הבית מתעורר לחיים

כמפלגה שלא עוברת בסקרים את אחוז החסימה יותר משנה, ההתמודדות על ראשות הבית היהודי הייתה צריכה להיות אירוע זניח בבחירות 2021.

ניצן קידר - ערוץ 7 , א' בשבט תשפ"א

הבית מתעורר לחיים-ערוץ 7
פריימריז בבית היהודי, ארכיון
צילום: Yehuda Haim/Flash90

הבחירות הפנימיות לראשות מפלגת הבית היהודי, מפלגה שלא ראתה בסקרים את אחוז החסימה מלמעלה מאז הבחירות הקודמות, שלא לומר אפילו לא התקרבה אליו, הפכו השבוע לעיסוק מרכזי לא רק בקרב חברי המרכז שיקבעו מי ינהיג אותם בבחירות הקרובות, אלא גם בקרב גורמים פוליטיים אחרים שיש להם עניין רב בתוצאה הסופית.

על קו הזינוק בבחירות שייערכו ביום שלישי הקרוב לראשות המפלגה מתייצבים שלושה: מנכ"ל המפלגה (שמצוי כיום בחל"ת) ניר אורבך, סגנית ראש עיריית ירושלים מטעם הבית היהודי חגית משה ואיתי גרנק, מי שעמד בראש מרכזי זהות וייסד את מיזם "כוחנו באחדותנו" לאיחוד מפלגות הציונות הדתית והיה פעיל מאוד בסבבי הבחירות הקודמים. הצפי להצבעה הוא של עד 60 אחוזים מקרב יותר מ־900 חברי המרכז.

הסיטואציה שאליה נקלעה המפלגה מאז הצטרפה לממשלת נתניהו הייתה של אובדן אמון ציבורי. אחרי העריקה ברגע האחרון ממפלגת ימינה, היו מי שמיהרו להספיד את המפלגה ובחדרים סגורים אף כינו אותה "גווייה פוליטית".

אלא שכעת התהפכו היוצרות. בימים שבהם קמה מפלגה שמכריזה שהיא המייצגת המרכזית של הציונות הדתית ולצידה קיימת מפלגה נוספת שגם לה יש זיהוי, אם כי לא מלא, עם אותו ציבור, בסופו של יום הופכת הבית היהודי לגשר אפשרי של איחוד בנוסח מפלגת ימינה שהתמודדה בבחירות האחרונות וחיברה את הימין החדש, האיחוד הלאומי והבית היהודי, שלבסוף התפצלה ופעלה בנפרד.

המצב הזה מביא לעניין רב בקרב מפלגות אחרות לגבי התוצאה הסופית בבית היהודי. בליכוד, בימינה ובמפלגת הציונות הדתית-האיחוד הלאומי מכחישים כל מעורבות בהתמודדות הזאת. אלא שפעילים מרכזיים וחברי מרכז מספרים על הטלפונים שקיבלו מבכירים בשלוש המפלגות שכל אחד מהם מכוון למקום אחר. בליכוד ובאיחוד הלאומי מעוניינים בניצחונה של חגית משה, משום שלהערכתם היא תיקח את המפלגה לאיחוד בציונות הדתית ותשאיר את ימינה לרוץ לבד.

בסביבת נתניהו מעדיפים מצב כזה. בימינה מעריכים שדווקא ניר אורבך יחבור אליהם קודם ואז תצטרף מפלגת האיחוד הלאומי. על פי פרסומים שונים, שגם הם הוכחשו, משה אף קיבלה הבטחות מנתניהו לגבי תפקיד עתידי בממשלה. כאמור, כלפי חוץ, איש אינו מתערב – בוודאי לא ראשי המפלגות – אבל המעורבות על פי העדויות עמוקה עד כדי השקעת זמן ומשאבים במאבק הזה.

ניר אורבך אומר ל'בשבע' בהקשר זה כי "העובדות מדברות בעד עצמן. יש מעורבות של הליכוד וגם של ראש הממשלה ובמובן מסוים זה אפילו משמח אותי. כי אם יש לו זמן בין כל הסוגיות החשובות שעומדות לפתחו כמו חיסונים והסכמי שלום עם מדינות ערב גם להתערב במפלגה קטנה כמו הבית היהודי, זה אומר שחזרנו להיות רלוונטיים במפה הפוליטית וזה מאוד משמח".

