לעשות את הבחירות שלנו

הסרט הרע של טראמפ בא כנראה ללמד גם אותנו פרק בהלכות בחירות: הפעם צריך לנהל מערכת בחירות נקייה, ערכית ומלאת ענווה

איה קרמרמן , א' בשבט תשפ"א

לעשות את הבחירות שלנו-ערוץ 7
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

במשך שנים חגגנו את המאורע המיותר הקרוי סילבסטר, או חגיגות סוף השנה האזרחית. ברוך השם החזרה בתשובה הביאה איתה מתנה לא צפויה, ושחררה אותנו מלחגוג את הלילה המאכזב בשנה. בעונג עצום אנחנו נשארים בבית, שלא לומר מתכרבלים בפוך, ועוקבים בתימהון אחרי אלו שעדיין מתעקשים לציין את תחילת שנת המס החדשה. מאז בהלת באג אלפיים והחשש שכל המחשבים יאפסו את עצמם לדעת לא נחגגה תחלופת השנים בכזה ששון. כולם ציפו להשאיר מאחור את שנת הקורונה ולפתוח דף חדש. קיווינו לשנה מתונה, כמו ילד שני רגוע ועדין שמגיע אחרי בכור בעל קוצים במקומות אסטרטגיים. פיללנו לתחל שנה וברכותיה וקיבלנו תמשך שנה ומכותיה. מסתמן ש־2021 תלמד אותנו את מה שסירבנו ללמוד מחברתה שחלפה. שיהיה בהצלחה לכולנו.

תמונות מימי הבסטיליה

למרות שרבים מאיתנו היו רוצים לעשות דליט ולהשאיר את השנה הזאת מאחור, אדם אחד מסרב בתוקף לשחרר. נשיא ארצות הברית היוצא, דונלד טראמפ, בוחר לדבוק בהכחשותיו לתבוסה, לשמר את דעותיו העתיקות בואכה 1860 ולהתמיד בהפצת תרעלתו, גם בשנה החדשה. מבחינתו אין חדש תחת השמש הוושינגטונית. אבל כאמור, 2021 הלא פראיירית מראה שיש גם יש. במפגן חסר תקדים טראמפ מעודד את תומכיו לנהוג כמותו ולסרב לקבל את תוצאות הבחירות שנגנבו מהם, כי עוד רגע וזה יהיה מאוחר מדי להילחם. וכך העולם מצא את עצמו צופה השבוע בחרדה בתוצאות ההסתה המתמשכת שלו. תמונות מפחידות שמזכירות הפיכה מימי הבסטיליה ומפגינים שקוראים קריאות בסגנון ויו לה טראמפ. אם מישהו טעה לחשוב שתם זמנו של הנשיא היוצא וכמה נזק הוא עוד יכול לעשות, הוא קיבל את התשובה. כמו בפתגם האמריקאי הידוע, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. טראמפ לא סובל נשים או שמנים, בין כה וכה גם לה הוא לא היה מקשיב.

טוב, אני עוצרת את קו המחשבה שלי ונותנת מקום להרמת הגבות ההגיונית והצפויה של חלקכם. איך אני מעזה לכתוב דברים חריפים כאלה על הנשיא האמריקני שהיה ידידה האמיץ של מדינת ישראל בארבע השנים האחרונות? איך אפשר להכחיש את כל הטוב שהוא הרעיף עלינו, את עמידתו האיתנה מול הליברלים השמאלנים, את העברת השגרירות לעיר הקודש ואת דחיפת הסכם השלום האובמי למגירת הגרביים? ובכן, ראשית כול, אתם צודקים. טראמפ אכן היה טוב אלינו. אבל לא מטוב ליבו או מאהבת חינם הוא עשה זאת. לא פעם טראמפ העיד על עצמו שראשית כול הוא איש עסקים. הוא לעולם יימנע מלהיכנס לעסק שלא משתלם לו, בין אם זה הכחשת מגפה או הסכם שלום היסטורי. שניהם בעיניו הם היינו הך, כל עוד הוא יוצא מורווח. לכן, דעתי היא שזו סייעתא דשמיא אמיתית שהאישה היחידה והאחרונה שמסתדרת איתו, בתו הגיורת איוונקה־יעל, לוחצת עליו להיטיב עם היושבים בציון. אל תטעו לרגע, אם לא הלחצים מבית או התמורות הפוליטיות, הוא לא היה נוקף זרת בשבילנו. אם רצינו דוגמה מובהקת ל"אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", קיבלנו אותה באתגליא מופלאה.

