ציוויליזציות גוועות

המחקר שלא סופר עליו

השם ג’וזף דניאל אנווין (Unwin) מן הסתם לא אומר לכם שום דבר. אך האתנולוג הבריטי הזה, ערך לפני כמאה שנים, מחקר פורץ דרך לגבי ההשלכות של דיכוי היצר המיני. אנווין, שחקר והשווה אמונות ומנהגים של תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, שאל את עצמו האם ההיסטוריה האנושית יכולה ללמד אותנו משהו לגבי השפעות הריסון המיני. אותה שאלה הובילה אותו למסע המחקר של חייו.

למחקר של אנווין נחשפתי בכתבה שפורסמה לפני כשנתיים במגזין "אפוק". בספר שפרסם (Sex And Culture, 1934) על מחקרו הממושך, הוא כותב שגילה דפוס החוזר על עצמו בתרבויות אנושיות: ככל שקבוצה אתנית שמרנית יותר מבחינה מינית, כך היא מגיעה לרמת התפתחות גבוהה יותר. כלומר, חברי הקבוצה יכולים להפנות אנרגיה רבה יותר לפיתוח התרבות והציוויליזציה.

לדבריו, הדפוס הזה, מאפיין את מסלולן של מגוון תרבויות מתקדמות. בראשית דרכן הן פשוטות יחסית, בעלות חופש מיני רב. ככל שהן מתפתחות, יחד עם רמתן התרבותית המשתכללת, מתחזקים גם כללי המוסר ועמם גובר גם הריסון המיני. אז ההתפתחות התרבותית מואצת אפילו יותר, אבל עד לנקודת שיא מסומת, בה תפיסת העולם פונה דווקא לכיוון רציונליסטי. שלב זה מלווה בחופש רב יותר הכולל גם חופש מיני.

ד”ר אנווין טוען שהחל מאותה נקודת שיא העניינים ממשיכים ל”התפתח”, רק שכעת כלפי מטה. תוך מספר דורות הקבוצה מאבדת מהלכידות שלה ומתחילה להתדרדר ובסופו של דבר גם מאבדת את כוחה. אנווין מתאר את השלב הזה כנקודת “אל-חזור”.

היום חוקרים מתעניינים עוד ועוד בניתוח של אותו אתנולוג בריטי ותוהים האם מסקנותיו הנוקבות משמשות כנורת אזהרה ויכולות להעיד משהו על העתיד של החברה שלנו. במאמר שפרסם פרופ' נודע בארה"ב לפני כשמונה שנים טען שמסקנותיו של ד”ר אנווין רלוונטיות מאוד למצבה הנוכחי של התרבות המערבית ובמיוחד לחברה האמריקנית.

באחד הפרקים בספרו כתב ד"ר אנווין פסקה שכמעט מנבאת את מצב החברה המערבית כיום: “בעבר, תרבויות שונות עלו באזורים שונים של העולם, שגשגו מאוד ובהמשך דעכו. בכל מקרה כזה אותה חברה התחילה את גדולתה ההיסטורית במצב של מונוגמיה מוחלטת, דבר שהוביל לאנרגיה תרבותית עצומה כל עוד היא שימרה את הכללים המחמירים שלה. מאוחר יותר אותה תרבות הרפתה לאחר שגדל דור חדש שהביא עמו מגמות פחות קפדניות”. כשנתיים לאחר פרסום ספרו, הלך לעולמו, בשנת תרצ"ו.

לתקן את הברית

מחקרו של אנווין עורר אותי להתבונן מחדש בתקופת ימי השובב"ים שאנו נמצאים בעיצומה. בספרים הקדושים (ראה של"ה הקדוש שמות, צדקת הצדיק קעב) נאמר שפרשיות חומש שמות, העוסקות בשעבוד ישראל במצרים ויציאתם משם, הרמוזות בראשי התיבות שובבי"ם, מסוגלות לתיקון הנפש מנושאים הקשורים בתחומי הקדושה והברית. 

