מחניק קצת בגרון

המערכת הפוליטית יוצאת לבחירות, אבל שוב מתברר שמי שבכוחו לקבוע את גורלם הפוליטי של נבחרי הציבור הוא היועץ המשפטי לממשלה

יוני רוטנברג , א' בשבט תשפ"א

שר הפנים אריה דרעי
שר הפנים אריה דרעי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

במהלך קמפיין הבחירות של כחול־לבן לקראת מערכת הבחירות של ספטמבר 2019, עלה לאוויר סרטון "קואליציית החסינות".

על פי הסרטון, לא רק שנתניהו חשוד בפלילים ומנסה להשיג לעצמו חסינות מפני המשפט, אלא גם חבריו לקואליציה – ביטן, ליצמן, חיים כץ ודרעי – מחפשים בקואליציה את אותו הדבר. דרעי מתואר שם כמי שצוחק בקבוצת הווטסאפ של החשודים בפלילים על סעיף האישום "מרמה והפרת אמונים" שיוחס לחיים כץ. שנה וחצי אחרי פרסום הסרטון מתברר שהבדיחה, העצובה מאוד, היא על כולנו.

חמש שנים לאחר שהתקשורת רעשה סביב הידיעה שהיועץ המשפטי לממשלה הורה לפתוח בחקירה פלילית נגד יו"ר ש"ס השר אריה דרעי, ויותר משנתיים וחצי לאחר שהמשטרה המליצה על העמדתו לדין בחשד לעבירות מרמה והפרת אמונים, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט להעמיד לדין את דרעי, בכפוף לשימוע. הודעה מעט מטעה, מפני שכתב החשדות ששלח היועמ"ש לדרעי אינו דומה לחשדות שבגינם נחקר ולהמלצות שהגישה המשטרה. במהלך השנתיים שבהן נחקר עניינו במשטרה, הוא נחשד בעבירות של שוחד שכמובן הודלפו לתקשורת בזמן אמת. מאוחר יותר, עם הגשת ההמלצות, הופחת החשד למרמה והפרת אמונים, שגם היא עבירה של ניצול כוח שלטוני. הסוף, כלומר ההחלטה של מנדלבליט, עגום: בפרקליטות הצליחו למצוא על דרעי רק העברות בחשבונות בנק שאין להן הסבר וחשדות על דיווחים כוזבים למס הכנסה, רובם מימיו כאזרח מן השורה. גם הם צריכים עוד להתברר בשימוע שייערך לו בצלאח א־דין.

"חיפשו מלוכה ומצאו אתונות"

"כמשפטן שמאמין במערכת המשפט, ומתנגד נמרצות לכל אלה שמבקשים להעלות עליה עם די־9, הרגשתי מבוכה גדולה למקרא כתב החשדות הסופי שהגיש היועמ"ש נגד דרעי”, אומר פרופ’ יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. "קודם כול הוא מנוסח באופן חריג מאוד, כשהיועמ"ש מדגיש שהוא טרם קיבל החלטה בעניין – ניסוח שמלמד שהשימוע אכן יכול לטרוף את הקלפים ודרעי יישאר בלי כתב אישום כלל. שנית, כי לקח חמש שנים תמימות כדי לסגור תיק שבו קובע מנדלבליט שאין בכלל בסיס ראייתי להעמידו לדין בחשדות הקודמים. אם אין בסיס כזה, מדוע זה נמשך חמש שנים? למה זה נמרח ואת מי זה שירת?”.

"יש כאן בעיה חמורה", מצטרף אליו עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, “במשך חמש שנים, מהרגע שהתקבל אישור חקירה נגד השר, ריחפה העננה על ראשו, אך בסופו של דבר הנושא שלשמו התכנסנו לא קיים. אני לא דן בשאלה מה יהיה בעניין עבירות המס, ואם יש לו הסברים טובים להעלמת ההכנסות. האמת היא שאם תשב על חשבונות בנק של אנשים תוכל למצוא הרבה שאלות שיש להן או אין להן הסבר טוב. בסופו של דבר, יצאו לחפש מלוכה ומצאו אתונות, ובמשך חמש שנים הסתובב פוליטיקאי עם אשמה של שוחד ומרמה מעל ראשו”.

