שובר ימינה

בנט וסמוטריץ' לא יכולים לבוא לציבור ולהסביר לו למה גם בסיבוב הזה נגזר עליו לצפות בקרבות בוץ תוך־מגזריים עד לרגע סגירת הרשימות

ניצן קידר - ערוץ 7 , א' בשבט תשפ"א

כלפי חוץ שניהם נחרצים בכך שירוצו בנפרד. בנט וסמוטריץ'
כלפי חוץ שניהם נחרצים בכך שירוצו בנפרד. בנט וסמוטריץ'
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יש רגעים פוליטיים שקשה להבין אותם גם אחרי שצופים בהם שוב ושוב. כזו היא הודעתו של בצלאל סמוטריץ' על מתן הגט - הלא סופי, כך נראה - למפלגת ימינה. גם מבט מעמיק ושיחות עם שני הצדדים (כמובן שכל מפלגה טוענת משהו אחר) מותירים את אותה תחושה: מדובר בצעד שהיה מתוכנן היטב כהפתעה בשידור חי, עם אמירה חדה וברורה על היפרדות ועם סגירת כל החלונות והדלתות לאפשרות של חזרה אחורה.

סמוטריץ' ידע היטב מה יהיו ההשלכות של המהלך: אם מדובר בצעד שנועד לצורכי המשא ומתן הדבר עלול לצייר אותו, פוליטיקאי שידוע ביושרתו, כזגזגן. ואם מדובר בצעד שהולך לפילוג – למה לך להיות הראשון? בכך, בעצם, מי שמבקש לעצמו את התואר ראש מפלגת הציונות הדתית פילג אותה במו ידיו.

הסיבה שהוא בכל זאת עושה זאת ולא חושש מהתיוג המפלג היא ההבנה כי הציונות הדתית לא נמצאת במקום אחד. סקרי עומק הוכיחו שהיא מתחלקת בין הרבה יותר מהמפלגות המזוהות איתה. חלק ניכר ממנה היה מרוכז במפלגת ימינה. חלק לא מבוטל יישאר שם גם אחרי הליכת האיחוד הלאומי.

יש גם קולות מגוונים לגבי המהלך כולו. יש מי ששמחים שיש כעת כתובת חדשה־ישנה למפלגה שמזדהה כמייצגת המגזר, ויש אחרים שמתרגזים על הזיהוי והשימוש בתיאור של ציבור שלם לצרכים פוליטיים. על כך שאדם קם ומחליט שהוא יוביל את הציונות הדתית אחרי שנים שמדובר בהן על פריימריז. איני מתיימר לקבוע מי צודק כאן. העובדות מונחות בפניכם. אני כן מבקש להעלות כמה שאלות שהתעוררו מאז הפילוג.

הראשונה היא על מה היה הוויכוח. צד אחד אומר שמדובר באידיאולוגיה והשני בכיסאולוגיה. אחד טוען שהכול ערכים והאחר טוען שהבעיה האמיתית שהציג הצד השני היא מיקומים. הציבור מסתכל ואומר לעצמו, איך שוב, בפעם הרביעית, הפוליטיקאים שמתיימרים לייצג את הציבור הכל כך חשוב הזה עסוקים בריטואל שיביא את כולם עם הלשון בחוץ, עשר דקות לפני הגשת הרשימות, כשהם מתווכחים על שינויים של השנייה האחרונה.

השנייה עוסקת בשאלה ששמעתי במו אוזניי והתקשיתי להבין מה בדיוק קרה. סמוטריץ' טוען שבנט עוסק רק בקורונה, לשם הוא מכוון את מרצו ויתר הערכים נזנחו. שני האנשים הללו נמצאים איתנו כבר כמה וכמה שנים פוליטיות. האם מישהו חושב שאדם מאבד את הכיוון ברגע? פתאום, כששמים את הטענה הזאת במסגור הנכון שלה, היא נשמעת קצת לא הגיונית.

שוחחתי השבוע עם בכירים בשתי המפלגות וגם בבית היהודי. אני מתקשה להבין איזה מין ויכוח נוצר כאן, כשאף מפלגה לא באמת סגרה את הדלת, כי כולם יודעים שבלי ריצה משותפת (ולמרות הסקרים) ייתכן שכולם יכולים לראות את הכנסת הבאה מביתם.

