פרשת וארא: בשביל מה כל המכות האלה?

לאחר יותר מ200 שנה בקרביים של מצריים – הגיע הזמן לצאת. 'וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ' מצווה ה' את משה לפני יציאתו לפרעה.

ובמטה הזה מכה משה את מצריים מכה אחר מכה. כל מכה כואבת למצריים יותר מקודמתה ובסיסֵי הקיום המצרי נשברים בזה אחד זה במשך שנה תמימה.

ומדוע? וכי לא היה הקב"ה יכול להוציאנו בבת אחת בצורה שקטה יותר ויעילה יותר?

ודאי שיכול היה, אבל יציאת מצריים לא היתה צורך טקטי מקומי אלא מסע כלל עולמי המשפיע עד ימינו ויותר.

במהלך המכות, קוּלף הבצל המצרי שכבה אחרי שכבה והתברר לעין-כל מה קורה כאשר הופכים מקור ברכה למקור קללה.

היאור, מקור החיים של מצרים – הפך להיות מקור מוות ונהר דם, עוד שנים ארוכות בטרם זה התגלה גם במכת הראשונה. המצרים בעצמם הפכו את מי החיים לדם המוות.

וכך הדבר בכל מכה ומכה.

רוח החירות שנושבת במהלך ההיסטוריה ומחלצת עמים ולאומים מתחת יד הרשעה פעם אחר פעם – נולדה שם. במצריים. עת הוּכתה אפלת-הרוע וזרח אור-הטוב.

שם, במצריים התברר שאמנם כל ילד מצרי יודע להפוך מטה לנחש, אבל רק יהודים יודעים להפוך נחש - לְמַטֵה. המצרים רואים את העולם כמקום שבו חייבים להתפתל ולהרשיע בשביל להתקדם. ממש כמו נחש. לעומתם ישראל, מגייסים את כוחותיהם להנהיג את המציאות, עם מטה העוז, מקל הרועים, המבטא יציבות והנהגה על אף הקשיים.

לעם ישראל יש דרך. דרך המלך. המביטה על העולם כמקור של טוב וחיים, עולם של חירות אמתית ושליטה על גחמות.

ובכל אחד ואחת מאיתנו – מופיע את אור החירות וההנהגה בכל רגע ורגע בחייו. הליכות עולם לו.

הכותב: ראש ארגון אמונתֶךָ