לכאורה, גדעון סער מסוגל להוות אלטרנטיבה ראויה לבחירה בצד הימני של המפה הפוליטית ובמיוחד בקרב הציונות-הדתית. לסער יש את כל המעלות הנדרשות: אדם ערכי ונקי כפיים, ימני-אידיאולוגי משחר נעוריו ובמיוחד כאחד שידוע כי מנהל את חייו הפרטים כאדם מסורתי כולל שמירת שבת והנחת תפילין.
אולם כל אלה לא עומדים לזכותו, לפחות לא באופן משמעותי בקרב מצביעי הציונות-הדתית. סקרים שערכנו במכון מסקר לאחרונה, בקרב בעלי זכות בחירה המייצגים את הציונות הדתית, העלו כי גדעון סער אינו מהווה יריב משמעותי לתפקיד רה"מ מבחינת ההתאמה האישית לתפקיד וגם המפלגה שלו אינה מהווה חלופה.
יתר על כן, הצטרפותו של זאב אלקין אשר לכאורה הייתה אמורה לחזק את אחיזתו של גדעון סער ומפלגתו בציונות הדתית אינו משנה באופן משמעותי את התמונה.
הנתונים מדברים בעד עצמם. בשבוע הראשון לפרישתו מהליכוד בעודו גורף בסקרים הכלליים מספרים נאים של מנדטים, מצאנו כי אחוז התמיכה במפלגתו מקרב מצביעי הציונות הדתית עומד על 8.3% בלבד וגם תרחיש של הצטרפותו למפלגות אחרות אינה תורמת באופן משמעותי.
בסקר נוסף שערכנו בשבוע האחרון בקרב מדגם מייצג של מצביעי הציונות הדתית ענו 76.5% מהמשיבים כי גדעון סער מתאים לתפקיד ראש הממשלה ברמה בינונית ומטה, ולמעלה מ-80% אמרו במפורש כי הצטרפותו של זאב אלקין אינו מעלה את הסיכוי שהם יצביעו למפלגתו של גדעון סער, חלקם טענו כי הצטרפותו של אלקין אף מורידה את הסיכוי לכך.
ממצאים אלה אומרים דרשני ונראה כי פענוח היחסים בין הציונות הדתית למפלגתו של סער -ובמיוחד לסער עצמו- מהווים שיעור חשוב בהבנת הסוציולוגיה הפוליטית של הציונות הדתית.
על פני השטח נראה כי שתי סוגיות מהוות אבן נגף משמעותיות ביחסים שבין הציונות הדתית לסער ולמפלגתו – שינוי היחסים עם מערכת המשפט ותחושת הבגידה מהמהלכים של סער ואלקין. על פניו נראה כי ההבנה שסוגיית היחס לשינויים במערכת המשפט הינה סוגיית מפתח העומדת לטיפול הממשלה הבאה חלחלה היטב לכלל הציבור הדתי.
לאור זאת, הציונות-הדתית רואה בסוגיה זו נייר לקמוס בסיסי לבחינת מפלגות ומועמדים לראשות ממשלה. מבחינה זו, גדעון סער שבעברו היה חלק ממערכת המשפט ואשר נתפס כאדם שעשוי להוות חומת מגן למערכת המשפט בהווייתה הנוכחית ולשמש כ״כחלון״ של הממשלה הבאה, מקשה מאוד לגייס בוחרים מקרב הציונות הדתית.
גם תחושת הבגידה שעולה ממהלכיהם הפוליטיים האחרונים של סער ואלקין לא תורמת להם כלל. כל עוד סער פעל בתוך גבולות הליכוד נתפסו מהלכיו כמהלכים פוליטיים לגיטימיים במסגרת מאבק על דרך ועל עמדת הנהגה מול נתניהו. אולם, פרישתו הרועמת תוך השמעת האשמות כבדות כנגד ״ראש השבט״ אותם אנו רגילים לשמוע מיריביו הפוליטיים מהמרכז ומהשמאל הפוליטי, נתפסות כבר כ"יותר מידי".
סער אף הגדיש את הסאה באמירות חד-משמעיות כנגד ראש הממשלה וכנגד שיתוף פעולה עימו בממשלה עתידית, כך הוא למעשה קרע לגמרי את הסיכוי לתמיכה גורפת מקרב מצביעי הציונות הדתית.
אולם, שתי סוגיות אלה למרות היותן סוגיות משמעותיות העומדות לסער לרועץ, הן אינן סוגיות העומק אשר מאפשרות להבין את היחס הקר שבו התקבלה מועמדותו לראשות הממשלה בקרב מצביעי הציונות הדתית.
בפאראפרזה על האמירה הידועה המיוחסת למשה מנדלסון (1729-1786) "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" ניתן לומר כי סער נתפס בעיני הציונות הדתית כאדם שאומנם באופן פרטי שומר מסורת, אך באופן ציבורי, כפי שהוכיח במגוון תפקידיו הציבוריים הוא אדם ליברלי אשר תומך במהלכים של שינוי הסטטוס-קוו במגוון תחומים המהווים את בבת עינה של הציבוריות הדתית-לאומית.
בהקשר זה ראוי להבין כי הציונות הדתית מעדיפה, במעין "הפוך על הפוך" איש ציבור אשר בביתו הפרטי אינו מתנהג באופן מסורתי אך נתפס כמגן נחוש על הסטטוס-קוו בתחומי דת ומדינה ואשר ידאג למה שנתפס בציונות הדתית כ"יהדותה של המדינה", מאשר איש ציבור הנוהג בביתו באופן מסורתי אך בהיבטים הציבוריים נתפס כתומך של מהלכים אשר יקעקעו את "הנשמה היהודית של מדינת ישראל".
לאור זאת, נדמה כי גדעון סער ומפלגתו יתקשו לגייס אחוז גבוה מבוחרי הציונות הדתית אשר יעדיפו להישאר במפלגות הבית הטבעיות שלהן – ליכוד, ימינה או מערך מפלגות מגזריות שייצגו את הציונות הדתית. חבירה לגדעון סער ומפלגתו משולה מבחינתם ליציאה מהבית ורעייה בשדות זרים.
ד"ר עדו ליברמן, סוציולוג ומרצה באקדמית גליל מערבי, מנהל מדעי במכון מסקר