הרב יאיר קרטמן
הרב יאיר קרטמןצילום: עצמי

גדי טאוב הוא אחד האינטלקטואלים המובילים כיום במדינת ישראל. הוא בהיר ורהוט, והוא מנהיר מושגים ומונחים, בבליל התפיסות התרבותיות שסובבות אותנו. בספרו החדש והמצוין 'ניידים ונייחים' הוא עושה זאת שוב.

טאוב מנסה להסביר את עומק המחלוקת התרבותית כיום במדינת ישראל. טאוב מנסח מונחים חדשים בהגדרת המחלוקת שחוצה כיום את החברה הישראלית. לא ימין ושמאל, אלא 'ניידים' ו'נייחים'. ה'ניידים' אליבא דטאוב גורסים שהלאומיות היא דבר מזיק ורע, בהגדרה. ה'נייחים', לעומתם, חושבים שהלאומיות, היא המאפשרת להם לחיות חיים ממשיים ומשגשגים, והיא הגדרה מהותית בזהותם האנושית. לשיטת ה'ניידים', הלאומיות גורמת למלחמות וסבל, ולשיטת ה'נייחים', הלאומיות היא האקלים המיטבי לצמיחה, ולמימוש אישי וחברתי. ל'ניידים', לאומיות היא אסון, ל'נייחים' הפתרון.

ההשלכות של המחלוקת בתחום עיצוב המדיניות הן עצומות. ל'ניידים', קידום מדיניות לא לאומית היא הפתרון לבעיות האנושות. השלטון צריך להינטל מהמוסדות הלאומיים, ולעבור למוסדות על לאומיים. זה מסביר את הניסיון להעביר למערכת המשפט בישראל את השלטון, כחלופה למוסדות הלאומים כמו הכנסת. העקרון ה'נייד', הוא המנסח גם את מדיניות ההגירה של בג"ץ ביחס למסתננים, שינוי הרכב האוכלוסייה של מדינת ישראל בדרך להופכה למדינה רב לאומית.

הרב חיים נבון, בסקירה על ספרו של טאוב, מוסיף הערה קטנה, על מנת להסב את תשומת הלב לזירה נוספת, המשפחה. אליבא דהרב נבון, מוקד המתקפה ה'ניידת' אינו רק בלאומיות, הוא ממוקד גם במשפחה.

המהלך של ה'ניידים', עוסק בפירוק שיטתי וסדור של המשפחה, של אבא ואמא וילדים, תוך הפיכתו למרכיב חסר חשיבות חברתית ולמודל אנטי מוסרי. המשפחה מהווה מוקד למתקפה בוטה אף יותר. הניסיון ה'נייד', הוא להפוך את המשפחה מתא חברתי קיומי אוטונומי, לקובץ יחידים, מנוכר ולא מלוכד. אטומים נפרדים מרחפים ברחבי המציאות. המשפחה נתפסת במבט ה'נייד' כמוסד חברתי שמבסס את הלאומיות, ולכן גם אותו יש לפרק בדרך. החזון של ה'ניידים' הוא אנושות של יחידים בדידים, שמונהגת ונשלטת אך ורק על ידי מוסדות בינלאומיים, נטולי שייכות חברתית למוסדות מלכדים כמו משפחה, לאום.

הרב נבון וטאוב, מסכימים בדבר מרכזי ברור. היעד הסופי של ה'ניידים', הוא מחיקת המושג 'זהות'. כלומר כל דבר יציב ומוגדר הוא רע. איש, אישה, ילד, משפחה, לאום. 'זהות' היא רעה, 'אנטי זהות' היא טובה.

הזיהוי של מוקדי המתקפה הוא קיומי. המתקפה על הזהות הלאומית של מדינת ישראל, ועל זהותה של המשפחה היהודית, היא סדורה, שיטתית, וממומנת היטב. היא נתמכת בידי גופים עתירי כוח בארץ ובחו"ל, כאקדמיה, בג"ץ, ושדולת הנשים, והיא מנסה שלב אחרי שלב לכרסם ולערער. היא מגיעה גם עמוק אל הכנסת. בהצעות חוק, במדיניות תקצוב, בקביעת נהלים. עשרות הצעות חוק, עתירות לבג"ץ, מקדמות מכיוונים שונים, מדיניות שמפרקת את המשפחה היהודית, ומחלישה אותה. חוק הורים וילדיהם, ייצוג משפטי לקטין, חוק אלימות כלכלית במשפחה, הורה אחד הורה שתיים, בג"ץ הבוגדת, הם רק דוגמאות אחדות לניסיונות אלו.

מי שנאבק במתקפה על המשפחה, מבין את זירת ההתרחשות האמיתית. מבין על מה בנויה באמת היציבות וההמשכיות של העם היהודי.

הקורונה תחלוף, הכלכלה תתייצב, אבל רק משפחתיות יציבה ועל גביה לאומיות חזקה היא הבסיס להמשך הקיום. מי שטביעות אצבעותיו ניכרות על פני כל המאבקים אלו, בשונה מאחרים, הוא יו"ר האיחוד הלאומי, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ', מזהה את מוקדי ההתרחשות האמיתיים, לא נרתע מתרבות ה'פולטיקלי קורקט', אלא פועל בנחישות ובמיומנות, לחזק את המשפחה היהודית ואת הלאומיות היהודית.

מעבר לכך, באופן מובהק סמוטריץ' מתחיל את העשייה ויונק את הכוח שלו מתוך מחויבות לתורה וערכיה ומתוך אמונה כי התורה צריכה לעצב את פניה של מדינת ישראל. סמוטריץ' הוא שליח של סט ערכים, שיהודים רבים מזדהים איתם, ציונות דתית ובעלי תשובה, חרדים לאומיים ובעלי כיפה שקופה, שמרנים וימניים. סביב הרוח הגדולה הזאת צריך ונכון להתלכד.