תנועת ש"ס מדברת על אנשים שקופים ונזכרת באוכלוסיות המוחלשות, תושבי השכונות הוותיקות ושכונות המצוקה, אך ורק בתקופת הבחירות. הציונות הדתית, לעומתה, מפעילה באותם מקומות גרעינים תורניים שמחוללים שינויים בתחום החברתי והחינוכי, ומתווים לאוכלוסיות הללו דרך ליציאה החוצה על ידי הקניית כלים והגברת המעורבות בחיי השכונה ובפיתוח עצמי.
למרבה הצער, ביום הבחירות תושבי השכונות הללו מצביעים לש"ס, כי אנשי הציונות הדתית לא משקיעים מאמץ על מנת שמי שקיבלו מהם סיוע יצביעו למפלגה של הציונות הדתית. רבים מהם טוענים, ובצדק: לא בשביל פוליטיקה באנו לשכונות מצוקה, באנו כי אכפת לנו מהחברה והמדינה ואנחנו רוצים ליצור חברה מתוקנת. אבל כדי להגדיל עוד יותר את הגרעינים התורניים ותוכניות דומות שמופעלות בשכונות המצוקה צריך תקציב. לשם כך צריך מפלגה שתיאבק בממשלה כדי לקבל את התקציב הייעודי.
מאז פרויקט שיקום שכונות, שהגה ויזם ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין בשנות ה־70, הליכוד לא נמצא בשכונות מצוקה. כמו ש"ס, גם בליכוד נזכרים באוכלוסיות המוחלשות רק לקראת הבחירות ומפריחים סיסמאות ריקות מתוכן, עובדים על הרגש של הציבור ומפיצים שנאה באמירות עד כמה המערך ותומכיו מידרו את בני עדות המזרח ואנשי הימין מכל זירה ציבורית.
נכון, בני עדות המזרח ואנשי הימין לא יכולים לשכוח את הצלקות שנחרטו בגופם ובנפשם כתוצאה מהפגיעה של השמאל הישראלי בהם. אבל מה התועלת בדיבורים, כאשר הליכוד עצמו עסוק בהפצת שנאה ולא במציאת פתרון הולם למצוקות הקיימות? הרי הוא מנהיג את המדינה כמעט ברצף כ-40 שנה. לצערנו, הליכוד גדול בהצהרות ואפס בעשייה.
דווקא המפלגה שאינה עסוקה בהשנאה היא זו שנותנת כתף לתושבי שכונות המצוקה לאורך השנים. אבל ביום הבחירות היא נוטשת את השכונות לטובת אנשי ש"ס והליכוד, שחוץ מסיפורים של מה היה היחס כלפיהם תחת שלטון המערך ומי הביא אותם למצוקה שבה הם שרויים, כלומר תעמולה של ייאוש ולא של תקווה, אין להם מה להגיד או עשייה כלשהי לשתף בה. אני רואה בזה זלזול באינטליגנציה של תושבי השכונות הללו, שאנשי הליכוד וש"ס פוגעים ומזלזלים בהם יותר ממה שפגע בהם המערך.
אם הציונות הדתית תגדיל את כוחה הפוליטי, הדבר יועיל לאוכלוסיות המוחלשות שצמאות ורעבות לשינוי במצבן הכלכלי והפיזי בשכונותיהן, ובכלל בפריפריה החברתית של המדינה. הציונות הדתית פועלת להוציא אותם מהתלות לעצמאות כלכלית. ש"ס, לעומת זאת, יוצרת תלות בכך שהיא עסוקה רק בהקמת בתי תמחוי ולא ביצירת תעסוקה הולמת לצד לימוד התורה. קיומה של ש"ס תלוי בעוני, היא מטפחת אותו ולא מחפשת פתרון לבעיות. זה שקוף לעיני כול.
למרות כל זאת, רבני שכונות ובעלי תפקידים שונים בש"ס פועלים ביום הבוחר כדי שאנשי השכונות יצביעו למפלגה. אנשי הציונות הדתית צריכים להתגייס באותה מידה ולפעול לכך שאנשי השכונות, שביומיום הם משקיעים משאבים רבים למען רווחתם, יצביעו למפלגות של הציונות הדתית. רק בדרך הזאת נוכל להוציאם מהבעיות הכלכליות והחברתיות.
אם מפלגת הציונות הדתית תגדיל את כוחה הפוליטי, היא תוכל לדרוש את תיק השיכון והבינוי ובאמצעותו לפעול לשיפור פני השכונות על ידי עידוד תוכניות פינוי־בינוי, ומתוך חשיבה חברתית לעודד את אנשי השכונות לגור בבניינים החדשים שיבנו הקבלנים. לצד השינוי הפיזי, ניתן להשקיע ביצירת תשתית חברתית וחינוכית בשכונות אלה לשיפור המרקם החברתי.
זה לא חלום. זה ניתן לביצוע. הכול תלוי בתושבי השכונות, האם ימשיכו לחלום או גם יממשו את החלום. הדרך פשוטה: לבחור במפלגת הציונות הדתית ולהפסיק את הניצול הציני של הליכוד וש"ס. משנאה לא יצמח דבר. השינוי יבוא מכך שאנשים יאמינו בעצמם, יפסיקו לחיות את העבר ויתחילו לחיות את ההווה.
הכותב הוא חוקר מורשת קהילת ביתא ישראל, יזם חברתי וחינוכי