מכלכלים חיים בחסד

בשבוע שעבר קיבל ארגון 'מקימי' את פרס ועידת הכלכלה השנתית לחיזוק הכלכלה המשפחתית בימי קורונה מטעם עיתון 'בשבע'.

יוסף ארנפלד , א' בשבט תשפ"א

מכלכלים חיים בחסד-ערוץ 7
ישראל ליבמן בועידה הכלכלית של עיתון 'בשבע'
צילום: דוד ווייל

עד לפני ארבע שנים חייה של משפחת גדסי מהעיר חריש היו שגרתיים למדי. באותה תקופה הם התגוררו בפרדס חנה יחד עם שלושת ילדיהם וחייהם התנהלו על מי מנוחות. רועי עבד כחשמלאי בחברה גדולה בבנימינה ולורנה עבדה כמורה בתיכון בחדרה. שום דבר לא הכין אותם למצב שאליו הם יתגלגלו.

יום אחד, במהלך העבודה, נפצע רועי קשה בברך. הפיקה התרסקה לגמרי והוא נאלץ להפסיק לעבוד. "המעסיקים פיטרו אותו כלאחר יד ולא ממש דאגו לזכויות שלו", משחזרת לורנה. "הוא לא היה יכול ללכת ולקח זמן עד שהוא התחיל שיקום ופיזיותרפיה. בינתיים החובות התחילו לצמוח והגענו למצב כלכלי קשה. כבר לפני כן, כמו זוגות רבים בישראל, היינו בלי בסיס כלכלי חזק מההורים. תמיד בקושי החזקנו את הראש מעל המים. מאז הפציעה החובות הצטברו. לקחנו הלוואות נוספות מהבנק עד שקיבלנו הודעה שאם לא נתחיל להסדיר את החובות יחזירו לנו צ'קים".

בני הזוג הבינו את חומרת המצב וניסו לייצר הכנסות נוספות בדרכים יצירתיות. "אני אוהבת לבשל, אז רשמתי הודעה לחברות שלי והצעתי לבשל בשבילן בתשלום, כדי לא להזדקק למתנות חינם. הייתי חוזרת מהעבודה בשעה חמש, עוברת לבגדי עבודה ומתחילה לבשל לאנשים שהזמינו". לא עבר זמן רב עד שהבינו השניים שזה לא מספיק בשביל הבנקים וחברת החשמל שנושפים בעורפם. חברה טובה הפנתה אותם אל תמר מיכלסון מארגון 'מקימי' שתסייע להם לצלוח את המשבר הכלכלי.

"התמיכה הייתה מאוד גדולה", מעידה לורנה, "תמר תפסה אותנו בשתי ידיים והרגיעה אותנו. הכול בסדר, לאט לאט. היא לא הכניסה אותנו ללחץ והסבירה לנו כל דבר, מה לעשות בכל שלב, איך להתנהל מול הבנק וכדומה. הבנק רצה לעקל את החשבון, אבל בזכות התוכנית המסודרת שתמר התוותה לנו הגענו איתם להסדר. במקביל המשכתי למכור אוכל מהבית ולהתנהל בצורה חכמה ונכונה. 'מקימי' עזרו לנו בייעוץ הרבה תחומים. קיבלנו מהם כמה פעמים סיוע כלכלי בעיקר בחגים, אבל רוב העזרה שלהם הייתה בללמד אותנו להתנהל נכון בצורה פיננסית".

כעבור שנה מתחילת הליווי, התוצאות הפתיעו אפילו את משפחת גדסי עצמה. "הגענו למצב שיישרנו קו בבנק. למדנו איך להצטמצם ולהתארגן על החיים מחדש. באותה תקופה חמי מכר נכס שלו ונתן לנו סכום מסוים לקניית בית. התחלנו לבדוק אפשרויות בעיר הסמוכה חריש, ומהר מאוד אמרו לנו שמדובר בסכום נמוך מדי. החלטנו לא לוותר, שכרנו בית ובמקביל התחלנו לנהל משא ומתן לרכישתו, עד שבסופו של דבר אכן הצלחנו לרכוש אותו".