פרידה מהטראמפיזם

ואחרי שהגבות הורמו (ואולי גם ירדו), נצא למסע קצר בזמן. לפני ארבע שנים וקצת - טרום הבחירות בארצות הברית וגם אצלנו בסבב מספר... מי זוכר - כתבתי בטור הזה תחת הכותרת "זכות הבחירע": "אני מודה שהבחירות בארצות הברית הסעירו אותי יותר משציפיתי... סיבת הסערה הייתה בגלל צורת השיח, שמעולם לא הייתה כה גסה, נמוכה ומזלזלת בכל אדם החפץ ביושרה ובטוב. בעיניי אין זה משנה כלל אם טראמפ יהיה נשיא מוצלח. עצם בחירתו היא אמירת קדיש יתום לכל מי שעוסק בחינוך. מה יוכל מחנך בכיתה לומר לילד שעולב בחברו? כך לא מדברים, זה שיח לא ראוי? הרי אותו שיח גרם לבחירתו של הנשיא! מה תוכל אמא ללמד את בנה בכיבוד נשים, ומה תוכל נערה לומר לבחור חצוף?".

אני חייבת להיות כנה. לפני ארבע שנים, כשהזדעזעתי מהתבטאויותיו מעוררות החלחלה של המועמד טראמפ נגד נשים וחששתי מההשלכות של צורת השיח העלובה והעולבת הזאת, לא תיארתי לעצמי לאן עוד אפשר להידרדר. ציפיתי שהמעמד ירסן את פליטות הפה הידועות שלו. בכל זאת, כמה נמוך אפשר עוד לרדת? אבל טעיתי. מהמלצתו להזריק אקונומיקה כדי לחטא את הגוף מהקורונה (המלצה שגרמה לחברות האקונומיקה הגדולות לפרסם הכחשה גורפת), ועד לדברי השנאה וההסתה כלפי מפגיני ה־ Black Lives Matter, אפשר היה לכתוב את הערך "חוסר טקט" בוויקיפדיה ולהסתמך על שלל מוצאי פיו.

דווקא מתיחת החבל האחרונה שלו, שהובילה לפריצת המפגינים לבניין הקונגרס, היא מתנת פרידה מפתיעה וראויה שהוא השאיר לכולנו. כל עוד החבל היה מתוח, לוליין מיומן שכמותו היה מסוגל להלך עליו תוך כדי שמירה על שיווי המשקל, לעיני הקהל המשתאה. אבל טראמפ קרע בשוגג את החבל שעליו ג'ינגל כדורים לרוב. הוא הלך רחוק מדי, דיבר קיצוני מדי. אפילו הוא לא יכול היה לנבא את התוצאות ההזויות של דבריו, קיצוניים ככל שהיו. האמריקנים נחרדו כל כך מהמאורעות האחרונים, שאיש אינו תוקף את החלטתן של גוגל, פייסבוק וטוויטר לחסום את ציוציו של האדם החזק ביותר בדמוקרטיית חופש הביטוי הגדולה בעולם ולסגור את חשבונותיו. ברגע הפריצה לקפיטול עומדת בפני העם האמריקני הבחירה: לבחור להקיא את המורשת של התבטאויות ברמת הריאליטי מהחדר הסגלגל באותה מהירות שבה הם הדפו את המפגינים. אמריקה לא רק נפרדת מנשיא, טוב ככל שהיה או לא, היא יכולה לבחור להיפרד ממורשתו. מהטראמפיזם, שאילולי אפיזודת השבוע אחרון, על השלכותיה ואסונותיה, עלול היה להישאר איתנו עוד שנים רבות, רוויות שטנה ועלבונות.

לא צריכים אבק כוכבים

שוב אנחנו עומדים בפתח עונת בחירות, שפחות באה עלינו לטובה, יותר בכיוון של יוצאת לנו כבר מכל החורים. אנחנו צריכים להתבונן היטב במתרחש בניכר האהוב עלינו. זה שהוא האורים ותומים שלנו, זה שעינינו נשואות אליו בהערצה מאז ימי הליווייס והאולסטאר. זה שממש לא חייבים לייבא לפה כל שטות שממציאים שם. אולי מה שקרה בארצות הברית, ללמדנו קרה. אולי זה לא מקרה שאנחנו עומדים לבחור מחדש את נבחרי הציבור שלנו. עלינו לדרוש ממקוששי הקולות לחסוך מאיתנו את העלבונות ההדדיים ואת שפת הביבים שהם יודעים שתבטיח להם חיקוי בארץ נהדרת.

למרות שלא יורד גשם, קמות פה מפלגות כמו פטריות אחרי הגשם. כוכבים תורנים או תורנים־לייט שמבטיחים לנו את השמיים. אבל אנחנו לא אמריקאים שמסתנוורים מאבק כוכבים, משיזוף מזויף וממילים מתחנפות. אנחנו יהודים שמסתכלים בתכולת הקנקן. אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית, אבל קודם יהודית עם אלפי שנות מסורת. אז אתה, זה שרואה עצמו כמי שראוי להנהיג אותנו: לך לחפש במקורות שלנו את מצע הבחירות שלך, את דרך הארץ שאנחנו מעריכים, את הענווה הראויה שמובילה למנהיגות אמיתית. רמז: היא לא נמצאת בטוויטר.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com