אחת הטענות המרכזיות נגד אורבך היא שהתמודדותו לא הוגנת על רקע העובדה שעד לפני זמן קצר כיהן כמנכ"ל של בנט. הוא דוחה את הדברים. "הוכחתי בשנים האחרונות שמה שחשוב לי הוא טובת הבית היהודי והמשימה שלי היא לשמור על המפלגה ועל עצמאותה ולקבל מקומות מכובדים ברשימה שאיתה נרוץ בסופו של דבר, ואני מאוד מקווה שיהיה מדובר באותה רשימה מאוחדת של ימינה עם האיחוד הלאומי והימין החדש. זה הדבר הנכון לעשות וזה מה שהציבור רוצה ורשימה כזאת תיתן מענה לכלל הציבור. אני לא חושב על אפשרות שנרוץ בשני ראשים ולא נישן בחודשיים הקרובים מפחד שלא נעבור את אחוז החסימה ולא משנה באיזו רשימה נתמודד".

אם תיבחר, לאן פניך מועדות ביום שאחרי - לשיח צפוף עם ימינה או קודם כול לניסיון חיבור לאיחוד הלאומי?

"ביום שאחרי אני הולך לשיח עם כולם, גם עם בצלאל וגם עם נפתלי. ברור לנו שאנחנו הולכים להציל את הייצוג של הציונות הדתית ואנחנו נהיה מוכנים גם לוויתורים, כולל אני ברמה האישית שלא מבקש את הבכורה במצב של איחוד. בסוף אני אעשה את השיקול הפוליטי שלי, כמו שעשו עליי לפני שנה והבית היהודי יצא כשידו על התחתונה. אני חושב שהדבר הנכון הוא ששלושת הצדדים ייכנסו לחדר סגור ולא ייצאו עד שיעלה עשן לבן. אני מאוד מקווה שנצליח לעשות את זה אחרי שאבחר. לדעתי הקרע בין בצלאל ונפתלי ניתן לאיחוי. הציבור לא יקבל את המצב שהציונות הדתית רצה כשהיא מפוצלת".

ציונות דתית תחילה

חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים, נכנסה למרוץ בישורת האחרונה ומאחוריה התייצבו כוחות ששקלו התמודדות, כמו חבר הכנסת לשעבר מוטי יוגב שנחשב בעל כוח במרכז המפלגה. משה אומרת לנו כי מדובר בשעה מיוחדת ומי שלא מבין את גודלה עלול לפגוע בעתיד הפוליטי של ציבור שלם. "אני מאמינה באיחוד של כל הציונות הדתית למפלגה ציונית דתית אחת. אני חושבת שהציבור לא טיפש ומצפה מאיתנו לנהוג בבגרות שבה אנחנו מצפים ממנו שינהג ביום הבחירות. אנחנו לא יכולים לרוץ בשתי מפלגות ולהגיד 'אני יותר ציונות דתית ממפלגה אחרת'. אם לא נבוא עם בשורה של אחדות כמו המקור, אותה מפד"ל שאנחנו לפעמים צוחקים עליה שהיה בה מנעד מהכוחות של הציונות הדתית, הציבור לא יהיה איתנו".

"אני רוצה לאחד את הציבור ולכן אני קופצת למים האלה", אומרת משה. "אחרי שנאחד את כל הציונות הדתית נעשה משאים ומתנים כדי למקם את המפלגה שלנו במקום הכי גבוה שאפשר מבחינה פוליטית כדי להביא הישגים. אנחנו מנסים להפוך את היוצרות. עד היום תמיד עסקנו במיקומים ופוליטיקות. אני אומרת שהסדר הוא אחר. לא יהיה פשוט לייצר את האחדות, אבל היא תקרה כי אני רוצה אותה בכל ליבי", היא מוסיפה.

זאת אומרת שלדעתך קודם כול הולכים לאיחוד הלאומי ואז לשיח עם ימינה.