החיים בבית משפחת גדסי שבו למסלולם הרגיל, אפילו רועי חזר לעבוד, עד שהגיעה הקורונה. "עם תחילת הקורונה הוציאו את רועי לחל"ת. מאידך, בגלל אילוצים שונים עבדתי בחצי משרה וההכנסות ירדו משמעותית", היא מתארת. "רועי נמצא לקראת פתיחת עסק עצמאי ובימים אלה אנחנו נכנסים לתהליך תחזוק עם 'מקימי' כדי למנף את היכולות שלנו. אנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין ורוצים להתנהל בעצמנו. בקורונה אנשים הכי נורמטיבים הגיעו פתאום למשבר. זה בדיוק מה שקרה לנו בעבר ועכשיו אנחנו כבר יודעים למי לפנות ומה לעשות. זה תהליך מאוד מדוקדק ותומך".

המתכון למשבר כלכלי: חוסר ודאות

"כל ליווי משפחה הוא שונה לחלוטין. גם אם המספרים דומים, כל משפחה מביאה איתה את המקום האנושי שלה ואת האנרגיות והמוטיבציה שלה", מסבירה תמר מיכלסון, שמלווה משפחות בסניפי פרדס חנה ופתח תקווה של ארגון 'מקימי' בשבע השנים האחרונות. "משפחת גדסי הגיעה עם הרבה פתיחות לעבור תהליך טוב ומקדם. יחסית לתהליך של משפחות דומות, מהר מאוד הם לקחו את כל הכלים ויצאו לדרך עצמאית. זה היה מעורר השראה".

על אף ההתרשמות החיצונית לפיה מאז תחילת הקורונה משפחות רבות נקלעו למשברים כלכליים, מיכלסון מבקשת לנפץ את המיתוס. "החוויה שלי בקורונה היא שאנשים היו מאוד עטופים מבחינת כלכלית, באופן יחסי למשברים מהסוג הזה", היא אומרת. "שכירים שהפסיקו לעבוד – עד עכשיו מקבלים דמי אבטלה, עצמאים קיבלו מענקים. המדינה שפכה כסף. המצוקה שהכי בלטה היא חוסר הוודאות. 'עד שהגענו לאיזון, מה יהיה עכשיו?', 'איך הולכים לעבודה כשהילדים בבית?'. המון בלבול, חוסר ודאות וצורך להתארגן מחדש. אומנם הקורונה גם פגעה כלכלית במשפחות, אבל לא כך היה אצל רוב המשפחות שאני פגשתי".

מיכלסון מדגישה כי בלי שהאדם יהיה מגויס בצורה מלאה, התהליך לא יעבוד. "כל תהליך הייעוץ בכלכלת המשפחה מתחלק ל־30 אחוזים מספרים והחלק הטכני, ו־70 אחוזים מהזמן שמוקדש לאימון. אני צריכה להבין מי האנשים שעומדים מולי, באיזו דרך נחבר אותם לעשייה ובאיזו דרך נצליח לגשר על הפערים בין שני בני הזוג, או לשנות את התפיסה של האדם עצמו ביחס לכסף. כשאני מזהה מקרים שנדרש בהם תהליך שהוא יותר מאשר אימון, אני מפנה הלאה לאנשי מקצוע בתחום הנפש".

בשבע השנים שהיא מלווה משפחות בארגון 'מקימי' סייעה מיכלסון לכ־250 משפחות לצלוח את המשבר הכלכלי בהצלחה. "תהליך יכול לקחת בין שלושה חודשים לשלוש-ארבע שנים, תלוי מי האנשים ועד כמה עמוקה הבעיה הכלכלית שאיתה הגיעו. זה תלוי גם באופי שלהם – עד כמה הם רוצים לקחת כלים ולעבוד לבד או שהם צריכים שייתנו להם יד. אנחנו מאוד משתדלים לא לתת לאנשים להתמכר לקביים שלנו, אלא לתת לכל אחד את האחריות בקצב שלו. גם בתהליכים של שלוש או ארבע שנים אנחנו לא נפגשים מדי חודש אלא רק בתקופה הראשונה. אחר כך מקיימים פגישות בתדירות נמוכה יותר. יש כאלה שבאים פעם בחצי שנה, רק בשביל להרגיש שיש להם מה להראות וזה יעזור להם לעבוד טוב יותר. יש אנשים שנתלים בזה ויש לנו עבודה קשה לעודד אותם שהם רכשו כלים ויכולים כבר לשחרר את האחיזה".

