ניצחונה של חגית משה בהתמודדות על ראשות מפלגת הבית היהודי והכניסה המהירה למגעים עם מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' גרמו לנחת רוח קודם כול אצלם אבל גם לאדם נוסף ממפלגה אחרת בכלל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שרצה בהתמודדות שתפריד בין ימינה לבצלאל סמוטריץ', השקיע את כל כוחותיו בהתמודדות של משה נגד ניר אורבך. הוא הפעיל לחצים כדי להשפיע על חברי מרכז, כולל טלפונים אישיים ממקורביו, שפעלו היטב. זה היה מבחן לנתניהו שכוחו כפוליטיקאי שיודע לקרוא נכון את הזירה הפוליטית אותגר – והוא הצליח בו. בסביבתה של משה לא יודו במהלכים הללו, אבל הם חלק בלתי נפרד מניצחונה.
'בשבע' שוחח עם חגית משה ביום שאחרי הניצחון. "ההתמודדות הייתה הקדמה לדבר האמיתי והוא המשימה הגדולה שלנו – איחוד של הבית היהודי והאיחוד הלאומי למפלגה אחת רחבה, מחבקת ומכילה, שכל אחד יביא את הדגלים והניואנסים שלו וכולנו נהיה יחד. אני יצאתי לדרך הזאת, שמחה שזכיתי, ועכשיו נפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד קשה".
לעבוד קשה זה אומר מפלגה שוויונית של הבית היהודי והאיחוד הלאומי?
"ניפגש ונשב לעבוד יחד ממקום של ענווה ושוויון בדרך לאחדות הזאת שהציבור כל כך מחכה לה. אני לא אנהל את המשא ומתן בכלי התקשורת. אשב עם בצלאל, הוא מכיר את העמדות שלי ואני את שלו. אנחנו פותחים כאן דף חדש ויושבים לעשות את הדבר הזה של איחוד הכוחות.
"אין הרבה הבדלים בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, ואם יש הבדלים נכיל אותם במפלגה החדשה שלנו. בשלב הבא נשקול את כל החיבורים הרלוונטיים. מדובר בחלקים של הציונות הדתית ואני לא פוסלת איש מהם, אבל קודם נשב עם שותפינו הטבעיים".
ישיבה עם ימינה, כך אני מבין מדברייך, לא על הפרק.
"ימינה אמרה בעצמה שהיא אינה מפלגה ציונית דתית ובכך נהגה ביושרה ציבורית. מי שלא אומר שהוא רוצה לחבור לגוש של הציונות הדתית לא אשב איתו. זה לא חיבור טכני אלא מהותי והוא לא נעשה רק לשם בחירות. אני מדברת על מיזוג אידיאולוגי. זה שיש כיפות סרוגות בימינה זו עובדה, אבל זה לא הופך אותה לציונית דתית. אני לא מתכוונת לוותר על אף כיפה באף צבע".
מה את שומעת מהשטח?
"עצם העובדה שבגשם בלתי פוסק היה אחוז הצבעה גבוה כל כך מעידה על המחויבות של השטח. מי חשב שכמות כזו גדולה של חברי מרכז ישתתפו בהצבעה? זה אומר הרבה. אנשים הבינו שיש להם תקווה, שאפשר לעשות את הדברים באופן אחר, ורצו להשפיע".
לצד הבשורה של האיחוד מדגישה משה כי יש בשורה בעובדה שראשת מפלגת הבית היהודי היא אישה. "מה יותר פתוח מאיתנו? אנחנו דמוקרטיים ופתוחים אך שומרים גם על הגבולות של תורה, ארץ ועם".
לדבריה, הפנים רק קדימה. "אני רוצה ליצור ישות חדשה. לא יהיו יותר רסיסי מפלגות. הייתה פעם את המפד"ל שכולנו הכרנו, ובעיני רוחי כך אני רואה את המפלגה החדשה. שתהיה רחבה ותיתן מענה לציבורים רחבים. שכולם יחזרו הביתה".
