"לכל אדם יש את הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי", כתב הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, מעמודי התווך של ההגות הפוליטית המודרנית, לפני 300 שנה, אבל לא הרבה השתנה מאז. הזכות של אדם להגן על חייו ורכושו עדיין נחשבת לזכות הבסיסית והראשונית ביותר של האדם והאזרח במדינה דמוקרטית.
שיירת מחאה הגיעה ביום שני לעיר ערד כדי לחזק את אריה שיף ומשפחתו. כזכור, לפני חודש התעורר אריה בחצות הלילה כאשר ישן בקרוואן צמוד לביתו בעקבות רעשים ששמע מחוץ לדלת. לאחר שיצא הבחין בחוליה של רעולי פנים. שיף חשב באופן אינסטינקטיבי, וכדי להגן על משפחתו, על רכושו ועל חייו ירה לעברם וכתוצאה מכך אחד הפושעים נהרג. שאר חברי החוליה ברחו וטרם נתפסו. הפרקליטות החליטה להעמיד את אריה לדין על לא פחות מאשמת רצח. השבוע עשרות רכבים שבאו מכל רחבי הארץ ביקשו לקדם רק דבר אחד: את הביטחון האישי של אזרחי ישראל, כולם.
המקרה של אריה לא ייחודי. אין זו הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שאזרחי ישראל חשים בגופם ובנפשם את אוזלת ידה של המערכת. רק בחודש האחרון ניתן לראות הסלמה בכל הנוגע לתחושת הביטחון של תושבי דרום תל אביב, כשהמסתננים מתפרעים ככל העולה על רוחם ולא מכבדים את הנחיות הסגרים בקורונה; בלוד, כאשר עשרות רכבים ששייכים ליהודים נשרפו בשני מוקדים בעיר במחאה על אכיפה של בנייה לא חוקית שביצעה העירייה, וכמובן הפשיעה החקלאית הגואה בכל רחבי הארץ.
האירוע שהתרחש בערד חושף את תופעת "החצר האחורית" של מדינת ישראל בשני היבטים. הראשון הוא חוסר אכיפה, רפיון הכוח המשווע של משטרת ישראל וכוחות הביטחון. ערד וסביבתה נהפכו למערב הפרוע שבו כל פושע יכול לבצע את זממו באין מפריע, והסיכויים שייעצר בעת ביצוע הפשיעה קטנים. השני הוא חוסר בענישה מספקת שתרתיע את הפושעים. כדי להבין את גודל האבסורד כדאי להאזין לפיני בדש, ראש מועצת עומר, שמספר על תופעת "מעצר אוהל" ששופטים מטילים על עבריינים שונים. השוטרים מגיעים לבצע ביקורת פתע לעבריינים במעצר בית ומוצאים את עצמם מתברברים במדבר בין אינספור אוהלים. אם הפושע היה יודע שהוא מסתכן בישיבה ארוכה בכלא, הוא היה חושב פעמיים האם לבצע את הפשע.
ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון אמר כי "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו". נראה שגם כיום הסוגיה הציונית הבוערת ביותר היא הריבונות והמשילות של ממשלת ישראל בנגב. רכב שנגנב בערד, בתוך שעה כבר מפורק לחלוטין במשחטות הרכב החברוניות. כאשר האזרח מגיע להתלונן במשטרה, השוטרים נותנים למתלונן את הטופס מהביטוח שיאפשר לו לקבל את כספו בחזרה ותו לא. מדינת ישראל, אחת המעצמות הביטחוניות הגדולות בעולם בתחום הטכנולוגי – אינה מצליחה להתמודד עם תופעה זו.
תופעה גניבות הרכב והפריצות היא רק טיפה בים של הנגב הפרוע. אנו עדים גם לתופעה של דמי חסות שנסחטים על ידי גורמים עוינים, הידועים בתור "פרוטקשן", שהפכו להיות חלק משמעותי מסל ההוצאות של כל משפחה המבקשת ליישב את הנגב. במקום להילחם בתופעות המבישות האלה, מדינת ישראל קוברת את ראשה בחול ומאפשר לחממות הפליליות האלה להתפתח ולהתעצם. לא ככה מנהלים מדינה ולא ככה מאפשרים לאזרחי ישראל לחיות בביטחון.
אנחנו חייבים לשנות את הפרדיגמה באופן מיידי. העמדה לדין של מי שמבקשים להגן על עצמם כגון אריה שיף היא יריקה בביטחון האישי של כולנו. את שיף יש לזכות בהקדם האפשרי, ולו רק כדי להעביר לעבריינים את המסר שישראל היא מדינת חוק ולא סובלנית כלפי פשיעה.
הכותב הוא רכז שטח בתנועת 'אם תרצו'