התחלה/ נולד לפני 47 שנה בבירוביג'ן שבברית המועצות. הבכור למשפחה של שני ילדים.
אבא/ נחום (74), הנדסאי חשמל במקצועו. "ברוסיה עבד במפעל לייצור מכונות חקלאיות, ויום למחרת עלייתנו לארץ התחיל לעבוד בבנייה. עבודה פיזית קשה, אבל בלי טיפת מרירות ובאהבה גמורה. עכשיו, בפנסיה, הוא קם כל יום בארבע לפנות בוקר ועובד בפינוי אשפה. איש עמל עם אופי, חריצות ודאגה לבית ולמשפחה".
אמא/ לאה־ליזה (66), מנהלת חשבונות במקצועה. "מאז שעלינו לארץ עבדה בארגון יד שרה בירושלים. בהמשך הפכה למנהלת המזנון שם. היום בפנסיה. לאמא יש עין טובה, אהבה גדולה לזולת וחריצות והיא פטריוטית מאוד".
בלי שורשים/ "גדלתי באזור שסטלין הקים בשנת 1934, ששימש אוטונומיה של יהודים. אבל חוץ משלט בכניסה למקום שנכתב ביידיש, לא היה שום סממן יהודי. כולנו היינו ממש מנותקים מהיהדות. ההורים שלי לא ידעו בכלל איפה זה ישראל, מה זה יום כיפור ופסח. פשוט כלום".
בית ספר/ למד בבית ספר ציבורי. "היו לי בכיתה כמה חברים יהודים, אבל לא ידענו כלום על היהדות. לא היה באזור שום בית ספר יהודי, לא בית כנסת פעיל, לא מזוזות, לא אוכל כשר. ידעתי רק עובדה כללית ולא ברורה, שאני יהודי".
לא חזיר/ "באחד הימים בכיתה ו' הוציאו אותנו עם שלטים להפגנה נגד ישראל. אז גיליתי לראשונה שבכלל יש מדינה ליהודים. זו הייתה תגלית משמעותית בשבילי". מאז החלה מנקרת במוחו המחשבה על משמעות היותו יהודי. "לא הבנתי מה זה בדיוק אומר להיות יהודי, אבל רציתי להבין. בגיל 13 הודעתי לאמא שמהיום אני לא אוכל חזיר. למה? כי שמעתי שיהודים לא אוכלים חזיר".
מתקרב/ מגיל צעיר נטל חלק בפעילות יהודית וציונית בעירו, ובגיל 16 ייסד סניף של תנועת בית"ר בבירוביג'ן. את השפה העברית למד ולימד בהיחבא. "קיבלתי בדרך לא דרך ספר ללימוד עברית. הייתי לומד בעצמי בלילה וביום הייתי מלמד קבוצה של 30 יהודים. התכנסנו בבתים של החברים ולמדנו".
ארצה עלינו/ בגיל 17 החלום התגשם והוא עלה לישראל עם משפחתו. מסלול העלייה ארך כמה ימים מתישים ומרגשים. "נסענו כמה שעות ברכבת לעיר הגדולה, ושם עלינו על מטוס בטיסה של שמונה שעות למוסקבה. משם ברכבת לבודפשט וטיסת אל על לארץ. בישראל נחתנו בשעה שלוש לפנות בוקר. החודש בדיוק חגגנו 30 שנה לעלייה".
ירושלים/ מהשדה נסעו היישר לדירה בגבעת מרדכי בירושלים. "גרנו יחד אבא ואמא, אחותי ואני עם סבא וסבתא, כולנו בדירה קטנה, והיינו מאושרים שאנחנו זוכים להיות כאן".
ברית עולם/ "עוד בבירוביג'ן רציתי לעשות ברית מילה, הרגשתי שזו חובה שצריך לעבור כדי להיות יהודי אמיתי. חיפשתי מוהל בשבילי אבל לא מצאתי. כשעליתי לארץ זה היה כמעט הדבר הראשון שעשיתי. פניתי לרבנות בבקשה שידאגו לנו למוהל. אחרי שלושה שבועות, אבא היה בן 44 ואני בן 17, עשינו ברית מילה. ביקשתי להרגיש חלק, להיות שייך".
