המלחמה האחרונה

בין מסיכות האב"כ של אז למסכות הקורונה הרפואיות של היום. המעבר ממלחמה נגד אויב חיצוני למלחמה נגד שלל אויבים פנימיים.

הרב ליאור לביא , כ"ח בטבת תשפ"א

הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא
צילום: עצמי

ניסי המלחמה שלא היתה

"נחש צפע, נחש צפע". "עקב התקפת טילים על ישראל הופעלה אזעקת אמת..."

למי שהיו ילדים לפני שלושים שנה המילים הללו מזכירות בוודאי מראות, קולות וחוויות שנצרבו עמוק בתודעה. תזכורת קצרה: בלילה שבין חמישי לשישי, ג שבט התשנ"א, בסביבות השעה 2:00 בלילה, נשמעה אזעקה עולה ויורדת שהיוותה למעשה את יריית הפתיחה למלחמת המפרץ עבור מדינת ישראל.

מאותה מלחמה זכורים בוודאי החדרים האטומים, מסיכות אב"כ, מזרקי אטרופין וטילי סקאד מעופפים הנוחתים במרכז הארץ וזורעים הרס וחורבן אך כמעט ללא נפגעים בנפש ברוך ה'. זאת לא היתה מלחמה שגרתית. למעשה, מדינת ישראל לא ממש יצאה למערכה הזאת בצורה התקפית ונענתה לבקשת אמריקה לשמור על הבלגה ולא לתקוף את עיראק.

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה של ראשון לציון, הציע לציין בכל שנה את נסי המלחמה ההיא בהלל של ראש חודש שבט: "את יום ראש חודש שבט, שבו פרצה מלחמת העולם החופשי נגד עיראק, יש לקבוע לענ"ד ליום הודיה להי"ת בכל שנה ושנה, משום שביום זה באו לגילוי נפלא שרשרת נסים שקדמו ליום זה ושבאו לאחריו..."

בהמשך דבריו מונה הרח"ד הלוי את נסי המלחמה שמתוכם נזכיר רק פרט אחד: "הנס השלישי ראינוהו בעינינו תוך כדי המלחמה. בשלב הראשון של התקיפות האוויריות, נורו שלושים ותשעה טילים על ישראל, נהרסו אמנם בתים רבים, וגם נפגעו אזרחים רבים, רובם הגדול פגיעות קלות ביותר, ולמעשה רק הרוג אחד נהרג ישירות מכל הטילים האלה. את הנסים הרבים שראינו, ושיאם כאשר בתים נהרסו ותושביהם יצאו בשלום, יש ליחס להשגחת ה' על עמו..." (תורת חיים, מועדים עמ' 97-100)

אבל מה בעצם נותר לנו למעשה מאותה מלחמה שלא ממש היתה?

תפנית ביטחונית

לפני כעשור, ציינה התקשורת עשרים שנה למלחמת המפרץ. "מלחמת המפרץ", כך נכתב אז, "חוללה תפנית בתפישת הביטחון הישראלית. מאז 1948 התנהל העימות בעורף ולא בחזית. טילי הסקאד העיראקיים שנורו לגוש דן ולחיפה עקפו את המוצבים, אוגדות השריון וטייסות חיל האוויר ופגעו בריכוזי האוכלוסייה האזרחית. אדם אחד בלבד נהרג, והנזק לרכוש לא היה גדול, אבל המדינה שותקה בששת השבועות של המלחמה. רבבות נמלטו מבתיהם באזורי הסיכון, חברות התעופה הזרות סירבו לנחות בישראל, והתושבים שנשארו בבית ובעבודה והתבצרו בחדרים האטומים הרגישו שצה"ל לא יכול להגן עליהם".

