התרבות החילונית מונחת בקרן זווית

לנגד עיננו אנו רואים איך שהתרבות החילונית מידרדרת ליצריות בטלה והתבהמות. ברגע האמת כשנלחמים על החיים, היא מונחת בקרן זווית.

הרב דרור אריה , כ"ב בטבת תשפ"א

הרב דרור אריה
הרב דרור אריה
צילום: יהודה חנימוב

המבצע מעורר ההשתאות של הממשלה ומערכת הבריאות, כמו גם ההיענות וההתחסנות המהירה של החברה הישראלית, מלמד על האופי המיוחד של עמינו, עם ישראל אוהב את החיים וחפץ בחיים.

תמיד הצטיין היהודי בהעמדת ערכם של החיים במרכז, תכונה זו היא איתות לנשמה גדולה, עם ישראל מעריך את החיים מפני שיש בהם קדושה, נשמה ורוח.

מעניין לראות, שמול הזוהר של החברה הישראלית המתגלה בעת משבר, שתי קטיגוריות מתגלות במערומיהן, כחלולות וחדלות אישים, התרבות והפוליטיקה: מדהים לראות איך שבקורונה האומנות והתרבות, נדחקים לאחור, והם עומדים בסוף סדר העדיפויות.

עכשיו נלחמים על החיים, ואנשי התרבות אינם עונים לתואר "עובדים חיוניים". אולי מפני שהתרבות במדינת ישראל, לא ממלאת את תפקידה נאמנה. סל הערכים שהיא מביאה, הוא מערבי, חומרני ומתירני.

לנגד עיננו אנו רואים איך שהתרבות החילונית מידרדרת ליצריות בטלה והתבהמות. ברגע האמת כשנלחמים על החיים, היא מונחת בקרן זווית. הפוליטיקאים גם הם לא זוכים לאמון הציבור, שרואה התפרקות של המפלגות, שימת האישי לפני האינטרס הציבורי, רפש ההדדי, וחמור מכל שיח רדוד ונטול אידאולוגיה.

מפלגת ה"פתק הלבן" חוצה מגזרים, ולא מתוך ייאוש אלא בציפייה גדולה לאמת וערכיות. אינני סבור שיש טעם להצבעת מחאה, אך הכאוס הפוליטי בהחלט מדאיג. כמו שעם ישראל רץ להתחסן, כך הוא ירוץ אחרי דרך אידואולגית, הוא צמא לערכים, צמא למהות ודרך.
הוא לא צמא למפלגת "קורונה" או "לא ביבי", וגם לא למפלגת "פלוני רוצה להיות ראש ממשלה".

עם ישראל ראוי להנהגה ישראלית אמיתית, השמה את חזון הנביאים לפני הכל. אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה, ואוטוטו הקורונה בע"ה מאחרנו. ביום שאחרי הקורונה, נצא לחיים, אבל אז יתחיל הקרב על החיים בה"א הידיעה, הוי אומר מהם הערכים שלנו, החינוך והתרבות לאן?

האם מערכת המשפט והתקשורת הנשלטים בידי שמאל קיצוני ימשיכו לנהל ולמסגר את החברה הישראלית בתבניות מערביות? מה יהיה עם דור הילדים שלנו? האם יושפל לתהום יצרי או יצא לאור של קודש וחיים?

המאבק עם הנגיף התרבותי הוא מורכב ומאתגר, בקרב הזה לא מעט חללים, חלולים. את הנגיף הרוחני קשה לזהות, אין לו צבע וריח, האובדן שהוא מביא איננו מוחשי כמות המוות הפיזי. הבשורה יכולה וצריכה לבוא מהציבור האמוני, שיכול וצריך להכריע את המערכה הפוליטית והתרבותית.

הגיע הזמן שערכי הציונות הדתית יופיעו במלואם, תורה בלי פשרות, ארץ ישראל ועם ישראל בשלמות.
כל עוד זה לא יקרה, ממשלות תמשכנה ליפול, מפני שבלי אויר פסגות, אין עמידה על הרגליים.

הרב דרור אריה הוא ר"מ בישיבת שדרות ויו"ר מפלגת "נעם" לשעבר