החצי השני/ שלומית, אותה הכיר בפעילות בתנועה בבירוביג'ן. "שלושה ימים בלבד אחרי שהכרנו, כבר ידעתי שהיא תהיה אשתי". לארץ היא עלתה ארבעה חודשים אחריו. חצי שנה מאוחר יותר הם נישאו. במקצועה מחנכת ומורה למתמטיקה. "אנחנו מגיל 17 יחד. שמרנו את השבת הראשונה ביחד, למדנו תורה יחד, הקמנו בית ומשפחה יחד. עשינו כברת דרך. היא בשבילי הכול".
הנחת/ חמישה. הבת הבכורה רבקה (28), אחריה הודיה (25), אלישיב דביר (22), יגאל ישראל (19) וליבי מוריה בת 12. "הם החיים ממש".
כרמי צור/ לאחר החתונה קבעו את ביתם ביישוב כרמי צור שבגוש עציון. "חלמנו להקים יישוב חדש וגיבשנו גרעין הקמה, אבל אז הודיעו לנו שבעקבות מדיניות הממשלה להימנע מהקמת יישובים חדשים התוכנית שלנו מבוטלת. הרמנו טלפון לגוש אמונים ושאלנו איפה צריך אותנו, ככה הגענו לכרמי צור. היינו המשפחה ה־33 ביישוב. מאז אנחנו שם, כבר 29 שנים".
לומד/ בוגר ישיבת ההסדר הר עציון. "הגעתי לארץ עם פער גדול מאוד בלימוד. לא דומה מי שלומד אל"ף בי"ת בגיל שלוש למי שמתחיל בגיל 16. למדתי הכול מההתחלה. כדי לנסות להדביק את הפער למדתי הכול ביחד: חומש, עברית, משנה, גמרא. וכן, עד היום יש לי עוד מה ללמוד".
פשוט שריונר/ שירת בחיל השריון. בהמשך סיים קורס רבנים צבאיים והגיע לדרגת סרן כרב חטיבה בפיקוד העורף. בסיום השירות השלים תואר ראשון בלימודי הוראה במכללת הרצוג. "מהר מאוד מצאתי את עצמי מלמד עולים מברית המועצות חינוך ויהדות".
זהות יהודית/ "פתחתי כיתות גיור. לימדתי בערבים, כתבתי למשרד החינוך תוכניות חינוכיות לעולים. ראיתי בזה שליחות. תמיד בער בי הרצון להחזיר ליהודים שלנו את היהדות. עד היום זה מאוד חשוב לי".
הבסיס להכול/ היה שליח באוקראינה ובמולדובה מטעם הסוכנות היהודית. "נסענו עם שלושה ילדים קטנים לשליחות בברית המועצות ולימדנו יהדות יהודים שהיו בדרכם לישראל. פתחנו עשרות אולפנים ברחבי ברית המועצות, אלפי עולים עברו דרכנו". כשחזר ארצה ניהל את החטיבה לחינוך יהודי לדוברי רוסית. "רוב חיי המקצועיים עסקתי בחינוך יהודי. אני מאמין שזה הבסיס להכול".
יועץ בכיר/ בשנת 2015 מונה לתפקיד יועץ בכיר לשר העלייה והקליטה זאב אלקין. שימש כיועצו של אלקין גם כשהאחרון התמנה לשר לענייני ירושלים ומורשת ולתפקיד השר להגנת הסביבה. "עיקר התפקיד הוא ללוות מטעם לשכת השר את העבודה המקצועית במשרד. תפקיד עמוס, מאתגר ואחראי מאוד".