"סדאם חוסיין הצליח לגרום לישראלים לפחד, והצלחתו עוררה גל חיקויים. הפלסטינים העבירו את האינתיפאדה מהשטחים לתוככי ישראל... סוריה, איראן, חיזבאללה והחמאס הצטיידו במערכים גדולים של רקטות וטילים שמאיימים על "מדינת תל אביב", שם מרוכזת מרבית האוכלוסייה וכמעט כל הפעילות הכלכלית..." יצחק רבין (יורשו של יצחק שמיר שכיהן כרה"מ בזמן המלחמה) היה ראשון המדינאים הישראלים שהפנים את האיום על העורף וגזר ממנו מסקנות מדיניות. כשר הביטחון הודאג רבין מכושר העמידה של האוכלוסייה עוד לפני מלחמת המפרץ... את בקשתו לחתור לפשרה עם הפלסטינאים והסורים נימק בחשש שאזרחי ישראל יתקשו לעמוד במתקפה רחבה על העורף".

התיאורים הללו מחזקים את ההבנה שיותר ממה שהייתה מלחמת המפרץ מלחמה קיומית היא הייתה מלחמה נפשית-תודעתית. זה אולי הקו הדק שמחבר בין מסיכות האב"כ של אז למסכות הקורונה הרפואיות של היום. המלחמה נגד האויב החיצוני הופכת בעשרות השנים האחרונות למלחמה נגד שלל אויבים פנימיים – הפחד, האימה, החרדות, הלחץ, הדמורליזציה. כל אלה מתגלים כאויבים לא פחות מסוכנים, ואולי אף יותר מסוכנים מאויבים רגילים, שקל להצביע עליהם ולסמן אותם כסכנה ברורה ומיידית.

מהו החיסון לאויב הפנימי הזה?

החיסון האמיתי

את נזקי הפחד המופרז מנה הרב קוק זצ"ל במאמרו "הפחד":

א. "הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם.

ב. ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאושיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.

ג. מקור כל חולשה וכל רפיון הוא רק הפחד העובר את גבולו.

ד. הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקוף אצבע להצלתו, שמא יינזק, שמא יביא רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושה אותו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל ברע בכל רגע".

ארבעת נזקי הפחד הם: א. ניפוח והגזמה של הסכנות והרעות ב. הסתרה על הטוב שבחיים; ג. שיתוק כללי, חולשה ורפיון ד. חוסר מעש כדי להסיר את גורמי הפחד.

הפחד הוא תגובה טבעית. לא לחינם טבע בנו הקב"ה את תחושת הפחד, שמגוננת עלינו ומונעת מאיתנו כניסה לסכנות מיותרות. אלא שכדברי הרמח"ל: "יש יראה ויש יראה, יש יראה ראויה ויש יראה שוטה..." (מסילת ישרים פרק ט). וביתר חדות: "הפחדים הם פתיות (=שטות) גמורה. אין לאדם לפחד כלל כי אם להיזהר. יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול. על כן צריך להתגבר בשכל, לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד" (מידות הראיה עמ' קמד)

מורי חותני הרב אלישע זצ"ל הזכיר פעמים רבות שמלחמת גוג ומגוג, המלחמה האחרונה, תהיה מלחמה בנפש. כדוגמא לכך הביא את מלחמת המפרץ. זאת תהיה מלחמה תודעתית שהמנצח בה יהיה מי שיצליח לפעול מתוך היגיון, אמונה ושלווה. מתוך זהירות אך ללא פחדים וחרדות מיותרים.

אווירת הקטסטרופה התקשורתית המתלווה לקורונה (נתוני התחלואה המאמירים, מספר החולים קשה, תרחישי האימה ושאר תחזיות בלהה) זורעת רק פחד וחרדות מיותרים. את מה שיש לעשות נעשה, ממה שיש להיזהר, ניזהר. אך ללא הגזמות וללא הפחדות מיותרות. המאמין, "בטוח בחסד עליון שברא את העולם ובנה אותו וכוננו, ומשגיח עליו ברוב חסד. ועל כן אין מקום לשום דאגה, לשום עיצבון רוח. כי הלוא יודעים אנו שחסד אל נטוי על כל יצוריו" (עולת ראיה א, עמ' רכ).

זהו החיסון האמיתי למלחמה האחרונה.