לחזור אל האמת הפשוטה

אחרי שמונה שנים תחת הנהגתו של בנט, הציונות הדתית חייבת לשנות מסלול ולדגול בערכיה המקוריים. דעה

אברהם יעקב שרייבר , א' בשבט תשפ"א

הרב אברהם יעקב שרייבר
הרב אברהם יעקב שרייבר
צילום: חזקי עזרא

שמונה שנים עברו על הציונות הדתית כשבראשה ניצב מנהיג מפלגת ימינה, ח"כ נפתלי בנט, האיש היקר עצמו והרוח הסובבת את דרכו ומפעליו. בשנים הללו הפכה התנועה הדתית־לאומית לבית יהודי (נשמע יותר יפה ופחות מחייב מבחינה דתית), שהתחלף אחר כך לימין החדש. התגלגל ימינה, ועכשיו שמאלה. המכנה המשותף לכל אלו הוא העצמת המיקוד האישי באיש הפוליטי ובמאווייו הכלליים והפרטיים, ודרדור התנועה הציבורית וערכיה.

אינני פונה כאן לאלו שחשקה נפשם בהתערות עם הציבוריות הכללית ומחיקת הסממנים הדתיים והמגזריים כלשונם. אני פונה לכל אשר חינוך הדורות על פי מסורת ישראל הצרופה יקר לליבו. לכל מי שמסרב ללכת עם הזרם הרפורמי למחצה לשליש ולרביע הפושה כעת במחננו. לכל מי שמסרב לשנות קוצו של יו"ד מכל סעיף של שו"ע ורמ"א, בין אם יקראו לו חרד"לי או ציוני דתי או כל שם אחר.

מה קרה לנו? היכן חוט השדרה שלנו? היכן גאוות היחידה שלנו? מדוע אנחנו הולכים מבחירות אל בחירות מדחי אל דחי? להיכן נעלם הביטחון העצמי שלנו? מדוע לא נעמוד יציבים על רגלינו שלנו ונכריז את האמת שלנו? איננו תלויים לא במר בנפתלי בנט וגם לא בגברת איילת שקד, גם אם הם אנשים מוכשרים ומחוננים שבוודאי רוצים בטוב. אנחנו באים לייצג דרך. והדרך היא דרך התורה והמצווה, דרך האמונה והמסורת, המשולבת בחזון הגאולה, בעשייה במדינתנו היפה, בשילוב בכל תחומי החיים, יחד עם הציפייה לשלמות, למדינת התורה ולבניין בית המקדש. בלי בושה ובלי מירכאות. זוהי תמצית דרכנו בכמה שורות, פשוטות ובהירות. בלי כחל ובלי סרק ובלי פרכוס.

האם המעט הפשוט הזה לא עובר את אחוז החסימה? אין זאת אלא שהתקיים בנו "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". מבחירות אל בחירות פחות ופחות אנו נותנים אמון בציבור היקר שלנו, ובמו ידינו מחלישים את העמדה ואת האמירה החזקה שלנו. שדווקא היא כמו שהיא, בתמימותה ובאמת שלה, זו שיכולה בסופו של דבר לסחוף את ההמונים. לא התחפושת וההתלבשות בשמות אחרים, כי אז יעדיף ההמון ללכת אל המקור.

ומילים אחדות לח"כ בצלאל סמוטריץ', הנמרץ והדגול הנועד לגדולות. לעניות דעתי, לא ראש מחפשת הציונות הדתית כיום. דווקא הלב הוא המבוקש. לא להחלפת בנט בסמוטריץ' אנו זקוקים, אלא להחלפת השיטה. להחלפת סגנון ההנהגה. זקוקים אנו למנהיגים מהזן הישן־חדש. אנשי אמת. אנשי שליחות. לא האני במרכז, אלא הדרך. מנהיגים שהם בבחינת כלי המחפשים את החיבורים. ומן הסתם נזדקק לחיבורים. וכאן דווקא אפשר לפתוח אפיקים חדשים, עם כל מי שיראת ה' בלבבו וטובת עם ישראל וארץ ישראל בחזונו. חיבור של אנשי העוצמה עם אנשי הנועם. חיבור הדרך המרכזית של הציונות הדתית עם חלקים בציבור החרדי הקרובים לנו בדעה, גם אם לא לגמרי בסגנון החיים. עם זרם גדול של צדיקים בעלי תשובה שמחפשים לעצמם ולבני משפחותיהם בית אוהב ותומך לא רק בעת בחירות, כבר שנים רבות. זקוקים אנו כיום לאנשי מעשה שמודיעים בקול גדול שלא ראשים הם, אלא כל כולם שליחים! שליחים ממושמעים לרבנים גדולי תורה שהם המתווים את החזון והדרך, ושליחים לציבור הנפלא ששלח אותם. "עבד לעם קדוש על אדמת הקודש", כלשונו המרוממת של מרן הראי"ה קוק זצ"ל.

במלאות שמונה שנים, הבה נקיים בעצמנו "שמונה ימי מילה", במילת הלב ובביטחון במילים הטובות שלנו. מילים של תורה ושל אמונה בצדקת הדרך. בברית המילה חותכים, אך יודעים שזוהי הדרך הנכונה להיות יהודים טובים. וזו הצעתי כיום לחבריי וידידיי: בואו נחזור אל המסלול. בואו נפרוץ את הדרך העקלקלה ונשוב לדרך הסלולה לנו. ובעזרת השם נעשה ונצליח!

הכותב הוא רב היישוב שבי דרום