בין מלחמת המפרץ למלחמת הקורונה

30 שנה אחרי, מי שהיה למרגיע הלאומי במלחמת המפרץ, דובר צה"ל לשעבר ד"ר נחמן שי, מספר על ניהול התפר שבין הממשל והציבור.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ב' בשבט תשפ"א

בין מלחמת המפרץ למלחמת הקורונה-ערוץ 7
נחמן שי
צילום: ערוץ 7

בימים אלה מצוין מלאת שלושים שנה למלחמת המפרץ. מי שהיה לאחד מסמליה הבולטים של המלחמה ההיא הוא חבר הכנסת לשעבר ד"ר נחמן שי. שוחחנו אתו על הפערים בין ההכנות לפרוץ המלחמה לבין הרגע בו הדברים התרחשו באמת.

בראשית הדברים תהינו אם הוא מקבל בברכה את תיוגו כמי שהיה "המרגיע הלאומי" בתקופת המלחמה, ונחמן שי משיב בכנות: "אני לא יכול לומר שזה לא מחמיא לי, למרות שזה היה נראה בהתחלה קצת מגוחך... איזה אדם הולך עם תואר לא רשמי כזה? אבל בהדרגה ראיתי שבתקופות משבר אנשים זקוקים לקול אנושי, מקצועי, ישיר, שידבר איתם וינחה אותם מה לעשות".

על הפערים בין ימי ההיערכות למלחמה לבין מה שהתחולל מהרגע שפגע הטיל הראשון בלב גוש דן, הוא מספר: "זו לא מלחמה שהזמנו אותה ולא מלחמה שיזמנו אותה. לכן רגע הפתיחה לא היה בידינו ואם אין לך מודיעין מדויק עד רמת הדקה לכך שעכשיו זה מתחיל אתה לא יודע מה לעשות. אני חושב שנערכנו. ישראל התכוננה במשך כמה חודשים בעיקר בנושא הגנת העורף, חילקנו ערכות מגן, הסברנו לאנשים מה לעשות כשהאירוע יתחיל ויצרנו תשתית נכונה פיזית וגם מנטאלית לקראת המלחמה על העורף, מחשש לטילים נושאי חומר ביולוגי או כימי".

"מתחילת אותו ינואר ההכנות בעולם התגברו. בסוף היה אולטימאטום ובסוף עיראק לא נסוגה מכוויית, ארה"ב תקפה וכמה שעות אחר כך העיראקים הגיבו עלינו. את ההשתלשלות הזו ניתן היה לצפות בחלקה, אבל לא היה כתוב בשום מקום שעיראק הולכת לתקוף את ישראל, הרי לא פגענו בה ולא תקפנו אותה. אבל מהרגע שזה פרץ עשינו שורה של פעולות נכונות, גם אם יש מי שלועג ומגחך עליהן. התוצאה הייתה שהציבור ציית וקיים את ההנחיות שהוצאנו לו וזה היה ההישג הגדול ביותר שלנו".

על השלוה שעלה בידו להקרין לצופיו בערוצי הטלוויזיה, מספר ד"ר שי: "הייתה לי משימה מאוד מוגדרת והשתדלתי להתמקד בה. קיבלתי מנדט מראש המשלה שמיר, משר הביטחון ארנס ובצד הצבאי הרמטכ"ל שומרון, לבצע הנחיה והדרכה של העורף. האם ברמה הבכירה נעשו דברים אחרים? בוודאי. היו מגעים מדיניים עם ארה"ב והיו גם הכנות לפעולה שבסופו שלד בר לא יצאה לפועל. הייתי פחות מעורב בזה כי זה פחות התחום שלי, אבל גם כי הייתי ממוקד במשימה העליונה שלי שהיא הציבור הרחב. בדיעבד זו הייתה המשימה החשובה ביותר איך לצאת עם מספר נפגעים מינימאלי ולהמשיך את החיים. זה מה שרציתי לעשות והצלחתי".

