מרגיזי הממלכות

לרבים מאתנו קל לתייג את נוער הגבעות כחבורה פרועה נטולת רסן. הסתכלות פנימה מגלה קבוצה איכותית, המאופיינת בחשיבה מעיקה ויציבה

אביתר כהן - איגוד רבני קהילות , כ"א בטבת תשפ"א

נוער הגבעות
נוער הגבעות
צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90

את צבי יצחק הכרתי עוד בישיבה התיכונית. כיפה גדולה, פאות לא תמיד מסודרות ואש חייכנית בעיניים. כשחודש הקשר בינינו בישיבה הגבוהה הוא כבר היה אחרי השירות הצבאי, הפאות גדלו אבל עם אותו חיוך. עוד מאז יש בליבו אהבה גדולה: ארץ ישראל. את אותה אהבה הוא מבקש לחלוק עם שאר העם, באמת ולא בכפייה. לא אחת ראיתי אותו יושב וחושב איך עושים את זה, להגיע לליבו ולאוזנו של העם. מעירים אותו לרשת את הארץ כולה. "מרגיז ממלכות", אז קראתי לו.

מותו של אהוביה סנדק ז"ל באותו מרדף טיפשי, זעזע רבים מאתנו. הציונות הדתית החלה בוחנת את עצמה שוב לגבי יחסה אל נוער הגבעות. להבנתי הציור המוטעה שנמכר לנו במשך השנים של נוער מבולבל, די לוקה בחסר. יש קבוצה כזאת אבל היא קומץ. הזרם המרכזי של מה שנקרא נוער הגבעות הוא זרם ערכי, מחושב. ממש לא נטול רסן. 

השבר הגדול בחורבן גוש קטיף הוליד אכזבה גדולה מהנהגת מועצת יש"ע. רבים מבני הנוער באותה תקופה הרגישו מרומים. לטענתם, ותיקי ההתיישבות התעייפו מהמפעל הגדול אותו התוו, והגיע הזמן להחליף. "הממלכתיות שלכם הרגה אותנו", הטיחו בהנהגה שבאותה עת ליקקה את פצעיה. אותם נערים חיפשו את האתגר הבא, וחברו יחד להקמת מאחזים ונקודות התיישבות על פני יהודה ושומרון. רבים מהם לא עזבו את הישיבות בהם למדו, אלא שילבו את פעילותם תוך כדי.

הם לא עובדים לבד. דניאלה וייס, לשעבר ראש מועצת קדומים ליוותה מאז ומעולם נוער זה. הרב משה לוינגר זצ"ל היה יושב עימם שעות ומתווה להם את הדרך. זו התנהלות מאורגנת ומחושבת מאד, עוד מהתחלה.  הם ידעו כבר אז שחלק גדול מהעליות שיזמו יכשלו כבר בהתחלה, אבל המטרה הייתה ברורה: רוצים להגיע לליבו של העם. שעות רבות הושקעו בכך, מפרישים מכספם הדל למען מטרה נעלה זו.

זכורני כשארגנו בתנועת 'נחלה' את העלייה לE1 במעלה אדומים, הגעתי לישיבת המטה לבקשת חבריי. הופתעתי מכל רגע. סביב שולחן עגול ישבו נערים ונערות, כמובן בנפרד, וניהלו דיון ערני ומכובד. מנהל הישיבה החזיק בידו את רשימת החברים שנרשמו לדיון, ולצדו ישב בחור שערך את פרוטוקול הדיון. נוער הגבעות גירסת 2013. בין הנוכחים ישב אז הרב עוזי שרבף, חתנו של הרב לוינגר וליווה והכווין את ההכנות לאירוע.

זה נכון, יש ביניהם כאלו שבעיקר מחפשים אקשן, מתעבים כל מסגרת וגבול. מאלה גם אני מפחד. אבל, מהיכרותי רבת השנים זו לא התפיסה המרכזית. האהבה לארץ איננה שגעון חולף, אלא פרי לימוד והעמקה של שנים. הבנה ברורה שאם לא נתפרס על אדמות אבותינו, נאבד אותם. 

אהוביה ז"ל, למיטב ידיעתי, לא פעל ביום יום תחת סמכות מבוגר, אבל היה נער מחושב ורציני. אדם עם סדר יום ברור, ולא נער נטול גבולות. 

אגב, כולם אוהבים לדבר על נוער, אבל שוכחים שרבים מהם כבר לא נערים צעירים, אלא בעלי משפחות גדולות. הם לא חסרי אחריות אלא אלו שלקחו אותה על עצמם למרות כל הקושי.

האם אין לי ויכוח עימם בכל מיני צמתים והכרעות? יש. אבל זהו ויכוח בריא כמו בכל משפחה, והייתי מעדיף לנהל אותו ברוגע ובלי חשדנות הדדית אינסופית.