פרט לעינוי הדין האישי שעבר דרעי בחמש השנים הללו, המשמעות הציבורית של מציאות מתמשכת כזו צריכה גם היא לעורר דאגה. האופן שבו היטיבו להשתמש בעננה הזאת אנשי הקמפיין של כחול־לבן בסרטון ובדף המסרים שהועבר על ידי מרואיינים בתקשורת היה גלוי וידוע גם לפני היועץ המשפטי לממשלה, שדאג להנחות את הפרקליטות להימנע ממצבים כאלה. בהנחיה מספר 4.1202 שלו, שעוסקת בקציבת זמן לטיפול בתיקים בפרקליטות, מגדיר היועמ"ש קצבת זמן כללית של עד 18 חודשים לעבירות שעונשן עד עשר שנות מאסר, שבהן נכללת עבירת הפרת האמונים שבה נחשד בתחילה דרעי. אבל יותר מכך, היועמ"ש מורה על כמה חריגים שבהם יש לזרז את זמן ההגעה להחלטה בתיק, ואחד מהם הוא כאשר יש "חשש לגרימת נזק מיוחד לחשוד כתוצאה משיהוי". הוא לא מסתפק בזה ומדגים: “כאשר החשוד הוא נבחר ציבור והתיק בעניינו נפתח סמוך לפני תקופת בחירות, לרבות בחירות מקדימות". דרעי, לצורך העניין, עבר שלוש מערכות בחירות כשהתיק הפתוח על גבו, וייתכן שגם את הרביעית יעבור לפני סיום השימוע וההחלטה הסופית.

הסכנה השנייה שטמונה בטיפול מתמשך בתיקי נבחרי ציבור קשורה לכך שבמדינת ישראל היועץ המשפטי לממשלה משמש גם כראש התביעה. או במילים פשוטות יותר: מנדלבליט, שאמור לייצג את השר דרעי ולעבוד יחד איתו, הוא גם זה שעשוי להכריע בכל רגע מה יהיה גורלו הפוליטי והאישי. קשה לדמיין מציאות שבה אין למצב דברים כזה השפעה על התנהלות השר. “זו תקופה שבה בכל פעם שהשר צריך להתווכח מול משרד המשפטים בעניין משרדו, הוא חושב וחושש ולא מוכן לצאת למלחמה עד הסוף", אומר עו"ד רוטמן. “האם אנחנו בטוחים שמול כל העמדות הסופר־רדיקליות שהציגו לו אנשי משרד המשפטים בענייני מסתננים, שקרוב לוודאי אינן לרוחו, הוא דפק מספיק חזק על השולחן כדי לייצג את העמדה שלשמה נבחר? האם אנחנו בטוחים שהייתה לו היכולת להיאבק על עמדתו כמו ששרים אחרים יכולים לעשות, למשל אוחנה ואמסלם? זה אבסורד, כי כששי ניצן מרח את ההחלטה בעניין סגירת התיק של מנדלבליט במשך שנה, מנדלבליט קילל אותו וטען שהוא ‘מחזיק אותו בגרון’, אבל כשהוא עצמו עושה את זה שנתיים וחצי לדרעי זה כנראה בסדר בעיניו".

אך אין צורך להסתפק בספקולציות והשערות, כאשר לפני חודשים אחדים התרחש מקרה כזה בפועל. כשר הפנים, מימש דרעי את סמכותו ושלל את אזרחותם של שני ערבים ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה שביצעו פיגועי טרור בירושלים. זמן קצר לאחר מכן הוגשה לבג"ץ עתירה נגד החלטתו של השר, אך דרעי הופתע לגלות כי המדינה באמצעות מחלקת הבג"צים של הפרקליטות החליטה להציג עמדה שונה מזו של השר, לפיה לא ניתן לשלול את הזכויות הסוציאליות של המחבלים. דרעי אומנם פנה ליועמ"ש בדרישה להציג את עמדתו, אך סורב בנימוס. עמדתו הוצגה כהערת אגב בדברי המדינה אך לא יוצגה בבית המשפט. לצורך ההשוואה, כאשר השרים אוחנה ואקוניס נתקלו במציאות דומה, הם הרעישו עולמות ודרשו לייצג את עצמם באופן עצמאי. כמעט אי אפשר לצייר מצב שבו שר יוצא למלחמה נחושה על ייצוגו מול היועץ המשפטי, בשעה שידוע לו כי בכל רגע יכולה להתקבל על ידו ההחלטה שתגזור את גורלו הפוליטי.

