אבשלום קור: עם ישראל חי אבל הוא לא יכול להיות מרוצה, כל אחד היום הופך לראש ממשלה קטן

ד"ר אבשלום קור מצטער לראות נקודה מתווספת למילים שפונות לזכר ונקבה וקורא להפסיק לחפש רע במקומות שאינו קיים.

שמעון כהן - ערוץ 7 , א' בשבט תשפ"א

אבשלום קור: עם ישראל חי אבל הוא לא יכול להיות מרוצה, כל אחד היום הופך לראש ממשלה קטן-ערוץ 7
ד"ר אבשלום קור
Photo by Yonatan Sindel/Flash90

תלמידים.ות, מחשבים.ות ומתפללים.ות: אז מה אומרת לנו הנקודה הזו ששורבבה באחרונה לפניות רשמיות לזכר ונקבה כאחד? מה היא באמת באה להביע והאם כל בעל אג'נדה יכול לקדם שינויים בשפה העברית?

על השאלות הללו ואחרות סביב הנקודה ההיא שוחחנו עם איש הלשון ד"ר אבשלום קור.

"לגבי כללי הפיסוק, הנקודה הזו מצערת כי נקודה היא סוף משפט. אם רוצים תבנית של ברירה אפשר לשים לוכסן. מעבר לכך, מדובר בתהליך שאינו מבין את כללי העברית", קובע ד"ר קור.

"שיהיה ברור, אני מאוד מכבד את האישה, אני בן לזוג בית"רים וז'בוטינסקי אמר שבכל אישה יש איזו אראלת, כלומר מלאכית. עוד כותב ז'בוטינסקי בכל דבר אני מחשיב את האישה יותר מהגבר, חוץ מכוח השרירים. הוא אומר שכל אישה ארוגה בחוטי משי ופלדה".

"בתחנת השידור שאני מופקד על לשונה גלי צה"ל אומרים הטמפרטורות תעלינה ולא יעלו וכו', כי יש צורה מיוחדת לנקבה בעתיד וברבים ואם לא נשתמש בה בשידור הדור הבא לא ידע על קיומה", מדגיש קור ומוסיף מבט על העברית לדורותיה, כהגדרתו: "כאשר אנחנו אומרים שבני ישראל יצאו ממצרים אין המשמעות שבנות ישראל נשארו במצרים, אם אני הולך לאסיפת הורים זה לא אומר שלהורות אסור להיכנס. ל-ים יש שני תפקידים, זה גם לזכר וגם לכללי. אם שואלים אותי כמה ילדים יש לי מתכוונים שלא אגיד כמה ילדות יש לי? ילדים זה המכלול. אגיד יותר מזה, 'נשים' נגמר ב-ים ו'אבות' נגמר ב-ות. כל הנטייה לראות בכך דברים שאינם היא נטייה מצערת".

אבשלום קור מוסיף ומציג דוגמאות המוכיחות את דבריו על הפנייה הנכונה לזכרים ונקבות, בין אם מתוצאות משחקי הכדורגל ובין אם בציון מספרי האוטובוסים. כשאנחנו שואלים בכל זאת מה עומד מאחורי אותה נקודה שהתווספה לעברית באחרונה, מה רוצים לומר אותם שמנסים להטמיע אותה בעברית החדשה, הוא משיב: "יש אנשים שקמים בבוקר ומחפשים מה לא טוב. זה עושה להם טוב לראות מה לא טוב. במקומות שבאמת יש צורך אפשר להשתמש בלוכסן. אין כאן שום עניין של מי שמכבדים ומי לא, כפי שהראיתי".

על התחושה שישנם בעלי אג'נדה המבקשים לחולל תמורות בשפה העברית על מנת לקדם את תפיסתם תוך שימוש בשפה השייכת לכלל, אומר ד"ר קור כי הסיבה לכך היא ש"הדור שלנו הוא דור של פריקת עול. פעם היה ברור שאם אומרים לנו לפני מלחמת ששת הימים להניח בריסטול שחור על חלון של כל חדר ולחפור שוחות ולמלא שקי אדמה ולצבוע את הפנסים בכחול לקראת בוא מלחמה, היה ברור שעושים זאת.

''עכשיו יש הודעה של הרשות, העירייה, הצבא או הממשלה וכל אחד הוא ראש ממשלה קטן. זה דור של פריקת עול שלא מבין שכוחנו באחדותנו. אני יכול להגיד להגנתנו שבזה אנחנו דומים לדור יציאת מצרים. גם למשה רבנו עשו צרות".

"הקריאה בתורה של שביעי של פסח לא נגמרת בשירת הים אלא יש עוד כמה פסוקים שלא הבנתי למה קוראים אותם ועכשיו אני מבין. כתוב שם 'וילכו דרך שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים ויילונו העם'. זה עם ישראל, ראיתם את המצרים טובעים בים, מרכבות פרעו טובעו בים סוף, הלכתם שלושה ימים, אין מים וכבר וילונו העם. באו חכמינו לומר לנו, תדעו, זה עם ישראל. עם ישראל חי אבל הוא לא יכול להיות מרוצה. אני בדור שהוא הדור הטוב מכל הדורות 1900 ואולי 2500 שנה.

''כל הענקים, הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, רבי שלום שבזי, הגאון מוילנה ואחרים היו נותנים חצי חיים כדי לעמוד חצי יום בפקק. תחשוב כמה טוב לנו, כשמונטיפיורי עלה למרכבה הוא נסע על קוצים סלעים ובוץ ואתו בכרכרה יהודית, צאצאית הרוטשילדים, ללא מיזוג אוויר. כולם היו נותנים חצי חיים כדי להיות איתנו חצי יום. היום יש הפגנות על הגשרים כי בנינו גשרים. כשהייתי ילד לא היו גשרים. עכשיו יש, איזה כיף, אפשר להפגין".

בדבריו קורא לנו ד"ר אבשלום להשוות בין דורנו שלנו לבין דורותיהם של הסבא והסבתא של כולנו ומתוך כך לא ייוותר לנו אלא להודות על המתנות שאנחנו מקבלים מהקב"ה' במקום להלין ולחפש מה לא טוב כדי להבליט אותו בכוח.