יובל פרג'ון, מנהל בית הספר 'אור תורה אריאל' בירושלים, מרשת אור תורה סטון, מודאג מאוד לקראת סגר נוסף.
"אנחנו רואים את התלמידים יום יום, אם במפגש פנים אל פנים או במפגשי 'זום'. הסיפור המרכזי הוא הבלבול וחוסר היציבות. כדי לבסס את החינוך צריך רצף. כשלא ברור לקראת מה הולכים מחר או מחרתיים – זה מאוד קשה. תקופת הקורונה אמנם מביאה גם הזדמנויות טובות, אבל הסך הכללי מורכב יותר ומבלבל", מספר פרג'ון לערוץ 7.
לדעתו המסר שעובר לתלמידים בעייתי במיוחד, כשחלק מהכיתות לומדות באופן רציף ואחרות פחות. "זו בדיוק הנקודה שמטרידה אותנו. מצד אחד יש מסר שעם תלמידי י"א וי"ב נלמד יותר הדוק כי צריך להכין אותם לבגרות ואילו בכיתות ז'-י' אפשר להסתפק בלמידה מרחוק. המסר הוא שהדבר החשוב היחיד הוא בחינת הבגרות.
״אני רוצה לומר בדיוק ההיפך: הדבר הפחות חשוב הוא ציוני הבגרות. הדבר החשוב כאן הוא המפגש, צבירת המיומנויות והחינוך לערכים. כל זה קורה בכיתות היותר נמוכות לא פחות מאשר בגבוהות. במצב הזה יש אמירה ערכית לא נכונה. אנחנו אמונים מצד אחד על ציונים גבוהים, אבל ברור שהם לא באים רק מהלמידה בכיתות הגבוהות אלא מהמיומנויות שהתלמידים מקבלים בדרך בכיתות הנמוכות יותר".
כמנהל, העבודה שהוא נתקל בה, מאתגרת במיוחד בתקופת הקורונה. "הצוות הניהולי עובד כפליים בתקופה הזו. צריך בכל ערב לתכנן את מחר, לבחון את מצב המבודדים, וללמד חלק מהכיתה מרחוק וחלק מקרוב. יש מורים שזה קל להם ואחרים שיותר קשה להם וגם אותם צריך ללוות. זה פוגש אותנו במרחב חדש שלא היכרנו אותו.
״יכול להיות שבעתיד נסתכל על התקופה הזו כמבורכת, כתקופה שלמדנו להתאים את עצמנו למציאות משתנה. עם זאת, אני מתגעגע ליציבות הנדרשת ולתחושת חווית ההצלחה שהיא נדרשת בחינוך".
ומה הוא שומע מהתלמידים בימים אלה? "אני משוחח הרבה מאוד עם התלמידים ושומע מהם געגועים רבים. כולם שואלים מתי נפגשים, מתראים ונמצאים יחד. הילדים גם מתגעגעים מאוד לבית הספר, לחווית הלימוד, למורים ולצוות".