נר נשמה
נר נשמה צילום: אייסטוק

פרופ' רוני אלנבלום, חוקר בכיר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, נפטר היום (חמישי) בגיל 68.

אלנבלום היה היסטוריון של ימי הביניים וגיאוגרף של ערים היסטוריות, ומומחה בתולדות הלבנט בימי הביניים ובמסעי הצלב.

מחקריו האחרונים עסקו בהיסטוריה סביבתית ואקלימית, בתולדות העיור ובהיסטוריה של ירושלים. אלנבלום היה גם חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מעבר לעבודתו האקדמית, פרופ' אלנבלום היה מעורב במאבקים ציבוריים רבים בירושלים, האחרון שבהם היה נגד הכוונה להקים רכבל לעיר דוד.

"ירושלים היא אולי המקום החשוב ביותר בעולם", אמר לפני שנה בראיון לתקשורת, "היא חשובה לא למאות מיליונים אלא למיליארדים של אנשים".

פרופ' אלנבלום התחנך בשלוש פקולטות שונות באוניברסיטה העברית - הוא בוגר מצטיין של המכון למדעי כדור הארץ, ומוסמך ודוקטור של המחלקה לגיאוגרפיה והחוג להיסטוריה. את הפוסט דוק שלו עשה בהדרכת ז'אק לה גוף, מחשובי ההיסטוריונים של אסכולת האנאל הצרפתית בבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריס. הוא אף עמד בראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית בשנים 2008-2006 ובראש ארגון הסגל האקדמי הבכיר בירושלים במהלך השביתה של שנת 2008.

בעבודת הדוקטורט שלו פרופסור אלנבלום שינה את התפיסות המקובלות לגבי הצלבנים בא"י, מתפיסה של זרים מנותקים לתפיסה של חברה רב-רובדית. בהמשך עבודותיו פרופ' אלנבלום שינה את תפיסת בניית המבצרים, וחקר את התמורות בהיסטוריוגרפיה של הצלבנים בשיח האירופי.

פרופ׳ רוני אלנבלום התמחה בהיסטוריה סביבתית אקלימית. כחוקר תופעות אקלים הוא בחן את ההשפעה של שינויי אקלים על תרבויות ואירועים היסטוריים. בהקשר לכך ראוי לציין כי פרופ' אלנבלום טען כי במאה ה-11, לפני בוא הצלבנים, היה שינוי אקלימי דרמטי במזרח אגן הים התיכון שבא לידי ביטוי בשתי צורות - חסרות תקדים בנילוס שהארוכות שבהן נמשכו חמש, שש ושבע שנים ושמצרים לא יכלה לעמוד בהן, ואף גלי קור בעיראק.

בעשור האחרון חקר את השפעות שינויי אקלים על חברות אנושיות בתקופות היסטוריות שונות ובחלקי עולם שונים. על בסיס עבודותיו אלו פרופ' אלנבלום פיתח את גישת ה'שבריריות', על פיה הפרעות אקלימיות עלולות להביא לערעור ואף להתמוטטות של חברות אנושיות.

פרופ' אלנבלום ניהל את פרוייקט המחקר הארכיאולוגי של מצד עתרת. מצד עתרת הוא מבצר צלבני, המצוי ליד גשר בנות יעקב, שהיה קיים במשך אחד עשר חודשים בלבד למן היום שבו החלו בבנייתו (באוקטובר 1178) ועד לכיבושו ולהריסתו ב-29 באוגוסט 1179. הכיבוש שהסתיים בטבח של מגיניו מתועד היטב במקורות הכתובים הערביים, מכיוון שמדובר היה במבנה מונומנטלי צלבני שנכבש לאחר שנים של תבוסות מוסלמיות.

החפירה הניבה ממצאים ארכאולוגיים עשירים ובהם שרידים המתוארכים בצורה חד משמעית לשנים 1179-‏1178, עקבות של קרב וטבח ועדויות על תהליך הבנייה בימי הביניים. המחקר במקום עסק, בין היתר, בעובדה כי המבצר נבנה על הקו של השבר הסורי-אפריקאי, ובעקבות כך זז צפונה כ-2 מטר מאז תקופת הצלבנים וכ-8 מטר מאז תקופת הברזל. אלנבלום כתב על כך במאמריו והתייחס להתקדמות השבר הסורי-אפריקאי באזור.

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, אמר כי "האוניברסיטה העברית מרכינה את ראשה בצער ובכאב עמוק על פטירתו הפתאומית של פרופ' רוני אלנבלום. פרופ' אלנבלום, חבר האקדמיה הישראלית למדע, היה מהחוקרים המובילים של התקופה הצלבנית הן כהיסטוריון והן כארכיאולוג.

''מחקריו פורצי הדרך של התאפיינו ביצירתיות ובמקוריות יוצאי דופן והיוו ציון דרך בחקר ההיסטוריה, התרבות, והאקלים של התקופה הצלבנית. מעבר למחקריו, פרופ' אלנבלום היה מחויב בכל נימי נפשו לערכי האקדמיה וההשכלה הגבוהה בישראל ובעולם. רוני היה גם חבר אישי שופע קסם, בעל כריזמה מיוחדת במינה, מסור לקהילה, ואיש משפחה למופת", ספר פרופ' כהן.

פרופ' ערן פייטלסון, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ספד לו: "פרופ' אלנבלום היה אינטלקטואל פורץ דרך וכריזמטי, שהלהיב ואתגר דורות של תלמידות ותלמידים. הוא היה איש רנסאנס, יוזם ובעל מעוף. הוא זכה להכרה בעולם כאחד מההוגים וההיסטוריונים המובילים והמקוריים בדור הנוכחי. חבריו במחלקה לגיאוגרפיה כואבים והמומים את לכתו של חבר וקולגה שתרם כה רבות למחלקה, לאוניברסיטה, ולשיח האקדמי בעולם".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו