הפגנות הן לא רק נשמת אפה של הדמוקרטיה. הפגנות עלולות גם להיות האיום הגדול ביותר על קיומה.
האירועים המוטרפים בוושינגטון צריכים לגרום לנו להסתכל בזהירות רבה יותר על נושא חופש המחאה שהפך בשנים האחרונות לערך החשוב ביותר בדמוקרטיה.
חופש ביטוי הוא דבר חשוב אבל דומה שהוא יצא קצת מפרופורציה וצריך להחזיר אותו למימדיו הנכונים והמדויקים.
בתחילת שנות השמונים ביום הראשון לכהונתה של מרים נאור כשופטת הובא לשולחנה דיון במעצר של מפגינים שהפגינו בלי רישיון מול בית ראש הממשלה במחאה על פינוי ימית.
איזה מרחק עברנו מאז, ללא שום שינוי חקיקה, ביחס להפגנות. כשהאור כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון, ההפגנות הפכו מכלי אפשרי למחאה לליבת הקיום הדמוקרטי.
הפגנות הן דבר חשוב אבל כמו כל דבר יש בהן סכנה והן חלק מאיזון. צריך להחזיר את חופש ההפגנה לממדיו המדוייקים.