ראול ולנברג
ראול ולנברג יעל דרייזין

ב-17 לינואר 1945, נעלמו עקבותיו של ראול ולנברג, אחד מהגיבורים הבולטים שפעלו למען הצלת נפשות בשואה.

ולנברג השתייך לאחת המשפחות העשירות בשוודיה (עובדה נכונה עד לעצם היום הזה), בעלת נתחים משמעותיים במגזרי התעשייה, התשתית ומערכת הפיננסית בארצה.

הוא נולד ב-4 לאוגוסט 1912 ואביו, ששמו גם ראול, היה קצין בחיל הים ונפטר מסרטן כמה חודשים לפני לידתו של הבן. אמו של ראול הבן, מאי, נישאה בשנית לפרדריק פון דרדל, ושניהם גידלו את ראול הקטן באהבה, תחת עינו הפקוחה של סבו מצד האב, גוסטף ולנברג, דיפלומט בכיר בשירות החוץ של שוודיה.

אמו ילדה שני ילדים נוספים, גיי ונינה והאחים למחצה התייחסו אל ראול בהערצה.

באותה עת, הדודנים של אביו המנוח של ראול, ג'ייקוב ומרקוס, ניהלו במשותף את האימפריה הכלכלית של המשפחה ועקבו מקרוב אחר התפתחותו של הדודן הקטן. שוודיה הייתה ניטרלית במלחמת העולם השנייה וניהלה עסקים משגשגים הן עם בעלות הברית ווהן עם הגרמנים. במסגרת זאת, קונצרן ולנברג פעל באותה צורה. מרקוס ניהל את הסחר עם האמריקאים והבריטים ואילו ג'ייקוב דאג לספק לגרמנים חומרי גלם חיוניים למאמץ המלחמתי של הוורמאכט.

בהגיעו לגיל 18 ובהכוונתו של סבו, התחיל ראול את לימודיו באוניברסיטת מישיגן בארה"ב, שם הוסמך כאדריכל. לאחר לימודיו, הוא טייל לאורכה ורוחבה של ארה"ב והוקסם מהתרבות האמריקאית.

בשובו לשוודיה, הוא התקשה להשיג עבודה כאדריכל ושוב, בהמלצתו של סבו גוסטף, הוא נסע לדרום אפריקה, שם הועסק על ידי חברת סחר בינלאומי. לאחר מכן, הגיע לחיפה (בימים של המנדט הבריטי) ועבד בבנק מקומי.

ההתנסויות הללו חשפו את ראול למגוון תרבויות והכשירו והעניקו לו הבנה עמוקה בתחומי הסחר והפיננסים.

בשובו לשוודיה, הוא ניסה להשתלב בקונצרן המשפחתי אך הוא נדחה בנימוס ע"י דודניו הבכירים. הסיבה אינה ברורה אך הסברה הרווחת היא שג'ייקוב ומרקוס הרגישו שטבעו של ראול הצעיר היה הרפתקני מדי ביחס לשמרנות הנהוגה בשוודיה בכלל ובעסקי משפחת ולנברג בפרט.

לבסוף, ראול חבר ליהודי ממוצא הונגרי, קולומן לאואר, אשר השתקע בשוודיה ומשם ניהל חברה לסחר בינלאומי בתחום המזון. תוך זמן קצר, ראול נהיה שותפו של לאואר והתחיל לנסוע לאירופה ולקצור הצלחות לא מבוטלות. לימים, אותו קולומן לאואר ישחק תפקיד גורלי בעתידו של ולנברג.

השנה הייתה 1944. שר האוצר האמריקאי באותם ימים היה הנרי מורגנתאו הבן. אביו,  אף הוא קרוי הנרי, כיהן כשגריר ארה"ב באימפריה העותומנית בימי מלחמת העולם הראשונה ונחשב לגיבור העם הארמני בשל דיווחיו המפורטים אודות הטבח שהטורקיים ביצעו נגד הארמנים החל מ-1915.

יהדותו ומורשתו ההומניטרית של אביו היו כנראה המניעים של שר האוצר מורגנתאו לנסות לעזור לאחיו היהודים בשעה הקשה ביותר. הוא ודחק בנשיא רוזוולט להקים גוף ממשלתי שכל מטרתו יהיה לנסות ולהציל את מה שנשאר מהקהילות היהודיות תחת הכיבוש הנאצי. כך נולדה מועצת פליטי המלחמה והמשימה הראשונה שנקבעה לה הייתה להגן על כ-230,000 מיהודי הונגריה לאחר שכ-400,000 כבר נשלחו לאושוויץ.