רצונו של בצלאל סמוטריץ' לפרוץ קדימה עם מפלגה מזוהה בקו לא מתפשר וחד מובן מאוד. אבל אי אפשר להיות עיוור למצב הכולל. תיתכן כאן הזדמנות לכל השותפות של ימינה. אפשר, מה שנקרא, להביא את המכה. להגיע למספר דו־ספרתי, אולי אפילו דו־ספרתי גדול כמו 14 או 15.

אז למה להתפצל? התשובה שאני מקבל היא אידיאולוגיה. שבנט לא הצהיר שיתמוך בנתניהו. זה מחזיר אותנו לאותו מקום של ציונות דתית שמתרפסת תחתי ראש הממשלה. בדיוק המקום שבגללו תקף סמוטריץ' את הרב רפי פרץ כשנכנס לממשלה.

אין ספק שמאחורי הקלעים נתניהו מרוצה מאוד מהמהלך הזה. בסביבתו משקיעים מאמצים רבים בפיצול הכוח הציוני־דתי כמה שיותר. נתניהו מעוניין לרסק את בנט ולהילחם בו, אבל להשאיר את הציונות הדתית הקטנה בדמות ארבעה או חמישה מנדטים. השבוע הוא קיבל הזדמנות כזאת על מגש של כסף. עד כמה בחש הליכוד מאחורי הקלעים? בחישה הייתה (היא מוכחשת כמובן, לא היה ולא נברא אמרו בכירים בליכוד) והשאלה היא רק לגבי העוצמה.

לאן כל זה הולך? אנחנו רק בתחילת הדרך. התסריטים מגוונים. הבית היהודי חובר לימינה ואז סמוטריץ' חוזר ברגע האחרון, הבית היהודי חובר לאיחוד הלאומי לריצה משותפת מול ימינה, שילוב של עוצמה יהודית באחד ההרכבים ועוד ועוד. בשורה התחתונה: הפוליטיקה של הציונות הדתית לא למדה דבר ממערכות הבחירות האחרונות. מדברים בפה אחדות ומבצעים בפועל פילוג. סגירת הרשימות המתקרבת אולי תעורר את כל הצדדים ואולי רק תעמיק את עמדתם. מי שישלם בסוף את החשבון הן המפלגות עצמן.

יש מקום למפלגה מגזרית במערכת הפוליטית, אבל כזו שבאמת לא מתנצלת. מפלגה שלא נמצאת בכיס של אף אחד מהמועמדים, יודעת לנהל מגעים פרקטיים כדי לבסס את כוחה ומעמדה ולא מתביישת לדחוק לפינה אף מועמד תמורת מה שמגיע לה. בשורה כזאת לא קיבלנו השבוע. אנחנו מסיימים שבוע עם פיצול קשה. ריצה משותפת עכשיו תהיה קשה שבעתיים ותותיר את הציבור עם טעם רע שיכול היה להימנע.

עצה לראשי המפלגות: שבו ודברו. על הכול. היו נכונים לפשרות. זה אולי נשמע לכולכם נאיבי, אבל זה הצורך כרגע. נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ומי שיזכה בבחירות הפנימיות בבית היהודי. שבו ודברו מתוך הכרה במציאות ובכוחו האמיתי של כל אחד. ייתכן מאוד שבעוד שבועיים תיאלצו לעשות את זה כשתבינו את המצב בסקרים.

הציבור הדתי־לאומי רוצה יוזמה של איחוד, לא פיצולים מתוקשרים ומריבות קטנוניות. כדאי שבמקום לזרוק רפש (תוך כדי אמירה "אני מכבד את ההוא, אבל" שנשמעת מכל הצדדים), ובמקום לטפס על עצים גבוהים, יפסיקו הפוליטיקאים של הציונות הדתית לדבר על אחדות ויתחילו לבצע אותה.