אחד הדברים שמסקרנים את מיכלסון לקראת ליווי של משפחה חדשה הוא איזו זוגיות יש ביניהם, איזה חיבור יהיה להם איתה וכדומה. "לפעמים מחליפים מלווה כי משהו פחות זורם בשידוך. מפעים כל פעם מחדש לראות איך כל התהליכים הם דומים, אבל מאוד שונים". גם סביב הקורונה היא נמצאת בסקרנות גדולה לקראת היום שאחרי. "בהנחה שהחיסון עובד ומשחררים חזרה את המשק, ולאט לאט מפסיקים לשלם את המענקים ודמי האבטלה - מה קורה במשק? אני מקווה ששם לא נחווה את הבור הגדול שפתאום נוצר".

אבי זיני, מומחה לכלכלת המשפחה, מלווה משפחות ב'מקימי' מזה שנים רבות. במהלך השנים הוא ליווה מאות משפחות שהגיעו עם מגוון בעיות שמאופיינות בעיקר בקיום רמת חיים גבוהה יותר מהיכולת לממן אותה. "השאיפה שלנו היא לגבש להם תקציב מאוזן במהירות רבה, בדרך כלל בתוך כחודשיים. אנחנו מעריכים על פי הנתונים את גובה ההכנסות החודשיות הצפויות, ומתוכן מקציבים את הסכום שעליו התחייבו לטובת החזרי הלוואות וחובות, והיתרה מוקצבת להוצאות השוטפות עם מגבלה אחת בלבד: שלא יוציאו יותר ממה שמכניסים".

"בתקופה האחרונה נחשפנו לתופעה שבה משפחות בתהליך שעשו מאמצים כבירים והצליחו להגיע לתקציב והתנהלות מאוזנת, פוטרו או הוצאו לחל"ת עקב הקורונה וכמובן שההכנסות ירדו", הוא מספר. "גם עצמאים בתחומים מסוימים מצאו את עצמם בלי הכנסה בכלל ובלי יכולת לממן את ההוצאות הבסיסיות. לכל משפחה כזאת נתפרה תוכנית חירום כלכלית, לחלקן קיימנו פגישות סיעור מוחות וחשיבה יצירתית בהשתתפות כל המלווים ובהתחשב במגבלות הסודיות הנדרשת. כל משפחה כזאת קיבלה תוכנית מסודרת שבמרכזה מיצוי מלא של כל הזכויות המגיעות לה מכל מקום אפשרי - מענקים, קצבאות, זכויות - ובמטרה להגדיל את ההכנסות".

זיני מציין שכמובן גם באגף ההוצאות נערכה בדיקה יסודית. "הפעלנו שיקול דעת במטרה לצמצם את ההוצאות. באגף החזרי ההלוואות המלצנו על פריסה נוחה יותר, הקפאות, גמ"חים ועוד. הכול כדי לשרוד את התקופה הקשה הזאת. בדרך כלל לא המלצנו על הקפאת החזרי משכנתא או הקפאת החזרי הלוואות בגלל העלות העתידית של פעולות אלו. כמובן שאתגר גדול היה לחזק ולעודד ולהרים מחדש את המשפחות שרק הצליחו להרים את הראש מעל המים וכבר נפלו חזרה, שלא להתייאש ולא להרים ידיים אלא להמשיך במרץ, לפעול ולהתקדם צעד אחד צעד בדרך להבראה כלכלית".

מדינה בהפתעה

"כמו כל עם ישראל, הקורונה תפסה אותנו בהפתעה גדולה", מרחיב ישראל ליבמן, מייסד ומנכ"ל ארגון 'מקימי'. "מרגע שיצאנו לתקופה המוזרה הזאת אנחנו נמצאים בחוסר יציבות מתמיד. לאורך התקופה אנחנו מקבלים פניות ממשפחות במציאויות שונות ממה שהכרנו עד לא מזמן. אומנם הפתעות תמיד היו ותמיד יהיו אצל משפחות שמגיעות אלינו עם סיפורים קשים, שמשתנים ממשפחה למשפחה, אבל תמיד בתוך הנושא הכלכלי הרגיל עם תשתית ברורה, כמו קושי בתזרים או חובות. הקורונה הביאה איתה את המקרים הכי פחות צפויים. 'החלום הכי שחור שלי זה להגיע למקום כמו שלכם', הוא משפט שאנחנו שומעים לא פעם בשנה האחרונה. 'לא חלמנו שנצטרך להגיע למקום שמציע לאנשים עזרה בניהול משבר'. חל"ת, פיטורין, עסקים ששגשגו ופתאום נעצרו בלי הודעה מוקדמת. גם כאשר יש עסק שקמים לו מתחרים, אדם לומד לנווט. יש לו תקופת הסתגלות. גם המודרניזציה שינתה את השוק, פתאום מוצר מסוים כבר לא אקטואלי, גם יש זמן. כאן - בהנחתה של רגע אדם מוצא את עצמו בלי כלום. צריך לדעת איך לפרנס את המשפחה. אף אחד לא מחכה לו".