נראה שלא בכדי מודגשת היציאה משעבוד לחירות דווקא סביב היצר המיני, שכדברי הרב קוק "יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו" (שמונה קבצים א, שנז). אותו כוח ה"נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם" (שם), שדוחף ומניע את העולם לגלות עוד ועוד חיים, עשוי להוביל ללא הכוונה ותיעול נכון להתמוטטות תרבותית, כפי שאנו רואים בעינינו בימינו. נראה שאין כמו הדחף העמוק הזה להביא לשעבוד טוטאלי, נפשי ורוחני, ולעומת זאת, אין כמוהו להוביל לתנופת חיים ויצירה.  ננסה להתבונן במושג תיקון הברית לאור ממצאי המחקר ודרך מבטו המעמיק של הראי"ה.  לדברי הרב קוק (מידות הראיה ברית ג; פנקסי הראי"ה ח"א עמ' קפא סעיף יד): 

"פגם הברית גורם שכל דבר קל מגרש אותו מציור שלמותו. והסיבה מפני שעל ידי ההשחתה המעשית ביסוד המוסר והשכל היותר נעלה, יסוד חיי העולם, חיי העתיד, פועל החשכה פנימית שאי אפשר לו עוד להכיר לאמיתתו כל ערך של כל עניין נחמד וקשר אמתי לכל עניין תכליתי מוסרי, שהם כולם ענפים מהמוסר המחוקק למטרת חיי העולם של העתיד היותר גדול. על כן כל ציורי המוסר הם בו ברפיון וצריכים סעד גדול, ועלולים להיפגע מכל דבר קל".

כאשר התחום המיני, המיועד בתכליתו להוספת חיים ולבניין החברה האנושית, מושחת ונפגם, נוצרת בנפש היחיד וכן בנפש החברה, החשכה פנימית. ההחשכה הזאת גורמת להיעדר יכולת להתחבר לרצונות עמוקים ופנימיים; הכל נעשה שטחי, מהיר וחיצוני. השיטוט אחר העונג הבא הופך לנושא מרכזי וממילא – הערכים המייצרים לכידות חברתית ונאמנות מתפוררים. הרפיון המוסרי נובע מהפיכת העונג למרכז במקום בו היתה אמורה להופיע ברית – נאמנות, דבקות עמוקה.  

מחשק לחפץ

אלא שהמחקר של אנווין איננו נוגע בשורש העניין. המחקר הפסיכולוגי של התקופה בה כתב את הדברים ידע לדבר על דיכוי, סובלימציה – עידון הדחפים וריסונם. אך המבט היהודי מעניק לנו נקודת מבט עמוקה יותר. ברוח ט"ו בשבט הקרב ובא, נתבונן במשפטו הקצר של הראי"ה לחודש שבט: "חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים..." 

הרב קוק מצביע על העובדה שהרצון לנטיעת אילנות נובע מחשק, דחף פשוט וטבעי ליהנות ממנעמי השפע המבורך של הבריאה. אלא שמאחורי הדחף הטבעי הזה, מסתתרת למעשה בקשת חיים עמוקה יותר – "חפץ הטבת הדורות הבאים". הדחף שנראה היה שאיננו אלא צורך קיומי מתגלה במבט מעמיק יותר כשאיפה להיטיב עם החברה האנושית כולה. 

כלומר, איננו מבקשים לדכא את חשק החיים אלא לחשוף את החפץ העמוק יותר העומד ביסודו. כך כתב הרב גם על יסוד מצוות ברית המילה: "יסוד הסרת הערלה היא עליית חפץ החיים למידה העליונה המגמתית" (אורות הקודש חלק ב, החיות העולמית פרק מא). 

הסרת הערלה בברית המילה היא הסרת המעטה שחופה על חפץ החיים הפנימי וגורם לשקיעה רק בחשק, בעונג המיני כשלעצמו. כאשר מוסרת הערלה, אנו חושפים את בקשת החיים הפנימית שמסתתרת מבעד לחשק המיני האטום. כאשר אותו חשק מנותב לברית עמוקה, לנאמנות ולאהבה, נבנה התא המשפחתי וממנו נבנית החברה האנושית כולה.