כאמור יו"ר מפלגת הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ' וחגית משה כבר ישבו פעם אחת. אין כאן אפשרות לגרור רגליים. הזמן דוחק וסגירת הרשימות קרובה מאוד. שני הצדדים יידרשו לתת מעצמם כדי שהמהלך הזה ייצא אל הפועל. אין ספק שסמוטריץ' יעמוד בראש והשאלות שנותרו הן איך ישולב הבית היהודי, אילו מקומות הוא יקבל והאם המפלגה הזאת, אחרי שתתגבש, תפנה גם הלאה ותנסה לצרף את עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר כדי למקסם את כוחה של הציונות הדתית ולהציג את כל גווניה.
נוגסים בליכוד
עם היוודע התוצאות בבית היהודי, מפלגת ימינה, שמחזיקה גם היא בבסיס של מצביעים מהציבור הציוני־דתי הבינה שהיא ממשיכה הלאה. זה לא נעשה ברעש או בהודעות פומביות. בחדרים הסגורים קיבל נפתלי בנט החלטה שמבחינתו הגיע הזמן לנוע קדימה ולמלא את הרשימה שלו. יהיו בה גם נציגים מהציונות הדתית שחלקם כבר עובדים באופן נמרץ בשטח, ולצידם לא מחפש בנט כוכבים אלא אנשי עשייה, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, שמזוהים עם הקו שהוא מוביל, של שיקום הכלכלה והחיים אחרי משבר הקורונה.
הכוכב שצורף, אביר קארה, בוודאי לא יחזק את התדמית של פנייה לדתיים הלאומיים, אבל בימינה מאמינים בערך האלקטורלי שלו כמוביל "השולמנים" - מחאת העצמאים, ומקווים שזה אכן ישתלם בקלפי.
עם זאת, ראוי לציין שבמפלגה לא זנחו כלל את הציבור הדתי־לאומי. המסרים המועברים בראיונות הם שהמפלגה רואה בערכי הציונות הדתית קו שלאורו היא הולכת, וחלק מחבריה אף מבהירים שמדובר בסט ערכים שגם מי שאינם נמנים על חובשי הכיפה יכולים להאמין בו. גם במפלגתו של סער מתכוונים לקרוץ ואולי אף יותר מכך לציבור הדתי־לאומי. פרט להקמת מטה מיוחד סער מרכז כוחות בהתיישבות, שחלקים ניכרים ממנה נמנים על הציבור הזה.
אבל עוד יותר מזה, נראה שהכיוון הוא דווקא לנגוס במצביעי הליכוד הרבים בשומרון ולספק להם אלטרנטיבה. סער מדבר בנושאי התיישבות, זאב אלקין נחשב מהלוחמים המרכזיים בליכוד בעבר למען הסוגיה, וצירופו של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין מחזק את המהלך. גם תמיכתו של יו"ר מועצת יש"ע הנוכחי דוד אלחייני, ליכודניק במשך שנים רבות, מסמנת למצביעי הליכוד שיש כתובת חדשה למי שההתיישבות חשובה לו.
חזית הנורמליזציה
ביום רביעי השבוע הושבע לתפקידו נשיא ארצות הברית הנכנס ג'ו ביידן. בכך נגמר בעצם עידן טראמפ, אולי ארבע השנים הטובות ביותר שהיו לישראל מבחינה מדינית בשנים האחרונות, ומתחיל עידן חדש. במערכת המדינית יש תכונה לקראת הבאות והיא ללא ספק משולבת גם בדאגה. ההצהרות של אנשי ביידן במהלך הקמפיין, הן לגבי הסוגיה האיראנית והן לגבי זו הפלשתינית, היו חד־משמעיות. עם זאת, ההצהרות הללו מותנו בתקופה האחרונה מאז שנבחר לנשיא.