הנשיא רוזוולט הבין את רצונה של שוודיה לשקם את תדמיתה בקרב בעלות הברית אשר לא ראו בעין יפה את עסקיה עם הנאצים. יתרה מזאת, רוזוולט הבין שכמדינה ניטרלית, הייתה לשוודיה דרגת חופש לפעול במסגרת מסע הצלה.

כאן נכנס קולומן לאואר לתמונה, שכן הוא היה מקושר לגורמים אמריקאים בכירים הוא המליץ בחום על ראול כמועמד מתאים לנסוע להונגריה ולארגן מבצע למען היהודים.

לאחר ריאיון קצר עם אנשי המועצה, ולנברג, שהיה אז בן 32 וחסר כל ניסיון דיפלומטי, נבחר למשימה, תחת חסותה של ממשלת שוודיה.

מילים רבות נכתבו על פועלו בהונגריה. מרגע בואו, ב-9 ליולי 1944 ועד להיעלמותו, 6 חודשים לאחר מכן, הוא הצליח להציל עשרות אלפים מיהודי הונגריה. כלי הנשק שלו היו בתושייה, כושר ארגון, תעוזה, קסם אישי ואומץ לב. אחת הדוגמאות היא ה-Schutzpasses, מעין תעודות שהוא הפיק שהיו חסרות תוקף חוקי אך העניקו הגנה די טובה ליהודים שהחזיקו בהם. ולנברג הבין המשיכה של הגרמנים כלפי בירוקרטיה, ניירת, צבעים וחותמות והוא שילב את כל אלה בתעודות הללו.

בתחילת 1945, כאשר הוא הבין שמלחמה עומדת לקראת סיום בחזית ההונגרית ומתוך דאגה לפליטים היהודים, הוא ארגן פגישה עם המפקד הצבאי הסובייטי בחזית ההונגרית, מרשל רודיון מלינובסקי, במטרה לייצר מתווה שיבטיח את ביטחונם של היהודים תחת השלטון החדש.

ב-17 לינואר, בהתעלמו מאזהרותיהם של עמיתיו, הוא פקד על עוזרו הנאמן, וילמוש לנגפלדר להסיע אותו לדברצן, שם שכן המטה של הכוחות הסובייטים. בהגיעם למקום, במקום שראול יובל למשרדיו של מרשל מלינובסקי, הוא ונהגו נעצרו ע"י הסמרש (המודיעין הצבאי של הצבא האדום) והועברו בבהילות למוסקבה לחקירה.

מאותו יום, נעלמו עקבותיהם של השניים והגרסה הרווחת היא שהם הוצאו להורג במועד מאוחר יותר.

מה היו סיבותיו של סטאלין לעצור ולרצוח דיפלומט שוודי, בן למשפחה רבת השפעה? אין תשובה ודאית. חוקרים רבים סבורים שסטאלין חשד שראול היה מרגל אמריקאי. אחרים מחזיקים בדעה שסטאלין ידע שמשפחתו של השוודי ניהלה עסקים רבים עם הנאצים ולכן הוא החזיק אותו כקלף מיקוח לצורך עשיית רווחים פוליטיים או כלכליים במו"מ שלו מול המערב לאחר המלחמה.

למרבה הצער, לא ממשלות שוודיה לדורותיהן ולא משפחת ולנברג הפגינו מאמצים להצילו ואי-לכך, ייתכן וסטאלין הסיק שאין טעם להחזיק בו בחיים ופקד לרוצחו.

בסוף המאה הקודמת הקמנו את הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג, יחד עם חבר הקונגרס האמריקאי וניצול השואה, טום לנטוס המנוח. המטרה שלנו הייתה כפולה: לשמר ולהנציח את זכרו של ולנברג כגיבור ולהיאבק למען שחרורו.

כיום, ברור שראול ולנברג לא בן החיים. הוא למעשה גיבור ללא קבר.

אנו שבים וקוראים לשלטונות הרוסיים לאפשר גישה חופשית לארכיוני הקג"ב, אשר עשויים לשפוך אור בנוגע לגורלו ויקנו סיכוי להחזיר את ראול הביתה למנוחה ראויה.

זו חובתנו המוסרית כלפי אדם שהציל נפשות כה רבות.

 

אדוארדו ארנקיאן – יו"ר הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג

ברוך טננבאום - מייסד הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו