סיפור מעצרה של פעילת דרום תל אביב שפי פז צריך להדאיג כל מי שחופש המחאה חשוב לו. פז סגורה בביתה כבר ארבעים יום, מרביתם במעצר בית. בשבוע האחרון שונו תנאי מעצרה ל"מעצר אדם", שבמסגרתו היא יכולה לצאת מביתה בליווי צמוד של מפקח שאישר בית המשפט.
פז נעצרה לפני כחודש אחרי שיוחסה לה פריצה לגן ילדים של מסתננים בדרום תל אביב. במהלך החקירה הפתיעו אותה חוקרי המשטרה כשהוסיפו לחשדות נגדה עשרות אירועים שבהם היא לכאורה מעורבת, וכך גובש נגדה כתב אישום.
המשטרה ביקשה שוב ושוב להאריך את מעצרה של פז ואף טענה כי ניתן להשתמש לשם כך בסעיף של מסוכנות לציבור. השבוע הגישה פז בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ובה ערערה על ההחלטה להשאירה בתנאי מעצר. השופט בני שגיא ביטל את מעצר הבית, אך קבע כי על פז להישאר תחת פיקוח עד שיוגש לבית המשפט תסקיר של שירות המבחן על מידת מסוכנותה. בסביבתה של פז טוענים כי כתב האישום נגדה יוצר רושם של חוסר צדק, אפליה והשפלה.
סוחרי סמים ברחוב, פז במעצר
פז שוחחה עם 'בשבע' מהמעצר שבו היא נתונה, והסבירה מדוע היא מרגישה כי ההתנהלות נגדה מפלה. "אי אפשר לעבוד עליי", אומרת פז, "אני חיה פה בדרום תל אביב. אני רואה איך המשטרה מתייחסת לעבריינים מסוג מסוים ואיך מתייחסים אליי. סוחרי סמים נעצרים על ידי המשטרה, ויום למחרת הם שוב ברחוב מוכרים למי שהם רוצים. עברייני קורונה לא מקבלים קנסות בכלל, מסתננים אלימים חוזרים לרחוב כל הזמן, אבל אותי החליטו לשים במעצר עד תום ההליכים נגדי. מצאו לעצמם את מי להגדיר כמסוכנת לציבור".
הסיפור החל כאשר פז תיעדה בצילום וידאו פעילות בגן ילדים של מסתננים. "אנחנו מתעדים כל דבר בכל זמן, תמיד מתעדים ומצלמים. זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במאבק שלנו על שכונות דרום תל אביב. כשהגעתי למשטרה התברר שמחכים לי תיקים פתוחים מכל מיני מקרים אזוטריים בעבר. המעצר לא היה רק על ההגעה לגן הילדים, אלא אספו מקרים והאשימו אותי בסעיפי השחתת פני מקרקעין, קשירת קשר להשחתת פני מקרקעין, הסגת גבול, פגיעה בפרטיות, הפרת הוראות. כל אלה פעילויות שנעשות בכל מחאה. אין פה תקיפה, אין אלימות, אין שוד, גניבה, אחזקת נשק, שום עבירה כזאת שיכולה באמת להגדיר אותי כמסוכנת".
פז מסבירה כי מדובר על עבירות שהן בתחום המשפטי של עוון שנעשו, לכאורה, כחלק ממחאה חברתית. "אחד הסעיפים נגדי זה כתיבת גרפיטי על הכביש מול הבתים של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והשופט פוגלמן. אין מחאה שלא עושים בה את זה. בבלפור כל ערב מרססים דברים מול בית ראש הממשלה ואף אחד לא נעצר על זה. המשטרה הוציאה לנו צווי הרחקה מכל מוקדי המחאה: מול עמותות הסיוע למסתננים, מול בתי הספר שלהם. אז לכתוב לכאורה על הכביש זו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להביע מחאה בצורה שמישהו יראה. אין פה שום מימד של סכנה לציבור".
