גידי גרונברג
גידי גרונברגצילום: דן עוזיאל

שוש נגר, העומדת בראש מנהל החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך, דורשת להפסיק להשתמש בנקודה המאפשרת לפנות לנשים ולגברים באופן שוויוני (מטפל.ת) בטענה כי השפה חייבת לשקף את ערכי התורה ושאין לאפשר במה לאג'נדות זרות שמנסות לעצב מחדש את הדור הצעיר באמצעות תעלולי גרפיקה.

לדבריה מסתתר כאן ניסיון להרס המשפחה וניסיון "להנדס" תודעה של טשטוש זהויות על ידי לגיטימציה לקיומן של זהויות מיניות ואישיות שונות שאינן רק גבר ואישה.

נראה כי לראשת החמ"ד, או לדרישתה- ראש החמ"ד, ולמנהל החינוך הממלכתי-דתי יש כמה עניינים לא פתורים עם נושא המגדר, שדרך ההתמודדות איתם היא כפייה לחינוך ומדיניות המבטלים באופן מוחלט את קיומן של הזהויות המגדריות המגוונות. 

זהות אינה גרפיקה, היא הנער, הנערה, או מה שבחר.ה להיות.

אגב, הנקודה הגרפית ממנה א.נשי החמ״ד חרדים.ות כל כך, אינה מאפשרת, לצערנו, פנייה לקשת זהויות, אלא מאפשרת חלוקה דיכוטומית לגבר ואישה. הנקודה מאפשרת לנו לבחור בין שני המגדרים הללו, לפחות זה!

אין כאן באמת ניסיון לטשטש זהויות, או לאפשר, חלילה, מתן לגיטימציה לזהויות נוספות שאינן גבר או אישה, אלא להנכיח את הנשים שהודרו ועודן מודרות מן השפה העברית בשל היותה שפה פטריארכלית בשורשיה. 

כנער שהתחנך במוסדות החמ"ד, חוויתי קשיים בהשלמה עם הזהות המינית שלי. נוכחתי לדעת שבמקום הזה אין את מי לשתף ואין במי להסתייע בגלל שלא הייתה לזהות שלי לגיטימציה להיות. מאז אני סוחב את המחיקה של מי שאני, אבל היא גם הובילה אותי לבחור בחינוך כדרך חיים ולהתנדב במשך עשור בארגוני הקהילה הדתית הגאה, כדי להעניק לאותם.ן נערים.ות את הלגיטימציה ואת התמיכה שאני לא קיבלתי.

עברו שני עשורים מאז שהייתי נער בישיבה התיכונית, וההחלטה שהתקבלה הבוקר הראתה לי, לצערי, את מה שאני כבר יודע- השינוי רחוק.

בשנה האחרונה חקרתי את החוויות של בני ובנות נוער טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בבתי הספר העל-יסודיים במסגרת עבודת גמר לתואר שני.

מהחוויות שנחשפתי אליהן, הקשה ביותר עבור כולם.ן הייתה מיסג'נדרינג. מורות ומורים שפונים.ות לילדים.ות במגדר שאיתו אינו מזדהים.ות בין אם מתוך הרגל ובין מתוך הכחשת הזהות של הילד.ה. 

ברשותו של מירי לנדאו, אחד הנחקרים בעבודה, אשתף בחווייתו: "פשוט לא רציתי לזכור את זה. זה היה מאוד לא נעים. כשדיברתי איתה אמרתי לה מה הלשון פנייה שלי והסברתי לה את המצב. היא אמרה 'זה לא משהו שאני רוצה להתעסק בו', כאילו "לא מתאים לי", 'אני הולכת להמשיך לפנות אלייך בלשון את'. היא אמרה משהו כמו 'אין לי את האנרגיות להתמודד עם זה כרגע, לא איכפת לי שזו הזהות שלך, זה לא בשבילי' ". 

כא.נשים העוסקים.ות בחינוך יש לנו האחריות והמחויבות לדאוג לרווחתם.ן ושלומם.ן של הילדים.ות. ההחלטה שהתקבלה הבוקר בחמ"ד צריכה להדיר שינה מעיני כולנו. להחלטות שאנו מקבלים.ות יש השפעה משמעותית על התלמידים.ות בהיבט הרגשי. השפעות המלוות אותם.ן כל החיים, שיכולות להעצים או מנגד לצלק. 

הרשו לי לספר לכם.ן- גם במערכת החינוך הדתית יש נערים ונערות שנמצאים.ות על הקשת המגדרית. יש דבר כזה קשת מגדרית, וההתכחשות אליה היא בבחינת פגיעה בדיני נפשות. 

אולי זה הזמן לחשבון נפש- להיזכר שבחרתם.ן להנהיג ציבור שלם ולדאוג לדור העתיד. להבין מה גודל האחריות שלכם.ן.

השטח מוכיח אחרת- בתי הספר הממלכתיים-דתיים כבר בדרך לשם. מנהלים.ות ומחנכים.ות שמכירים במציאות ורואים.ות את הנפש של התלמידים.ות שלהם.ן עוסקים.ות בנושא ומנכיחים.ות אותו מול הצוות ומול התלמידים.ות ועוברים.ות תהליך.

לא הגיוני שאתם, המטה, נותרתם.ן מאחור.

הגיע הזמן להכיר במציאות, לשמוע, לפתוח את הראש ואת הלב, להסתייע בארגונים כמו חברותא – הומואים דתיים, בת קול- נשים לטב"קיות דתיות ושבל - חינוך לסובלנות בציבור הדתי על מנת לאפשר לנערים.ות שלכם.ן להיות מי ומה שיבחרו להיות. 
"ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כ"ז)

גידי גרונברג הוא פעיל הארגון חברותא - הומואים דתיים וחבר בצוות הנהלת קמפוס אנקורי תל אביב