קיים דמיון מועט בין הפריצה של תומכי טראמפ לגבעת הקפיטול לבין 'כמעט הפריצה' של מפגיני בלפור אל מעון ראש הממשלה, בעת שראש הממשלה ורעייתו הועברו לחדר הביטחון במעונם. המפגינים הגיעו עד חוליית השמירה האחרונה שלפני הבית.
עם זאת, ההבדלים בין שתי הפריצות רבים. הפריצה בוושינגטון הייתה חמורה הרבה יותר. נתעכב על אחד ההבדלים, שהוא המהותי מבחינתי.
הפריצה לגבעת הקפיטול הסתיימה בחמישה הרוגים ובמספר גדול יותר של פצועי ירי. 'כמעט הפריצה' בבלפור הסתיימה בדחיפות, חדרה לטלפונים של הפורצים וחבריהם ובעוד פרטים קטנים.
משתקף כאן הבדל שאין לזלזל בו בין התייחסות המשטרה לפורעי חוק המסכנים את הדמוקרטיה בארה"ב לעומת הקורה כאן בארץ. הידיעה שכאן אנו לא רק אזרחים, אלא גם אחים לצרה ובני משפחה אחת, משפחת העם היהודי, נמצאת עמוק בתודעת כולנו, גם בתודעת השוטרים. כבר הגענו בבית שמש למצב ששוטר מתנדב ירה באוויר בעת שחש סכנה, כך קרה גם בקריית חיים לצערנו לפני מספר חודשים. התוצאה שם הייתה קשה מנשוא, עדיין מדובר על פרט שאינו מעיד על הכלל.
המשטרה עסוקה בחודשים האחרונים בעיקר בבלימת הפגנות ובפיזורן, ומדובר גם בהפגנות מאוד אלימות. מדובר בהפגנות של ערבים (טובא זנגריה ועוד), של חרדים, של נערי גבעות, של מתנגדי ראש הממשלה ועוד. הפגנות אלו, גם כשהן מוצדקות, האלימות שבהן מסוכנת וראויה לכל הוקעה. לא מעט שוטרים נפצעו בהן, וחלקם היו בסכנת חיים.
לשוטרים אלו יש משפחות וילדים. רבים מהם לא ראו שבת בבית במשך שבועות רבים בגלל העומס של מחסומי הקורונה, הפעילות השוטפת, האלימות במגזר הערבי וההפגנות הרבות.
כרגע המשטרה נוקטת לרוב (לא תמיד!) באיפוק יחסי, המתפרש לעתים על ידי הציבור כחולשה וכתחושה שכל דאלים גבר. בנסיבות אלו יום אחד האלימות וסכנת החיים עלולות לשוב כבומרנג מן השוטרים אל המפגינים, וכולנו עלולים למצוא את עצמנו במקום שלא היינו מעוניינים להגיע אליו ברמת העריבות ההדדית של כולנו לחיי כולנו.
למשטרה טעויות רבות. גם פקידי האוצר ואנשי משרד הבריאות טועים. כך גם רבים אחרים, ואולי גם אנחנו. אולי טועה גם הרב שלמה בנימין משדרות, שהוסיף בהפגנה לזכרו של יקירנו אהוביה סנדק ז"ל להזכרת ימ"ר ש"י ומח"ש את ה'ברכה' 'שר"י' (שם רשעים ירקב). ימ"ר ש"י עובדים עבודת פרך למען הביטחון ביהודה ושומרון. בניגוד לנאמר בהפגנה, נפתחים תיקים לא מעטים נגד ערבים. אכן, הפרופורציות בחומרת הטיפול בערבים לעומת חומרת הטיפול ביהודים תובעות חשבון נפש גדול של הפרקליטות ושל המשטרה, והן חייבות להשתנות. רבים (לא כולם!) מנערי הגבעות הם אידיאליסטים במקורם ובחינוכם, ומאור פנים וסבלנות יתקנו אותם יותר מעונשים אלימים וקשים.
הרב שלמה בנימין הוא תלמיד חכם המפיץ הרבה תורה בעוטף עזה, ואני מעריך, שהביטוי הנזכר (שר"י) נגרם מפליטת פה ומכאבו האמתי על המכות שספג נועם בנו. אך יש למחות על ביטוי זה מחאה חריפה.
נשוב למשטרה: בשל הנסיבות, טעויות בשיקול דעת של שוטרים עלולות להיות יותר גורליות מטעויות של גורמים אחרים בציבור. אך עלינו לזכור, שבנסיבות של היום, שהדבק של החברה בישראל נראה דליל מדי ונוטה להתפורר, ללא משטרה חזקה ומגובה בידי הציבור הוא ימשיך להתפורר.
טראומת אושוויץ ונס הקמת המדינה נאכלים בשיני הזמן והדורות העוברים, וערבותנו ההדדית כעם אחד קיימת, אך כבר אינה דבר המובן מאליו. משטרה חזקה ומגובה, המונעת כל דאלים גבר, עשויה לסייע מאוד לתחושה שאנו עם, ולא רק שבטים הדואגים כל אחד לעצמו.