הטענה כי היא מסוכנת, אומרת פז, מגוחכת לנוכח מצבה הפיזי: "אני אישה בת 68, עם היסטוריה של מחלת הסרטן. גם אם הייתי רוצה לתת למישהו איזו מכה אני לא מסוגלת. אפילו הגנה עצמית לא נמצאת במסגרת היכולת הבסיסית שלי. אין לי שום עבירה של אלימות, אם אני מגיעה למישהו והוא נושף עליי אני נופלת. למרות כל אלה תפרו לי תיק של ראש משפחת פשע עם עבירות של הפרת הסדר הציבורי, דברים שהם חלק מכל תנועת הפגנה. מנסים לייחס לי אלימות, למרות שאין שום דבר אלים במחאה שלנו. זה הכלל הבסיסי. כל פעיל חדש שמגיע למחאה אני מבהירה לו שאנחנו לא מרימים יד, אלימות היא מחוץ לעסק. גם אם מישהו היכה אותך אתה הולך לצד ולא מחזיר. אני לא רוצה שהשכונות יידרדרו לאלימות ואני לא רוצה שידביקו לי אלימות בתיקים משטרתיים, אבל כל השיחות האלה עם הפעילים לא עזרו לי. בסוף טוענים שאני לכאורה אלימה".
"אני לא יכולה להיות מסוכנת לאף אחד, כנראה אני מסוכנת לשוטרים", מגחכת פז, "אני מצלמת את אוזלת היד של המשטרה. אני מצלמת איך שוטרים מגיעים להתקהלות בנווה שאנן, מאיימים בדו"חות אבל הכינוס נמשך ואף דו"ח לא נרשם. אין אכיפה על מסיכות, לא על עסקים שפתוחים. אז אני 'מסוכנת'. ומה שהכי כואב ומתסכל זו הרצינות שהשופטים בדיונים להארכת מעצר מייחסים לטענות של השוטרים. אני יושבת מולכם, אתם רואים במי מדובר. איזו מסוכנות יש פה? הכול נעשה מולי בהיסטריה. עוצרים אותי בתשע בערב, מחזיקים אותי עד שתיים וחצי בלילה עם אזיקים בידיים וברגליים. מביאים אותי כמעט בבוקר לבית המשפט. אני מרגישה מאוד מושפלת מזה".
אחד האישומים נגד פז מתבסס על הודעת ווטסאפ שכתבה לפעילה אחרת במאבק לפני כמה חודשים, שבה לכאורה הן הציעו לפזר נעצים בגנים הציבוריים כדי לנקב את אופניהם של העוברים והשבים. "זו הייתה בדיחה ששלחנו בשתיים בלילה. ברור שאף אחת לא התכוונה לעשות את זה, הרי יכולנו לעשות את זה ועבר המון זמן מאז. זו הייתה התכתבות מבודחת. הגיעו אליי שוטרים הביתה וערכו 'חיפוש', הם לא באמת חיפשו אחרי נעצים. יצאו ונכנסו ולא מצאו כלום, הם אפילו לא חיפשו ברצינות. זה היה עוד אירוע שנועד לפגוע בי".
כעת מחכה פז לתסקיר של שירות מבחן שיקבע אם אכן נשקפת ממנה מסוכנות. "עוד לא יצרו איתי קשר, אבל אני מאמינה שימצאו לי איזה עובד סוציאלי שמאלני שממש לא יהיה מעוניין לעזור לי. אבל מי יודע, אולי שווה להיות אופטימיים".
"רוצים להפסיק את המחאה שלנו"
יחד עם פז נעצר גם דורון אברהמי, שותפה למאבק. אברהמי היה גם הוא כשבועיים במעצר בית. גם כלפיו, כך הוא טוען, המשטרה נהגה בחוסר הגינות. "חוקרת הודיעה לי במהלך החקירה שהיו ניסיונות לפרוץ את הטלפון הנייד שלי, כי לא הסכמתי לתת את הקוד בעצמי", הוא אומר, "המעצרים נגד שפי וגם נגדי זה לא כי רוצים לעצור אותנו כשני אנשים שביצעו או לא ביצעו עבירה מסוימת לכאורה. העניין פה אחר. הם רוצים להפסיק את המחאה שלנו שנמשכת יותר מעשר שנים. היא לא נוחה להם כי אנחנו חושפים את הכשלים של המשטרה באזור, את חוסר האכיפה. מבחינתם יש שתי אופציות: או להפסיק את החשיפה של הכשלים האלה, או לתקן אותם. כנראה לתקן יותר קשה. אבל זה לא מפחיד אותי ולא מבהיל אותי. המאבק שלנו יימשך כל עוד אני חי, או עד שנשיג סוף סוף את המטרה שלנו – החזרת המסתננים לארצות מוצאם. ואם זה לא אפשרי, אז שישימו אותם בקיסריה, ברעננה, בקיבוצים – ונראה אם זה אפשרי או לא".
