תום ניסני
תום ניסני צילום: קובי דוברז

יום ראשון שעבר, שעת צהריים מאוחרת, אני מקבל טלפון: "יש דיווח של תושב שראה משאיות וטרקטורים פה בנחל ליד, יש לך חמש דקות להגיע איתי ברכב".

לשמחתי היו לי חמש דקות. יצאנו מהש.ג. של הישוב נוקדים, שם אני גר בחמש השנים האחרונות. נסענו כ-4 דקות והגענו לנקודה: אחד הנחלים הצמודים לישוב שנקרא "נחל אלקוף".

לרוע מזלו של הנחל, הוא נמצא גם בסמוך לכפר הערבי זעתרה. בזעתרה פועלת הרשות הפלסטינית, והם מצדם – הכריזו מזמן בתוכניות מסודרות שבכוונתם לכבוש ולהשיג שליטה בכמה שיותר משטחי יהודה ושומרון, כולל שטחי C וכולל באדמות מדינה של מדינת ישראל. כל זאת באמצעות שתילת עצים, בנייה בלתי-חוקית ופריצת דרכים.

אם כן, איתרע מזלו של הנחל והכפר התמקם מעליו. במהלך 2017 החלו עבודות אינטנסיביות בערוץ הנחל. אלפי משאיות עפר, פסולת בנייה מהקמת מבנים בלתי-חוקית מסביב, ולמרבה האבסורד, בחלק מהזמן אף פסולת מבנייה בישובים הישראלים, שפכו כמויות אדירות של עפר שהפך את ערוץ הנחל לציר נסיעה, עוד דרך שמתחברת למערכת כבישים אלטרנטיבית שמקימה הרשות הפלסטינית בשנים האחרונות בציר חברון-בית לחם-רמאללה-שכם-ג'נין.

הרשת הזו כבר היום משמשת כרשת הברחות נשק, סמים, ואפילו נשים, הרחק מעיני משטרת ישראל או צה"ל. יותר נכון, העיניים רואות את חורבן הארץ וחניקת הישובים ע"י הרש"פ בסיוע האיחוד האירופי, אבל המוח מסרב לעבד את המידע ולהפוך אותו למעשים ולאכיפה.

נחזור ליום ראשון. כאשר אנחנו עולים לשטח, אנחנו מזהים שתי משאיות, טרקטור, וטנדרים, עובדים בשיא המרץ בערוץ הנחל. משאית פורקת, טרקטור מפנה אבנים גדולות, וכך הלאה.

אנחנו מיד מתחילים לדווח לגורמים המוסמכים. טלפונים לאנשי המנהל האזרחי ולחמ"ל החדש שלהם, חמ"ל C. "קיבלנו את הפנייה, זה בטיפול", הם עונים. אנחנו פונים גם לפלוגה שנמצאת ממש לידינו למרגלות ההרודיון. "כדי להגיע נצטרך להיכנס דרך הכפר, זה בעייתי ומסוכן", הם משיבים.

עוברת חצי שעה, ואז שעה שלמה. אנחנו מצלמים והטרקטוריסט מסתכל ובוחן אותנו ולבסוף מסתובב וחומק חזרה לכפר. אני מקבל הודעה נוספת מהחמ"ל של המנהל בזו הלשון: "היי, הנ"ל ברחו טרם הגעת הכח. תודה על הדיווח".

ארץ-ישראל מוסרת לכם תודה. תודה על ההפקרות.

יום חמישי באותו השבוע. בישראל יש סגר מלא. או "הדוק". אני מקבל טלפון על חריש אדמות בסמוך לנוקדים, שיתקיים באותו הבוקר. וראו זה פלא - מי התייצב כבר בשעה 08:00 כדי לקבל את פני החורשים שגרים בכלל בבית-לחם? אותם אנשי המנהל-האזרחי. "זאת אדמה שלהם, אדמה פרטית, והם צריכים לעבד אותה", הם אומרים לי. כשבודקים את העובדות, מגלים שאותם ערבים מעולם לא חרשו במקום הזה בעבר, והאדמה לא פרטית, הם פשוט טוענים שהיא שלהם. אין להם מסמכים, ואין להם הוכחות. אבל כל זה לא משנה לאנשי המנהל.

אותם אנשי מנהל אזרחי מגיעים חמושים בצו "סגירת שטח" שכולל בתוכו גם בתים של תושבים, חתום על-ידי מח"ט עציון, אל"מ אייל שוימר. "צאו מהשטח, אתה וכל שאר התושבים", כך הם מורים לנו להתרחק, לא למחות על איבוד השטחים ולא לצלם או לתעד.

באותו הבוקר, גם לאחר שיצאתי מאותו שטח שכונה "שטח סגור", נעצרתי על-ידי שוטרים שטענו שאני מפריע להם. ארבע ניידות משטרה היום שם באותו הבוקר. ביום-יום בגוש עציון, יש בקושי שתיים להתנהלות השוטפת.

מה שהציבור לא יודע, הוא שהסיבה ליעילות המפתיעה של המנהל האזרחי היא בג"צ מספר 4308 משנת 2019 שהוגש על-ידי ארגון השמאל הקיצוני "חקל", הממומן מכספי ממשלות אירופה. אם לומר את האמת – עוד לא התקיים אפילו דיון אחד בעתירה הזו, אבל האיומים מצד ארגון השמאל להכריע את הסוגיה בבג"צ שעומד ותלוי, מורידה על ארבע את אנשי המנהל האזרחי שמאפשרים ל"טוענים לקרקע" הערבים, להשתלט עליה חינם אין כסף.

סדרי עדיפויות? מאבק בהשתלטות על שטחי סי? למנהל האזרחי ולמשטרת ישראל יש תכניות אחרות.

מי שאמור להיות ה"מבוגר האחראי" בסיפור הזה הוא ממשלת ישראל לדורותיה, שמאפשרת למנהל האזרחי להמשיך ולהתנהל כגוף שנראה חובבני וכושל עד גיחוך אל-מול תכנית העבודה הפלסטינית להשתלטות על שטחי יהודה ושומרון.

אם הם לא יודעים לשמור ולהגן על ארץ-ישראל, מישהו צריך לעשות את העבודה. הגיע הזמן לרפורמה מקיפה, או לריבונות, או לשניהם, ביהודה ושומרון. בשביל הילדים שלנו, ובשביל העתיד שלנו כאן.

תום ניסני, תושב נוקדים, ראש אגף פעילים בתנועת "אם תרצו"