על אף האופן הפתאומי שבו פרצה הקורונה לחיינו, ליבמן לא נבהל ומזכיר כי חלק מהמטרה שלשמה הוקם ארגון 'מקימי' לפני עשור הייתה לעזור למשפחות שנמצאות במשברים לא סטנדרטיים. "אומנם לא חשבנו שזה יגיע לקנה מידה כמו היום, אבל בהחלט התכוונו למקרים לא שגרתיים", הוא מציין. "מצד אחד, המציאות הזאת מאתגרת אותנו. מצד שני, יש לנו את היכולת לעזור למשפחות שבאות אלינו. אנחנו לא אומרים 'לא' לאף משפחה ומקבלים את כולם. זה מאתגר אותנו ביותר יצירתיות, ביותר שעות עבודה ויותר קבלה. המשרד עובד שעות נוספות. הזמינות למיילים, ווטסאפים וטלפונים עלתה שבעתיים. כל עובד אצלנו לוקח פיקוד על פי היכולת שלו. הוספנו כוח אדם וברוך ה' אנחנו נותנים מענה לכולם, העיקר לעזור לכל משפחה לא ליפול באמת".

נקודה מרכזית ששוזרת את המענה שניתן כמעט לכל הפניות שמגיעות לארגון 'מקימי', ושכל אחד יכול לאמץ אותה, היא שבמקרה של משבר כל משפחה מסתכלת פנימה ולא החוצה. "הדבר נכון בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בקורונה", קובע ליבמן. "הרבה פעמים הנטייה שלנו היא להסתכל החוצה, לראות מה קורה אצל השכנים, אצל אחרים וכמובן בתקשורת. זה לא נכון. כל משפחה צריכה לשאול את עצמה מה קרה לנו ואיך אנחנו מתארגנים. לפעמים יש סכום כסף בצד ששכחו ממנו, כל מיני אוצרות שנמצאים באמתחתם לעת הצורך והנה הגיע הזמן. הכי חשוב זה לצוף מעל המים. לכן אין טעם להסתכל מה אחרים עושים".

כמובן שכנגד כל כלל של "עשה טוב" ישנו כלל מקביל מבית היוצר של "סור מרע". "אחת מהעצות הכלליות שאנחנו מעניקים באופן רוחבי היא שכל אחד ימעיט מההוצאות שהיה רגיל אליהן לפני הקורונה. לא כולם שמים לב, אבל פעמים רבות מדובר בסכומים גדולים ובהוצאות שאפשר להסתדר בלעדיהן, כמו למשל רכב. אני לא אומר למכור את הרכב", הוא מבהיר, "אבל מי שמחזיק רכב שכור או ליסינג ונמצא במציאות כלכלית קשה – יכול להחזיר את הרכב לתקופה מסוימת. גם מי שמחזיק רכב בבעלות מלאה – יכול להקפיא את השימוש בו. עלויות הנסיעה ברכב והביטוחים הן יקרות – ואם אין לנו היום צורך לצאת, כי אנחנו נמצאים בסגר כזה או אחר ויכולים להסתדר גם באמצעות תחבורה ציבורית, יש לנו כאן אפשרות להפוך את התקופה לחסכונית יותר".

ליבמן סובר שחיסכון משמעותי אפשר לעשות גם בתחום ביגוד והנעלה. "בתקופת הקורונה אין כמעט אירועים, כך שאין לנו כל כך מול מי להתייפייף", הוא מזכיר. "אפשר להסתדר עם בגד מהחג הקודם, לא קרה כלום. מומלץ לשנות את סגנון החיים בעקבות הקורונה, ואם היינו רגילים להוציא סכומים משמעותיים בתחום מסוים, זה הזמן להפחית. אנשים שעשו את המהפך הזה העידו שהגיעו לרמה שאיזנה אותם. כשהם הורידו את הדברים שהם יכולים להסתדר בלעדיהם, זה הפחית להם חלק נכבד מההוצאות".