ומה באשר לשאר המנהיגות? האם גם היא, בינה לבין עצמה, שמרה על איפוק, רוגע ויציבות? "הם היו אנשים מנוסים שעברו דבר או שניים בחייהם. את שמיר הכרתי, הייתי חבר של ארנס במשך כמה שנים, דן שומרון היה איש צבא מנוסה וכך גם אהוד ברק. הם לא התרגשו מהמתקפה הזו. הם עסקו בתכנון וחשיבה האם להגיב, איך להגיב ואיך לשמור על מדינת ישראל ואיך להבטיח שהאויב לא ינצל את היתרון הזה של תקיפת העורף גם בעתיד, ואכן, בשלושים השנה שעברו מאז הקמנו את פיקוד העורף שהוא כיום ערוך להגנת העורף פיתחנו את מערך ההגנה ליירוט טילים. התקדמנו מאז".

על הלעג שבו הגיבה לא פעם החברה הישראלית להנחיות צה"ל, סמרטוטים מתחת לדלתות, מסקנטייפ על הזכוכיות ועוד, לעג שזכה להדהוד משמעותי בתכניות הסאטירה של אותה תקופה, אומר שי: "ראשית, טוב שצחקו ושמרו על רמת הומור גם תוך כדי המלחמה ואחריה. אנשים נזקקו למרגיעים גם מהסוג הזה". לזאת הוא מוסיף וקובע כי אותן הנחיות לא היו תמצית העניין "אלא פיתוח שיטה שעברה באופן מעולה של העברת מידע מהירה ביותר מהמוצב העליון והתת-קרקעי בקריה, שבו הייתי כל הזמן, אל הציבור הרחב באופן שהציבור ידע מה קורה. האינפורמציה הייתה שקופה, זמינה ותמיד נכונה, לא ניסינו אף פעם להטעות מישהו. בעיני זה עיקרון בתחום ההסברה והציבור קלט הזה והעובדה היא שהיו מאה אחוזי אמון בדוברות צה"ל".

ברוח דבריו אלה ביקשנו את חוות דעתו של ד"ר שי לאופן התנהלות ההסברה במערכה הנוכחית, מערכת הקורונה, בעיקר לנוכח התהייה הציבורית שעולה שוב ושוב לאורך החודשים האחרונים מתי ומי יהיה הנחמן שי של המערכה הזו. האם מדובר בהבדל בין תקופות שונות ומציאות רב ערוצית שקיימת היום, או שמא באמת ניתן היה לעשות את הדברים אחרת?

"אין לי ספק שצריך היה לעשות את זה אחרת. מהרגע שהמשבר הזה פרץ עשיתי כל מאמץ מצידי כדי להגיד מה צריך לעשות. המודל שפיתחנו שם הוא מודל נכון לעבודה בין ציבור לממשל. לצערי הרב המנהיגות הנוכחית נכשלה בהתמודדות במשבר הזה, כולל בתחום העברת המידע לציבור. אמנם המדיות והתקשורת השתנו וזה מסובך, אבל הפחד של הציבור לא השתנה וכך גם הצורך בדברים פשוטים וברורים שחודרים לכל לב ומשכנעים את הציבור".

"היום יש ריבוי דוברים מטעם המשלה. ויכוח ציבורי זה דבר טוב במדינה דמוקרטית, אבל מצד המשלה היינו צריכים לראות אחידות ותיאום מכל המשרדים והשרים, כולל ראש הממשלה, ולא ראינו את זה. אנשים שואלים למי להאמין ועם מי ללכת כששומעים שרים שסותרים זה א זה ודוברים מאותו משרד בריאות אומרים דברים שונים. זה אמנם משתפר עם הזמן, אבל מה שקובע הוא הימים הראשונים וההתחלה שגרמו לאנשים לחשוש יותר ולעשות מה שהם רוצים".