"נפתלי בנט אומר ביושרה ציבורית שאני מאוד מעריכה שהוא אינו מוביל מפלגה של ציונות דתית אלא מפלגה כלל ישראלית. הוא בידל את עצמו. תוכל להיות הליכה משותפת עם ימינה בתנאים שיהיו הכי טובים לבית היהודי. איחוד אפשר לעשות רק עם הציבור שרוצה ציונות דתית רחבה ומחבקת שמדברת לכל גווניו, ורק אם מדובר על איחוד מלא שימחק את שתי המפלגות הקיימות וייצור מפלגה חדשה שתייצג את כל הציונות הדתית".

יש כבר הסכם קיים מול האיחוד הלאומי שרק מחכה לאישור המרכז.

"אני לא חתומה על שום הסכם מהעבר. אני מוכנה לעשות הכול בשביל האחדות ונצטרך לשבת יחד עם האיחוד הלאומי. יש לכולנו אחריות ציבורית שהמהלך הזה יצליח ולא לעסוק בכיפופי ידיים פוליטיים כי המטרה היא הבשורה לציבור".

"עברתי לשחק בתוך המגרש"

איתי גרנק, המועמד השלישי, ניהל מאבק ממושך לאיחוד הכוחות בציונות הדתית ולפתיחת פריימריז שיבליטו את הכוחות המרכזיים שבה. ניצחון שלו יהיה מפתיע יחסית, שכן הכוחות המרכזיים במרכז במפלגה מסתדרים נכון לעכשיו מאחורי חגית משה וניר אורבך. עם זאת, כששניים מתמודדים ראש בראש, למועמד השלישי יכול להיות חלק משמעותי בתוצאות המרוץ – בוודאי אם יסיר את מועמדותו ברגע האחרון ויתמוך באחד מהשניים האחרים.

גרנק מסביר מה הוביל אותו להציג את מועמדותו לראשות הבית היהודי. "בבחירות לכנסת ה־23 ניהלנו מאבק שהצטרפו אליו רבים לקיום פריימריז בציונות הדתית והוא המשיך לאורך כל השנה האחרונה. עד עכשיו צעקנו מהיציע וכעת עברתי לשחק בתוך המגרש. החלטתי להתמודד מתוך בקשה של עשרות חברי מרכז שפנו אליי. אני חש בתמיכה רחבה בי", הוא אומר. כשגרנק מדבר על תמיכה הוא מתכוון לחברי 'כוחנו באחדותנו' המהווים כמה עשרות חברי מרכז, וכן לנציגי הגרעינים והמוסדות שעמם עבד במשך השנים.

נתון מעניין שחשוב להוסיף הוא שנכון לשעת כתיבת שורות אלה אף אחד מהשלושה לא הצהיר על נכונותו לרוץ לרשימת המפלגה, אם לא ייבחר לראשותה. השאלה העולה ממנו היא האם במצב של ניצחון, אחד המועמדים שהפסידו יצטרף לאחת המפלגות האחרות שמייצגות את הציונות הדתית. חגית משה אומרת שזה תסריט שאינו קיים מבחינתה. ניר אורבך מציין שהוא כלל לא חושב על אפשרות כזאת.

שניהם וגם איתי גרנק נסמכים על מרכז מפלגה פוליטי מאוד, שאת התנהלותו קשה לצפות. למשה יש בעיה עם הסניף הירושלמי של המפלגה שבו צמחה, משום שאין בו תמימות דעים לגבי מועמדותה. מקורביה אומרים כי מדובר בספינים ובשמועות. מנגד היא זוכה לתמיכתו של מוטי יוגב שנחשב בעל כוח במרכז. גם לאורבך יש קשרים הדוקים במרכז והוא מחזיק בהבטחות רבות. לחברי המרכז כבר מתחדדת העובדה שיש כאן שתי גישות שונות באשר לעתיד המפלגה. כל מי שיזכה ילך לחיבורים כי אין דרך אחרת.

מעל הכול מרחפת השאלה האם אחרי העדנה שזוכה לה המפלגה בימים האחרונים, היא יכולה לשוב לימיה הטובים כשהחזיקה כוח דו־ספרתי בכנסת ובאמת איחדה סביבה את מרבית הגוונים של הציונות הדתית. מערכת הבחירות הקרובה תהיה מבחן גדול למי שייבחר להנהגת הבית היהודי בעיקר בשאלת הרלוונטיות – האם מה שהחל כמפד"ל והפך ברבות הימים לבית היהודי עדיין מדבר לדור הצעיר – העתיד של הפוליטיקה הציונית דתית?