קיר קמיניץ

ביום ראשון הקרוב, בין העברת קצת יותר מ־700 אישורים ליחידות דיור בסטטוסים שונים ביהודה ושומרון ואישורים שציפו להם זמן רב בחוות יאיר ובנופי נחמיה, תעסוק מועצת התכנון העליונה ביו"ש בחוות דעת על נושא "צמוד דופן" שגיבש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד ארז קמיניץ. לפי לוח הזמנים של ישיבת המועצה, רבע שעה בלבד הוקדש לחוות הדעת שיש לה משמעויות רבות, חלקן הגדול לגבי ההתיישבות הצעירה. למעשה, חוות הדעת תמתח קו מפריד בין יישובים ותקבע אילו מאחזים יכולים להיות מוסדרים כשכונות ללא החלטות ממשלה ואילו יהיו חייבים להיות מוכרזים כיישובים חדשים רק בהחלטת ממשלה.

מדובר בחוות דעת שהייתה תפוח אדמה לוהט במשך תקופה ארוכה עד שהגיעה כעת לפתחו של המינהל האזרחי. ברבע השעה שיוקצה לדיון בה סביר להניח שתאושר. חוות הדעת הזאת בעצם סותמת את הגולל על האפשרות להסדיר בדרך שאינה החלטת ממשלה קבוצה של כ־14 מנקודות ההתיישבות הצעירה.

מעתה מי שירצה להסדיר, להכין תב"ע או לחבר תשתית של חשמל ומים יוכל לעשות זאת רק אם תתקבל החלטת ממשלה רשמית להקמת יישוב חדש בכל אחת מהנקודות הללו. רגע לפני שג'ו ביידן נכנס לבית הלבן זה מתחיל להישמע כמו משימה בלתי אפשרית. את הקיר שמעמיד כעת המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ בפני ההתיישבות הצעירה היא יכולה לצלוח אם קיר נתניהו שעומד בפניה ייפול.

בימים האחרונים עובדים קשה מאוד כל הגורמים הקשורים להחלטת הסדרת ההתיישבות הצעירה כדי להוציא מתחת ידיהם משהו שנתניהו וגנץ יסכימו עליו. המשקעים בין הצדדים ניכרים היטב. גנץ שבחדרים סגורים הסכים להסדרת המאחזים חזר בו. במקום זאת הוא יקדם ביום ראשון במועצת התכנון הסדרה של מאות מבנים פלשתיניים בלתי חוקיים שנבנו בהכוונתה ובעידודה של הרשות הפלשתינית.

בדיונים הפנימיים לוחצים אנשיו של גנץ לאשר לכל היותר הסדרה של ארבע נקודות התיישבות. מה עם האחרות? מתוך הבנה שהכול תלוי במצב המדיני יתר ההתיישבות הצעירה תיאלץ להמתין לפחות ארבע שנים, וזאת בהנחה אופטימית שממשל ביידן לא יחזיק מעמד שתי קדנציות.

עד כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן יש קצת פחות משבוע. הממשלה כנראה תתכנס ויש סבירות גבוהה שגם תכריע בסוגיית ההסדרה, כדי לא לעשות זאת צמוד ממש ליום חילופי השלטון. גם נתניהו יודע שמה שלא יקרה עכשיו עלול להידחות לזמן רב. ריח הבחירות באופק והוא הבטיח להסדיר את ההתיישבות הצעירה. השאלה היא האם מבחינתו מה שיאושר במועצת התכנון העליונה (שאמורה לדון, אגב, באלפי יחידות דיור ולא במאות בכל דיון) הוא במטרה לסתום את פיהם של המתיישבים ולהגיד "זה מה שיכולתי לעשות", או חלק מכוונה אמיתית להכניס כמה שיותר יישובים תחת כנפי ההסדרה עוד השבוע, בעצם בהזדמנות אחרונה לפני שהכרזה כזאת תגרום להתנגשות חזיתית עם הממשל החדש.

בפני ההתיישבות הצעירה עומדים השבוע קיר קמיניץ וקיר נתניהו. קיר קמיניץ ייהפך כנראה לעובדה מוגמרת. קיר נתניהו, אם יישבר, יביא צדק למשפחות שמשוועות לו. כשנתניהו באמת רוצה להפעיל לחץ על גנץ הוא יודע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ. הגיע הזמן ללחוץ עליהם.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com