באקורד צורם מאוד הסתיימה כהונתו של הנשיא הטוב ביותר לישראל. הילד הרע של הפוליטיקה הבינלאומית מסיים נזוף ומנודה את כהונתו.
חלק מהעולם יזכור בעיקר את הסיום האלים ואת השפה חסרת הטקט אבל בישראל, כך לפחות ראוי, נזכור דברים שעשה וששינו לטובה את עתידה של ישראל.
את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, שהקמתה פתחה סכר והיוותה פתח לשינוי היחס לירושלים בעולם כולו. את ההכרה ברמת הגולן הישראלית שאך לפני שנים מספר רצתה ישראל בלחץ אמריקאי למסור לאויב הסורי. את היחס לאיראן ולטרור האיסלמי בכלל. את חיסול האויב במקומות שונים בעולם, וכמובן את השלום עם מדינות ערב ברחבי הגלובוס. שלום תמורת שלום.
כעת, נשיא אמריקאי חדש מגיע. רצונו לפתוח דף חדש עם העולם המוסלמי ובייחוד עם איראן עלול להרע מאוד לישראל.
המתנות האמריקאיות האוטומטיות שנעשות על חשבון ההתיישבות הישראלית והביטחון הישראלי, גם הן עלולות להגיע. והסיכון שהתרגלנו לשכוח, חוזר במלוא עוזו הן אם נתניהו יהיה ראש ממשלה, וביתר שאת במידה ותהיה ממשלת אחדות כזו או אחרת, הכוללת בתוכה כוחות ימין ושמאל.
דווקא בשל כך, ימים לפני סגירת הרשימות, ראוי שמנהיגי הימין יפתחו עיניים ויקחו אחריות.
ליצור ימין מחויב שיאיים על מעמדו של כל ראש ממשלה אם יחליט לוותר, כמו בעבר, על נכסים אסטרטגיים ביהודה ושומרון. ימין שיבין ששאלות על גבולותיה של ישראל, על מעמדנו מול האויב ועל ויתורים ונסיגות לא נקברו עם מותו של שרון ולא הושמו מאחרי סורג ובריח עם כניסתו של אולמרט לכלא.
הסוגיות הללו חיות וקיימות וחס ושלום אף בועטות. משחק באחוז החסימה, משחק בקולות הימין האידיאולוגי, משחק בכח המועט שיש לנו עלול להוות חרב פיפיות ולגרום לכולנו לשלם מחיר כבד ומיותר.
לצד הרצון להוות זרוע שלטונית עיקרית, לצד המטרה להוות כח מגזרי מכובד - על מנהיגנו לזכור שהעולם ממשיך להתגלגל. בשנים הקרובות, ביום שאחרי הקורונה, יחפש העולם מתנות מנחמות שבשלטון רעוע עלולות להיות על חשבונה של מדינת ישראל. אסור לנו לבזבז קולות שיהפכו את ישראל שק חבטות, אסור לנו להפוך את הימין האידיאולוגי לכזה העוסק בסוגיות פנים בלבד ושוכח את היום שאחרי טראמפ.