"להפסיק עם עינוי הדין"

"הציפייה הפשוטה שלנו, וזה דבר שיתרום רבות לאמון הציבור במערכת המשפט, היא שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה והאחראי על התביעה יפוצלו", אומר רוטמן, “אבל עד שזה יקרה המערכת חייבת להגיע להחלטות בתיקים של אישי ציבור בזמן שיא. כל יום וכל שעה שתיק פתוח נגד נבחר ציבור זו החזקה בגרון, זה מצב שבו מי ששולט ומנהיג את המדינה הוא הפקיד שמחליט על גורלו הפלילי של השר ולא מי שנבחר על ידי הציבור. תיקים נגד אישי ציבור צריכים להתנהל רק על עבירות מובהקות ולא על דברים אפורים ומסעי ציד בחשבונות הבנק".

שאלה משמעותית נוספת שעולה על הפרק נוגעת לגורלו הפוליטי של אריה דרעי – שחקן רב־משמעות במגרש. על פי הלכת דרעי־פנחסי, שלמרבה האירוניה נקבעה בעניינו שלו, שר שהוגש נגדו כתב אישום נתון בסכנת פיטורין. בניגוד למה שמקובל לחשוב, ההלכה אינה אוטומטית והיא תלויה במבחן הסבירות, שמגיע כמעט תמיד לפתחו של בג"ץ. קרוב לוודאי שאם יוגש כתב אישום יהיו לא מעט שימהרו להגיש עתירה נגד דרעי, אך בהתחשב בכך שמדובר בעבירות מס בלבד ושחלקן נעשו עוד בטרם היותו איש ציבור, ייתכן כי בג"ץ לא ימהר לחייב את פיטוריו.

כך או כך, פרופ’ אלבשן סבור כי אין מקום להגשת כתב אישום כלל, כל שכן לכפיית פיטוריו של דרעי. "אם אחרי חקירות כאלה נמרצות כל מה שנותר מכתב אישום של שחיתות שלטונית הם כמה חשדות לעבירות מס – אז למה לא לסגור את העניין בכופר ולהפסיק את עינוי הדין הזה?” הוא תמה. "חמש שנים שבהן דרעי שילם מחיר ציבורי ואישי כבד הן לא עונש מספיק? רק מהטעם הזה היה על היועמ"ש לסגור כבר עתה את התיק או להעביר אותו למסלול של כופר. במערכת משפט הוגנת, שמכירה גם בטעויותיה, היה אפילו מקום להקל עם דרעי כחלק מההגנה על הצדק”.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "ההחלטה בתיק התקבלה לאחר הליך בחינה מקצועי ועל פי הראיות. חקירת המשטרה הסתיימה באמצע 2018, והתיק עבר מהפרקליטות אל היועמ"ש באוגוסט 2019, לאחר השלמות חקירה שנערכו בתיק. לא הייתה כל חריגה מהוראות הדין בקשר לזמני הטיפול בתיק.

"עבירות מס אינן עבירות 'קלות'. מעבר לכך, חקירה היא דבר דינמי, וקורה לא אחת שתמונת המצב העובדתית והמשפטית משתנה תוך כדי החקירה, לעיתים לחומרא ולעיתים לקולא. לשם כך בדיוק נערכת חקירה מקיפה על ידי המשטרה, ובעקבותיה בחינה של הראיות על ידי כל גורמי המקצוע בפרקליטות המדינה, ולאחריה החלטת היועמ"ש".