פיגועים, זעקת האבדן והשכול ופגיעה בחפים מפשע

כל פיגוע באנשים חפים מפשע, מנוגד לדרכו של אברהם אבינו שחינך והורה את הדרך הראויה לכל האנושות "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"

גדעון אדמנית , כ"ו בטבת תשפ"א

תג מחיר. ארכיון
תג מחיר. ארכיון
צילום: דוברות המשטרה

מאז מותו הטראגי והכואב עד מאד של אהוביה סנדק ז"ל, אנו מדווחים על פיגועים רבים של יהודים בפלשתינאים והן של פלשתינאים ביהודים.

אישית אני כואב מאד את מותו המצער של אהוביה ע"ה ואת האבדן והשכול העצום שירד על כל בני משפחתו ומכריהם. נראה לי שיש קונסנזוס מלא בציבור ביחס לכאב זה ואף עם הדרישה הצודקת לחקירה אמיתית ונוקבת של נסיבות אירוע מצער זה.

מאידך, אני ורוב הציבור ככולו, מסתייג לחלוטין ומגנה באופן נמרץ כל פגיעה בחפים מפשע, מבלי להבחין בזהותם הלאומית או הדתית. לא מיותר להזכיר את מאמרו של רבי עקיבא : "חביב [=כל] אדם שנברא בצלם...כי בצלם א-להים עשה את האדם" (אבות פרק ג).

מאז היעדרם של ערי מקלט בעם ישראל (מזה אלפי שנים), המשפט העברי שולל מכל וכל פגיעה של אדם פרטי אפילו בבן משפחה החשוד בהריגה, כגאולת דם. איסור זה קיים ביתר תוקף במדינה ריבונית שזכינו לחיות בה בע"ה. במציאות של ריבונות רק לרשויות המוסמכות ישנה זכות להעניש אדם ורק לאחר דיון משפטי המברר היטב את טיב אשמת האדם.

משום כך הורה רבי חנינא סגן הכהנים : "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות פרק ג). בפרשת שמות שנקרא בשבת מסופר על משה רבנו המכנה איש עברי, שטרם ביצע אלימות שמתכנן, בשם רשע  "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"? רש"י לומד מכאן ש"אף על פי שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד". על אחת כמה וכמה מי שמבצע פעולה של אלימות.

כל פיגוע באנשים חפים מפשע, גם אם הוא כתוצאה של כאב או כעס גדול, מנוגד לדרכו של אברהם אבינו שחינך את ביתו והורה את הדרך הראויה לכל האנושות "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח). כאשר פגיעה בצדק הבסיסי נעשית ע"י יהודי,  הוא גורמת גם לפגיעה אנושה במצוה שהתורה מייחדת אותה בכך שחייבים לרדוף אחריה, ובקיומה תלויה גם ירושת הארץ "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ.." (דברים י"ח). אלימות כזו אינה יוצרת 'מאזן אימה' המונעת פיגועים מהצד השני. אדרבא  היא מגבירה את העוינות ואת מעגל השנאה ומגדילה את ההנעה לבצע פיגועי נקם ושופכת שמן נוסף על מדורת מעגל האלימות שכולנו סובלים ממנה מזה שנים.

מדהים לגלות שיעקב אבינו, גם עשרות שנים לאחר מעשה ההרג של שמעון ולוי בתושבי שכם (הגברים) וברגעי פרידתו מהם, הוא מגנה אותם בחריפות עצומה "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה..." (בראשית מ"ט). למרות הצידוק המוסרי שנתנו למעשיהם  "הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ"?(בראשית ל"ד) יעקב שולל מכל וכל דרך זו, כ'דרכה של תורה'.   

גם בעת כזו, בה סובל העולם כולו, ממצוקת המגפה, לא יתכן שמנהיגי ציבור ובייחוד מורי ורבני הציבור הדתי, ימלאו את פיהם מים לנוכח תופעות חמורות אלו שעלולות להצית אש גדולה שתשרוף את כולנו בלהבותיה!! מהמיילדות, ממרים ומבת פרעה שנקרא אודותן בפרשת שמות נוכל כולנו ללמוד את חובת האמפטיה והחמלה כלפי כל מצוקה סבל ושכול. בד בבד אותן נשים צדקניות (שבזכותן נגאלו בני ישראל במצרים לפי חז"ל במסכת סוטה) מלמדות אותנו את המאבק העיקש למען הצדק, אף במצב של סיכון עצמי.

משום כך מנהיג אמיתי לעת הזו אמור לדעת היטב שמנהיגותו אינה שררה  אלא בגדר עבדות (בעקבות בבלי הוריות דף י) – חובה של עמידה בשער כנגד התנהגויות פסולות. מנהיג השותק מול התנהגויות לא מוסריות המנוגדות לרוחה ודרכה של תורה נעשה שותף להן בשתיקתו, כדברי חז"ל "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס [=מתחייב] על אנשי ביתו [=ואם מנהיגותו רחבה] נתפס על אנשי עירו.." (שבת נ"ד). "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א)   

 

הכותב הוא פעיל בארגון "תג מאיר", הפועל נגד פשעי שנאה