בקורונה: כמות הפניות מוכפלת

בימים אלה מלאו עשור שנים להקמת 'מקימי', שבמהלכן אלפי משפחות נעזרו ביועצים שהעמיד לרשותם הארגון כדי להוציא אותם ממשבר כלכלי. "הזמן עבר מהר, מה שמוכיח את האמרה 'הזמן עובר כשנהנים'", מחייך ליבמן. "ההנאה הגדולה שלנו היא עשיית החסד. אנחנו מופתעים לטובה, לא ציפינו שהארגון יגיע למימדים שאליהם הוא הגיע עד עכשיו. היום בכל צרה שאדם נתקל בה, כמעט תמיד יהיה מי שיידע להפנות אותו אל 'מקימי'. בשגרה פונים אלינו כמה עשרות משפחות בחודש, ומאז הקורונה המספרים הכפילו את עצמם".

ליבמן מספר כי כחלק מהאסטרטגיה של הארגון, בחרו ב'מקימי' לקחת יועצים שבנפשם הדבר. כאלה שמעבר למקצועיות שאיתה הם הגיעו, היא נרכשת מחדש תוך כדי העבודה. "לחשוב שכל אחד מהיועצים עבר כמה מאות משפחות, אין לזה אח ורע. כל משפחה עם הסיפור שלה: חובות של ארבעה מיליון שקל או שבני הזוג רוצים להתגרש באותו מעמד או כל מיני תופעות – היכולת שלהם לנתח את המצב, יכולת ההכלה וההבנה ואחר כך לייעץ למשפחות נוספות על בסיס הנתונים האישיים שלהם – מיוחדת ביותר".

"באים אלינו כל המי ומי", הוא מגלה. "גם אנשים מכובדים, או כאלה שעובדים במקצועות מכובדים. מכל קצווי הקשת. רבנים, אישי ציבור. כאלה שיכולים להיות בחוץ האנשים הכי חשובים, אבל בתוך משפחתם משהו תקוע. אנחנו נותנים להם את הכבוד הראוי – מעצם זה שהם באים לתהליך אצלנו. יש הרבה אנשים שנמצאים בקשיים ולא מוכנים להגיע, בגלל הכבוד שלהם. חשוב לזכור שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אנחנו נותנים להם את הדיסקרטיות המלאה, שזה אחד הדברים הכי חשובים והכי קשים. אתה נכנס הביתה בידיעה שעזרת למשפחה שאם רק תפלוט את השם שלה, כל המדינה תחגוג. אתה יכול לפגוש אותם במקומות מסוימים וצריך להיות שחקן ולהציג כאילו אתה מכיר אותם ממקום אחר או לא מכיר אותם בכלל".

הדיסקרטיות המלאה שמחויבים אליה ב'מקימי' משפיעה כמובן על התחום של גיוס תרומות. "במיוחד בתקופת הקורונה אנחנו עומדים במבחן בעניין הזה", הוא מוסיף. "יש עמותות שמראות תמונות של חולי סרטן או תמונות של אנשים שנעזרים בהן ומוכנים להיחשף במצב שלהם, ואצלנו – אם היינו יכולים לחשוף כמה אחוזים מהמשפחות שאנחנו מטפלים בהן אנשים היו מתרגשים הרבה יותר. אבל מאחר שהפעילות שלנו מתבצעת מתחת לרדאר באופן שקט ובצורה נסתרת בשביל הכבוד של אותן משפחות, אנחנו צריכים לחפש את התורמים ולשכנע אותם. זאת למרות שבתוך המעגלים הפנימיים, המשפחות חושפות את מצבן בפני המשפחה המורחבת והחברים. השמחה הגדולה שלנו היא שאנשים מוכנים לבוא כשהם צריכים את העזרה ואנחנו מושיטים את הידיים".

בשבוע שעבר קיבל ארגון 'מקימי' את פרס ועידת הכלכלה השנתית לחיזוק הכלכלה המשפחתית בימי קורונה מטעם עיתון 'בשבע'. "אני לא רגיל להיות במעמד של קבלת פרסים", אומר ליבמן בהתרגשות, "אני מודה לקב"ה שמביא אותי לכל מקום שהוא מביא אותי. באנו לעולם כדי לעשות את השליחות שלנו. התודה הגדולה באמת מגיעה לצוות היועצים המקצועי שיש לנו במלוא מובן המילה. אני מאחל להם ולנו שהקב"ה ייתן כוחות להמשיך הלאה".