השר אלקין/ "חבר כאח. ההיכרות שלנו הייתה עוד כנערים בימים שלנו ברוסיה, כשהיינו פעילים בתנועות נוער ציוניות. הרבה מהדרך עשינו יחד. עם ישראל התברך בכישרונותיו של אלקין וימשיך להתברך". ומה בנוגע לפרישתו של אלקין מהליכוד וחיבורו לגדעון סער? "זה לא יפגע בחברות בינינו. אני חבר ליכוד ונשאר אח של אלקין. מה שיש לי לומר לו אני אומר לו ללא הפסקה".
לראשות המועצה/ מזה ארבע שנים עומד בראשות המועצה האזורית גוש עציון. "בעצם חזרתי הביתה. הגעתי לגוש עציון כעולה חדש. השבת הראשונה ששמרתי הייתה כאן, למדתי כאן בישיבת ההסדר, כאן נולדו לי ילדיי. אני משקיע את כולי במקום הזה, מציב מטרות ומוביל להגשמתן".
שליח ציבור/ "תמיד עבדתי קשה, אבל זאת עבודה אינטנסיבית במיוחד ועם אחריות אדירה. אני כאן בשביל 26 אלף התושבים. בעשייה המוניציפלית יש את עולם השירות לתושב ואת עולם החזון. אנחנו, תושבי יהודה ושומרון בכלל וגוש עציון בפרט, נמצאים במערכה על האדמה ושלמות הארץ, שמשמעותה לעצור השתלטות על חלקי ארץ, להביא עוד תושבים, לבנות, לקדם ולפתח ולדאוג לדורות הבאים, כי אנחנו כאן לנצח".
הר הבית/ מדי שבוע מקפיד לעלות להר הבית, ואף תרם ספר תורה לבית הכנסת שייבנה בהר. "בשבילי הר הבית מכוון לתשובה לאומית וחזון גדול. הפקרת מקום המקדש היא פשע לאומי. יש לתקן את העיוות הזה".
אם זה לא היה המסלול/ "אני חושב שלא מיציתי את עצמי במשימה של להשיב את אחיי דוברי הרוסית לערכים הלאומיים שלנו. זו עדיין משימה לאומית חשובה ביותר".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ קם בסביבות שבע בבוקר והולך לישון בין שתיים לשלוש בלילה. כל שעות היום מקיים פגישות ועוסק בקריאת חומרים, כתיבה, מענה לשיחות והודעות. "משתדל לחזור הביתה לפני אחת עשרה, לא תמיד מצליח". מקפיד על עלייה להר הבית פעם בשבוע ולימוד תורה בכולל של יום שישי ביישוב. "לפעמים לא מצליח לעמוד בקביעות הזאת, אבל משתדל לשמר את הזמן הזה מכל משמר".
פלייליסט/ "מוזיקה קלאסית או ניגון רוסי מילדות, אבל תכל'ס אין לי הרבה זמן לזה. פעם היינו מקשיבים ברכב למוזיקה, היום אני בעיקר מנהל שיחות עבודה".
השבת שלי/ "מטעין סוללות לגוף ולנפש. משפחה, הרבה אורחים, מנוחה אמיתית, שיעורים קבועים, שתייה חריפה כמיטב המסורת העדתית, אוכל וקינוחים בלי חשבון".
דמות מופת/ חנן פורת ז"ל. "חי את גאולת התורה, העם והארץ. יצירה רוחנית ועולם המעשה השזורים יחד לאישיות אחת מיוחדת במינה. דוגמה ומופת בשבילי".
מפחיד אותי/ "הדברים הרגילים שמפחידים אבא לילדים ובן להורים מבוגרים".
משאלה/ "בפן האישי זכיתי מהקב"ה לכל הטוב שאפשר לחלום. בפן הלאומי, שבמהרה ייבנה המקדש".
כשאהיה גדול/ "להיות שותף פעיל להגשמת המשאלה מהשאלה הקודמת. עד אז מוכן להיות חייל פשוט בכל חזית לאומית ומרגיש סיפוק עצום מכך".
לתגובות:[email protected]