשון סביל זה לא ילד שנמשה. בוודאי שיש צורך בטבע, שצריך פרנסה טובה ובהרחבה, אך זה רק כלי דרכו הקב"ה משפיע. אם הקב"ה ישמור זה מצוין ואם ה' לא ישמור צריך להתפלל שהטבע יפעל יחד עם רצונו של הקב"ה.

מידי בוקר אדם מחפש כוח ליום הבא עליו וכך פרעה בחיפושו אחר כוח וביטחון הוא הולך ליאור כי הוא תמיד יהיה שם והוא המקור לפרנסת המצרים והפרנסה וקיומו של מצרים לכאורה להבנתו של פרעה, לא תלויה בקב"ה ולכן הפך היאור לעבודה זרה של מצרים.

יציאת מצרים היא לא רק היציאה הפיזית מהאדמה הקרויה מצרים. יציאת מצרים היא העמל של משה לאורך כל שנותיו בהנהגה להוציא את אנשים מהתפיסה הזו שהטבע הוא כל יכול וכל מטרתנו בעולם היא להיות מסודרים באופן טבעי.

ומכאן שביטחוננו הוא שכל אחד מאיתנו יכול וצריך להתקרב אל מקור הביטחון והוא הקב"ה בעצמו על ידי תפילות. וכך כותב האדמו"ר מילובביץ': "ביגיעה הגדולה ביותר אי אפשר להשיג סנט אחד יותר מכמה שהשם יתברך הקציב שהאדם הזה והזה ירוויח. צריך לעשות כמה שנחוץ אבל חייבים לזכור שעל העבודה, הוא לא יותר מטפל העיקר של הברכה של השם יתברך ואת הברכה מרוויחים כשמתנהגים ביראת שמים: תפילה בציבור, שמירת שבת בהידור, כשרות בהשגחה טובה וחינוך הבנים אצל מלמדים יראי שמים".

הרב יוחאי כהן הוא מנהל חטיבת הביניים 'נתיב מאיר'