"נפגעי עומס הקורונה באחריות המדינה"

האם האחריות שלקח על עצמו פרופ' גמזו על התקלה באיכילוב שהובילה למותו של משה חרזי משנה משהו מתביעת הפיצוי אם תבוא? נראה שלא.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ה' בשבט תשפ"א

"נפגעי עומס הקורונה באחריות המדינה"-ערוץ 7
עו"ד דותן לינדנברג
צילום: דובי פיינר

מנכ"ל בית החולים איכילוב, פרופ' רוני גמזו, מצהיר מעל כל במה כי האחריות על מותו של משה חרזי ז"ל בעקבות ניתוק מכונת ההנשמה מוטלת עליו. עו"ד דותן לינדנברג, מומחה לתביעות נזיקין ויו"ר ועדת רשלנות רפואית במחוז דרום בלשכת עורכי הדין, מתייחס לסוגיה ולאירוע על השלכותיו.

"חשוב מאוד שמכירים באחריות", פותח עו"ד לינדנברג הקובע כי "בגלל העומס הרב שיש על הצוותים הרפואיים אירועים כאלה קורים. זה עומס חריג ורב. זה לא צריך לקרות והאחריות היא על המערכת עצמה. ברגע שמנכ"ל בית חולים לוקח אחריות כוללת זה הדבר הנכון לעשות".

באשר להשלכות המשפטיות וההשלכות בהיבט הפיצוי להכרזת אחריות שכזו, הוא אומר כי על אף ש"אין מחיר לחיי אדם וכל פיצוי לא ייתן מענה לאבדן חיים", בכל זאת "בתביעות רשלנות רפואית עושים חישוב כספי".

בחישוב הכספי הזה "אין מבחינתנו הבדל" אם מדובר באירוע שעליו נלקחה אחריות של ההנהלה או שמדובר באירוע בו האחריות נפלה על כתפי איש צוות רפואה מסוים, "כי ברגע שיש מקרה של רשלנות רפואית אנחנו תובעים את בית החולים או קופת החולים, את המערכת שאפשרה לרשלנות הזו לקרות. ברגע שזה קרה במערכת מסוימת היא צריכה לתת מענה ופיצוי ואין הבדל מבחינת מרכיב הפיצוי אם זה נגד רופא באופן אישי או נגד המערכת שאפשרה את הדבר".

"צריך לבחון גם מבחינת העילה, אם ההתרשלות היא שהביאה למקרה הטראגי וכאן כנראה זה מה שהיה. אם כתוצאה מכך שלא שמו לב נותקה ההנשמה יש קשר נסיבתי בין חוסר תשומת הלב לבין המוות. במקרה זה על פניו ולכאורה עושה רושם שיש קשר סיבתי בין הרשלנות למוות", מוסיף לינדנברג.

על התחשיב הקשה לעיכול עבור מי שאינו עוסק בפן המשפטי והכלכלי של תביעת הפיצוי, הוא אומר כי "החוק והפסיקה מגדירים כל ניזוק על פי הנתונים האישיים שלו. אם אדם נפטר כשהוא מפרנס משפחה החישוב שונה לעומת אדם שעדיין אינו מפרנס משפחה".

האם לטיעון של עומס בלתי אפשרי במחלקות בתי החולים יש משמעות במקרה זה? האם יש מי שאולי יוכל להגדיר זאת כמעין "כוח עליון"? לינדנברג לא מקבל את הטיעון ומשיב: "יש משמעות כשמסתכלים על העבודה הקשה שנעשית ועל מה שנדרש מהרופא, אבל עדיין צריך לשאול אם זה צריך להיות כך, מדוע אין עוד תקנים וכוח אדם, מדוע המערכת מאפשרת מציאות כזו. זה שיש עומס לא יכול ליפול על הכתפיים של האזרח". על דבריו אלה הוא נשאל האם היעדר די תקציב בשל מציאות של מגפה עולמית אינה בכל זאת ניתנת להגדרה כ'כוח עליון' על משמעויותיו והשלכותיו. גם כאן לינדנברג לא מקבל את הטיעון וקובע כי גם במציאות כזו של מגיפה כלל עולמית היה על המדינה להקצות יותר משאבים ותקציבים במערכת הבריאות, "גם על חשבון דברים אחרים. זה מה שעומד עכשיו מבחינת הקדימות. אירוע כזה לא צריך לקרות. אנחנו מצפים לקבל טיפול מיטבי ממערכת הבריאות".