שוש נגר
שוש נגרצילום: מירי שמעונוביץ

ברוכים.ות הבאים.ות, קוראים.ות יקרים.ות. הנקודה בתוך המילה פרצה לחיינו מלאי הקורונה וחסרי התעסוקה והיא כובשת אט אט עוד ועוד יעדים.

גם אצלנו, במחוזות הציונות הדתית, כמו תמיד, שמחה וצהלה. לאחר שראש החמ"ד שוש נגר אזרה אומץ אזרחי והנחתה את החמ"ד שלא לעשות שימוש בצורה לשונית זו, נפתחו ארובות השמיים וגשם של לעג, וגם של יצירתיות פיוטית, ירד לעולם.

אחת מרבניות בית הלל, האגף הפרוגרסיבי בציונות הדתית, כתבה שיר הלל לנקודה. לדברי המשוררת, הנקודה רצתה רק "להעלות נקודה, לעשות פה מקום, לאישה בודדה... לא רצתה לטשטש את ייעודה". מלבישים עליי אג'נדה, זועקת הנקודה הקטנה והמבוהלת מתוך השיר, אבל אני בסך הכול... "נקודה קטנה וחמודה".

ובכן, שירים לחוד ומציאות לחוד. הנקודה דווקא כן נועדה לטשטש. זה בדיוק מה שהיא נועדה לעשות, ביג טיים: בארץ ישראל, בה חי העם היהודי, היא באה להכריז בזאת על שפה חדשה – היא השפה הא־מגדרית.

וכך כתוב בהסבר המאלף על הנקודה, המופיע בפייסבוק של מינהל החינוך של עיריית תל אביב, העיר העברית וכעת גם העיר הא־מגדרית הראשונה במזרח התיכון: "מאיפה הגיעה הנקודה? ובכן, לוכסן מציין או-או. או זכר או נקבה. נקודה פונה גם למי שהוא לא בינארי (כלומר – לא זכר או נקבה, אלא גם וגם) ואנחנו רוצות לפנות לכל ההורים.ות בעיר".

אם זו לא אג'נדה, אינני יודע אג'נדה מהי. עם זאת, אני חייב להחמיא למינהל החינוך של עיריית תל אביב שהצליח להעמיס כל כך הרבה מסרים חינוכיים על מלים כה מעטות. כל האג'נדה הלהט"בית נמצאת שם על רגל אחת: אבא ואבא, אמא ואמא ("הורים.ות"), טרנסג'נדרים, קווירים ("לא בינארי", "גם וגם"), הכול יש שם, ובעיקר: הבשורה המשמחת שאת כל זה אפשר לדחוס בנקודה קטנה אחת ("מאיפה הגיעה הנקודה?").

הנקודה אם כן איננה תמימה. היא חלק מ"שׂיחָדָש" – הלוא הוא ה־newspeak המתואר בספרו המיתולוגי של ג'ורג' אורוול, '1984'. השׂיחָדָש האורווליאני נועד למסך את המציאות על ידי שימוש בשפה חדשה, אשר מקשה על בני האדם לראות מבעד מסך העשן של מילים מומצאות את מה שמתרחש באמת.

עם זאת, למרות הצלחתה, הנקודה לא מצליחה לגמרי לעבור מתחת לרדאר, ולא רק אצל בעלי אג'נדה נגדית כמוני. עניינה הגיע גם לאקדמיה ללשון העברית וזו פסלה אותה מכול וכול. וכך כתוב בהתייחסות האקדמיה העברית לנידון.ה דידן: "האקדמיה אינה ממליצה על שימוש בלוכסן ועל אחת כמה וכמה אינה ממליצה על שימוש בנקודה – הצורות המתקבלות מסורבלות, מקשות על הקריאה ויוצרות פעמים רבות צורות לשון בלתי אפשריות.

יתרה מזאת, הצורות הללו מתעלמות מכך שהשפה היא גם (ובעיקר) מדוברת, והדיבור ה'כפול' (בין שהכפילות מלאה בין שהכפילות בסיומת) מסורבל, מקשה על ההבנה ואינו ישים בפועל". האקדמיה ללשון העברית אינה צד במלחמת האידיאולוגיות, והיא אכן מצביעה בעיקר על בעיה מעשית: השפה הא־מגדרית מסרבלת ומכערת לא רק את הלשון העברית הכתובה, אלא בעיקר את הלשון העברית בשימושה העיקרי כשפה מדוברת.

אפשר וצריך להילחם נגד הנקודה והשׂיחָדָש שהיא מייצגת. ארגוני הלהט"ב והארגונים הפמיניסטיים הרדיקליים הרגילו אותנו שרק להם מותר להילחם. לתת להם פייט בחזרה אסור בתכלית האיסור. עו"ד נעמה סלע מחיפה לא התרשמה מכך והוכיחה שאפשר גם אחרת: להילחם ולנצח. בעקבות מאבקה העיקש שנראה בתחילתו כחסר סיכוי, קופת חולים מאוחדת, שהחלה לדברר את עצמה בלשון א־מגדרית, חזרה בה לאחר שקיבלה מבול של פניות בנושא. היא הבינה שתפקידה הוא לספק שירותי רפואה ולא לקחת צד בוויכוח אידיאולוגי.

רוב צרכני ומשתמשי הנקודה בתוך המילה אינם מודעים לתפקיד שאליו כיוונו ממציאיה. אני מקווה שמאמר זה יעזור להבין את התופעה. לבסוף אנסה גם אני את כוחי בשיר: "אז נקודה יקרה, הורתך ולידתך אינה כה תמימה, ובצדק את מעוררת מהומה. שימו לב עם קדוש ואהוב, יש כאן משהו מאוד חשוב! גם נקודות קטנות, עלולות להיות מסוכנות".