רבים הכירו אותו, מעטים ידעו מי היה באמת ובמה עסק. מזה למעלה מעשרים שנה פעל קולמן, כך כונה בפי כל, לחיזוק ומיסוד ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים. מטבע הדברים, מקצוע שהשתיקה יפה לו. שרב בו הנסתר על הגלוי.
שלמה קולמן היה היהודי הראשון שהעז לשוב ולהתגורר בבתי שכונת שמעון הצדיק הוותיקה. בשנת 2000 לאחר גאולת הבית הראשון בשכונה נכנס קולמן להתגורר בו .
כל מעשיו אמרו אהבת ירושלים. תמיד היה הראשון לעשות. להתנדב בגופו. לא חיכה שיצטרפו אליו אחרים. כשזיהה היתכנות לפעולה, עשה זאת. בשקט ובצנעה.
בית המשפחה בשמעון הצדיק היה פתוח לכל אדם: למבקרים הרבים שהגיעו לשכונה ותמיד ידעו שאצל קולמן אפשר לדפוק בכל שעה, אח"מים ומשפיעים מכל העולם ביקרו במקום כשקולמן מספר להם 'סיפורי ראשונים' איך ניקה במו ידיו את הזבל שמילא את בית הכנסת העתיק בשכונה תוך שהוא מצביע על שקעי מזוזה בבתים החרבים שנגאלו.
האורחים היו עומדים נפעמים אל מול המבנה שוקק החיים שהיום משמש כישיבה ולא מאמינים לסיפורים של קולמן. הוא עצמו, היה מתלוצץ שלפעמים גם לו עצמו קשה להאמין. הפעולות שפעל והמעשים שעשה מספיקים לשלושה גילגולי חיים.
אבל לא רק מבקרים מכובדים אירח קולמן בביתו, גם קשי יום ומוכי גורל, לכולם פתחו בני הזוג את ביתם, כשקולמן מקשיב ומשתדל לעזור, כמו בבניין ירושלים כך גם עם בניין אנשיה: בגופו ממש. צדקה שלא על מנת לקבל תמורה. ואם אפשר בסתר, מה טוב.
כשהתוודע דרך רעייתו לקשיי עלייתם של חלק מבני שבט המנשה, לא יכל להשאר אדיש ופעל גם למענם. בחודש נובמבר האחרון הצליח להביא לארץ את שתי אחיותיה של אשתו, לאחר שבמשך שנים המתינו לאישורי עליה.
איש חסד ואמת. עיתים היה נראה כאילו הצדיקים ישני-ארץ לא יכולים בלעדיו: פעל בקבר דוד, בקבר שמעון הצדיק, בקבר רחל. ארגון הילולות, תפילות למען כל מי שזקוק לישועה וגם תיקונים פשוטים, תיאומים בירוקרטים, לא הייתה פעולה שהיא למטה מכבודו. 'הכבוד כולו שלי, נהג לומר, כבודה של ירושלים'.
ביום חמישי האחרון נמצא קולמן חיובי לקורונה, תוך שמירה על הכללים, התפנה למלונית כדי להגן על אשתו בת שבע ובתם הפעוטה נעמי הודיה. ביום ראשון לאחר הידרדרות פתאומית במצבו בשעה 11:00 בבוקר, נקבע מותו.
בת שבע ונעמי-הודיה נותרו ללא משענת.