הדברים הבאים נכתבים בכאב גדול ודורשים סבלנות בקריאתם.
ראשית כל, מוסכם וידוע שעם ישראל הינו גוף ואורגניזם חי אחד "כל הנפש הבאה ליעקב" מול נפשות ביתו של עשיו הרשע.
וכל ישראל ערבים זה בזה. מתוך כך ברור שכל מה שנכתוב, יהיה למען התקדמות של ככל ישראל ולא אדם פרטי או ציבור זה או אחר.
עגלת הגאולה, שיצאה לדרכה בזמן הבעש"ט והגר"א הגבירה את נסיעתה קדימה ובמאה ועשרים שנה האחרונות זכינו באור פניו של ה' להתקדמות עצומה-שיבת מיליוני יהודים לארצנו ארץ ישראל, ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ניסים נפלאים ועוד ועוד ועוד. אנו כציבור אמוני שוקדים כמו ששקדו רבותינו ותלמידיהם להוביל את רכבת הגאולה ליעדה הסופי שהוא "לתקן עולם במלכות שד"י" והבאת הגאולה השלימה. אך יחד עם זאת, לא כל הקרונות של הרכבת רוצים להגיע לאותו היעד, יש קרון שרוצה להגיע למדינת כל אזרחיה וכו'.
מתוך רצון עצום להחזיק באחדות העם, אבותינו ורבותינו הצדיקים הסכימו למתוח את חבל האחדות עד קצה גבול היכולת, ונביא לכך מספר דוגמאות:
- הסזון- שנתיים לפני קום המדינה הכריזו גורמי ההסתדרות על רדיפה נוראית כנגד אנשי האצ"ל, הרדיפה כללה הלשנות, מכות, עינויים מחרידים וכו' ולמרות זאת קמה כאן מדינה אחת.
- אלטלנה- יהודים צדיקים שהקריבו את משפחתם בשואה ועלו על אונייה נושאת נשק כדי לחבור למאבק על הקמת המדינה, נורו ע"י יהודים מתוך רצון להרוג. למרות זאת, בשם האחדות הרכבת המשיכה לנסוע.
- תנועת העבודה- העריצה, טיפחה ועודדה אהדה לסטאלין ולנין שרצחו מאות אלפי יהודים כשרים מתוך רצון לבנות את המדינה על אדני כפירה ושנאת הדת.
למרות כל הנ"ל המשכנו! עם אחד-ארץ אחת-צבא אחד.
וה' ריחם על עמו והמדינה נבנתה.
אך יחד עם זאת הכאבים והמוגלה של השנאה המשיכו לבעבע ולמרות התחזקות עצומה מבחינה רוחנית בעם ישראל, מתחת לפני השטח כוחות עצומים המשיכו ברדיפה של יראי ה'. במלוא העוז. רדיפת הרב כהנא זצ"ל, הרב עוזי משולם והריגה בכוונה תחילה של אחד מחסידיו, הפקרת יונתן פולארד, התעלמות מוחלטת מהשתלטות בדואים בנגב, רדיפת ציבור המתנחלים לאורך קרוב ל-40 שנה, הרס מאחזים וישובים, צווים מנהליים, הפליה אין סופית, העדפת הציבור הערבי מתוך פחדים ודעות מעוותות, קידום והשקעה של מאות מליונים בגיוס בנות והחדרת להט"ב בכל פינה. ועוד ועוד ואין עניין כאן לעסוק בכל הדברים ובכל האתגרים שניצבים בפנינו.
יחד עם זאת מתוך הרצון הכל כך גדול של הציבור הקדוש והיקר להוביל את רכבת הגאולה, אפשר לומר שבאופן יחסי הבלגנו והמשכנו למשוך קדימה מתוך אמונה ואהבת ישראל עצומה.
הפינוי מגוש קטיף היה נקודת שבר, המדינה החליטה להרוס, להפקיר ולרמוס אחים יקרים וקדושים ברגל גסה ללא רחמנות מתוך החלטה מודעת, שכל כולה מונעת משנאה ומרצון לכפות ולהגן על מנהיג שרוצה להמשיך את דרכו הפוליטית על חשבון רמיסת חייהם של יהודים אחרים!
פעולה זו יצרה שבר כעס וכאב שנצבר, כאב של קרוב לשמונים שנה התפרץ ומתפרץ בלב בנינו וילדינו, כאב וכעס זה הינו נורמלי טבעי ובריא, עם שלא מקיא עיוותים מוסריים מתוכו פירושו שהנוגדנים הטבעיים והבריאים שבו נחלשו ח"ו והוא ממוטט במו ידיו את החוסן האלוקי הטבעי. בעמונה ובזעקת 'נוער הגבעות' מזה 15 שנה מצוי הכאב והתסכול שלנו-כולנו דורות המייסדים והבאים אחריהם, הזעקה המהדהדת והעצומה הזאת היא: "אנחנו רוצים לחיות את הלכתחילה של החיים-טהרה, ארץ ישראל, תורה, אהבת ה' בטבעיות אלוקית ובריאה ללא רדיפות ושנאה."
לצערנו זרועות השלטון לא רק שאינם חפצים בכך אלא נלחמים במלוא העוז מול הרצונות הטהורים הבוקעים מלב האומה.
רצוננו האמיתי והאמוני למשוך את עם ישראל קדימה מתוך אהבה ושיתוף פעולה, לא יכול לסתום את זעקת הכאב מכך שחלק מהשותפים ברכבת החליטו שאין שום כללים בסיסיים לקיום מסגרת משותפת ומתוך לחץ ופירפורי גסיסה מוכנים גם לרצוח ולהרוג את טובי בניינו. ובמילים אחרות להכריז מלחמה על כל היקר והקדוש לפנימיות ליבם של ישראל גם במחיר קריעת קרע עצום בלב האומה.
אז מה הפתרון? נדרשים מאתנו כמובן עצבים של ברזל, אמונה ונכונות למאמצים אמוניים עצומים בהתמדה ועקביות בבניין התורה והקדושה, תמידים כסדרם, בבחינת יוסף הצדיק, להיות בלי שום התפעלות "ותשב באיתן קשתו" המשך יצירה ובניין התורה ברצף ללא שום שינוי.
אך יחד עם זאת צריך להצליח להבהיר לשאר הקרונות ברכבת הגאולה, שלחיים המשותפים יש גם מסגרת וללא מסגרת של הוגנות, כבוד בסיסי וזכויות מינימליות של אזרח לא נוכל להמשיך לנסוע יחד. ואנו כציבור איננו "שק תפוחי אדמה" ו"בשר תותחים" שאמור להקריב את בניו על המזבח- שלום הזוי, שנאה, התעמרות, או שאר אג'נדות של שקר.
ויהי רצון שנזכה לפעול למען הגאולה בכל כוחנו ועם ישראל יזכה ויגדל מתוך משברים אלו ויתקיים בנו עין בעין דברי משיח "אודך ה' כי אנפת בי"
הכותב בכאב
שניאור קץ
---
הרב שניאור קץ הוא ראש ישיבת "נחלת ישראל"