בירושלים מוטרדים בעיקר מסוגיית הגרעין האיראני. נכון לעכשיו ההערכה היא שביידן ירצה לחזור להסכם המקורי מ־2015 עם שינויים מסוימים. אגב, גם טראמפ חשב על מהלך כזה לפני שפרש מההסכם לגמרי, אך נראה שבעוד לטראמפ האיראנים אפילו לא הגיבו באופן אמיתי, לביידן הם מחכים בכיליון עיניים.
להערכת מומחים, כל הצעדים האיראניים האחרונים – הגברת העשרות האורניום, פתיחת מתקן גרעיני נוסף ועוד – נועדו לחשק את ממשל ביידן, כדי שבמשא ומתן יאמרו שאלו הוויתורים שלהם. אחד ממנהיגי איראן אף טען כי המדינה תבקש מביידן במסגרת ההסכם לפצות אותה על הנזקים שגרמו הסנקציות האמריקניות בשנותיו של טראמפ.
בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מודאגים מהכימיה האישית שיש בין שני המנהיגים. נתניהו בשלב ראשון גם לא ייכנס לעימות, כפי שהיה עם הנשיא אובמה. אחרי ארבע השנים הטובות הוא לא רוצה ממש לחזור לשמונה השנים הרעות. המערכה הדיפלומטית שינהל ראש הממשלה תהיה להסביר לביידן ולממשלו את גודל הסכנה יחד עם השותפות החדשות מהסכמי הנורמליזציה. החזית הזאת יכולה אולי להשפיע יותר ממה שהשפיעה ישראל בעבר. אין ספק שהסוגיה האיראנית תהיה נקודת המחלוקת המרכזית הראשונה בין נתניהו וביידן, למרות שבשלב ראשון שני הצדדים ילמדו את השטח.
מנגד דווקא בסוגיה הפלשתינית נראה שישראל יכולה להיות רגועה יותר. ההישגים שהיו בזמן ממשל טראמפ לא יבוטלו, ועל פי ההערכות ביידן ישהה מעט את המשך המאמצים לנורמליזציה בין ישראל ומדינות ערב המתונות כדי לסמן הבדל בין טראמפ ובינו, אך ימשיך מאותה נקודה, דבר שבירושלים רואים כחיובי מאוד.
בעניין ההתיישבות המצב עומד להיות שונה. כמעט ארבע שנים ישראל לא נתקלה מהצד האמריקני במושג "גינוי בנייה", משהו שעד לפני ממשל טראמפ היה חלק מריטואל קבוע. צריך לזכור שביידן הוא דמוקרט והוא תומך בתוכנית שתי המדינות. בשורה התחתונה יש אפשרות לא מבוטלת לכך שהגינויים יחזרו ואולי אף תהיה דרישה למחוות לפלשתינים.
מי שחושב שהריבונות בשטחי יהודה ושומרון תאושר בזמן כזה כנראה אינו מכיר את ההיסטוריה. ממשל דמוקרטי לא יאפשר התרחבות משמעותית בשטחי יהודה ושומרון, וספק גדול אם ההתיישבות הצעירה שטרם אושרה תקודם באופן אמיתי. אז אולי יהיה את מי להאשים על העתיד, אבל קשה להבין איך נתניהו דיבר גבוהה גבוהה בעניין הסדרת ההתיישבות הצעירה בעוד הוא ממתין עד לרגע האמת ובסופו של יום לא קורה דבר.
ישראל נכנסת לתקופת ביידן עם חששות, אבל גם עם ההבנה הברורה שמדובר בנשיא תומך שלא מחפש את רעתה של ישראל. מהי טובת ישראל להשקפתו? עד כמה ישפיעו יועציו שנחשבים כפחות אוהדי ישראל? מאה ימים אין כדי לבחון את הסוגיה, אבל בירושלים ימתינו להצהרות הראשונות של הממשל החדש כדי להבין לאיזה כיוון נושבת הרוח.
לתגובות: nitsankeidar@gmail.com