את השניים מייצג עורך הדין איתמר ברקאי, שמברך על החלטת בית המשפט להפסיק את מעצר הבית של שפי. עם זאת, "לעניין הפיקוח, אני סבור שמדובר בתנאי מגביל שאף אותו היה ראוי להסיר באופן מוחלט, הן לאור כתב האישום והעבירות לכאורה המיוחסות לשפי, והן לאור העובדה שניתן לאיין כל חשש ממנה באמצעות תנאים אחרים, כגון צווי הרחקה ממקומות ספציפיים, כפי שאכן צווים כאלה הוצאו בעניינה. הותרת הפיקוח עליה היא תנאי מיותר לחלוטין אשר הן לאור זהות הנאשמת, הן לאור גילה והן לאור עברה אין כל סיבה ממשית להשאירו".
ברקאי מציין כי הציג בבית המשפט תקדימים של מקרים חמורים בהרבה משל מרשיו, שבהם הסתפקו השופטים בהרחקות או בהגבלות קלות בהרבה מאלה שהוטלו על פז. "אני לא יודע להצביע על המקור למדיניות שננקטת כלפי שפי ודורון ואני לא רוצה לקבוע דברים בלי בסיס עובדתי.
יחד עם זאת, תושבים רבים בדרום תל אביב מרגישים שבמשטרת ישראל מזה זמן רב התהפכו היוצרות. יש תחושה שהאזרחים החוקיים בדרום תל אביב, אלו שפועלים בהתאם לזכויות היסוד שלהם לחופש ביטוי וחופש מחאה ומוחים נגד העוול הנוראי שנגרם להם עם הפיכת שכונותיהם לאקס טריטוריה הנשלטת בידי מסתננים לא חוקיים, הם אלו שהפכו ליעד מבחינת משטרת ישראל, בעוד שהמסתננים הלא חוקיים עושים ברחובות דרום תל אביב ככל העולה על רוחם, בלי חשש ובלי מורא.
התרומה לתחושה זו, אגב, אינה רק בשל התנהלות המשטרה, אלא גם לנוכח התנהלות מערכת המשפט. רק לאחרונה התפרסם כי מאות כתבי אישום נגד מסתננים פשוט מבוטלים על ידי בתי המשפט, אך ורק בגלל שלא מצליחים לאתר אותם לאחר שמשחררים אותם ממעצר. יתרה מכך, העובדה ששפי, דורון ויתר חבריהם למחאה מתעדים ללא הרף את ההתנהלות האמורה, לא גרמה ליתר אהדה כלפיהם ממילא. חשוב לציין שעם כניסתו של חבר הכנסת אמיר אוחנה לתפקיד השר לביטחון פנים הייתה תחושה שמשהו הולך להשתנות, אך עד מהרה התברר שתחושות לחוד ומציאות לחוד".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המעצר, לרבות הארכת תנאי מעצר הבית, נקבעו על ידי בית המשפט בהתאם לממצאים ולחומרתם, ולראיה כתב אישום המדבר בעד עצמו. למען הסר ספק נדגיש כי כלל הטענות שעלו נבחנו בבית המשפט במספר ערכאות, לרבות עתירות שהוגשו על ידה וכל אלו נדחו על ידי בית המשפט. משטרת ישראל תמשיך לחקור ללא משוא פנים ובאופן מקצועי ויסודי על מנת להגיע לחקר האמת למען שלום הציבור וביטחונו".