מפגשים שהם בגדר נס במלונית הקורונה

ליאור, תלמיד ישיבה מרעננה, בחר להיכנס למלונית הקורונה המעורבת ולא זו שיועדה לבני ישיבות. הוא וחבריו גילו עולם חדש של עם ישראל.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ח' בשבט תשפ"א | עודכן: 20:16

מפגשים שהם בגדר נס במלונית הקורונה-ערוץ 7
חוזרים להיות ביחד
צילום: אמציה

שמענו לא מעט על מפגשי בחורי ישיבות מהציבור החרדי והדתי לאומי במלונית הקורונה, אבל גם במלוניות המעורבות מתרחשים מפגשים שיתכן ולעולם לא היו מתרחשים במקומות אחרים.

ליאור וואזנר, בחור ישיבה תושב רעננה, בחר יחד עם חבריו במלונית קורונה מעורבת ובשיחה עם ערוץ 7 הוא מספר על כמה מרשמיו.

"בהתחלה היה קצת חשש ורציתי ללכת למלונית חרדית, אבל כמה חברים הלכו למעורבת אז הצטרפתי אליהם. זה היה מרתיע בהתחלה לראות את האנשים שם ולהבין שבמציאות כזו אני צריך לשמור מצוות, שזה הבית שלי למשך שבוע ושם לא כולם בראש שלי כבחור ישיבה שרוצה ללמוד תורה".

עם זאת נוצר הקשר בין וואזנר וחבריו לבין שאר המשתכנים במלונית. "אחד החברים מאוד חברותי והצליח להתחבר על האנשים. ראיתי שזה מעין תיקון ולא סתם הקב"ה שלח אותי לשם. נחשפנו לעוד ועוד אנשים. כולם בזיקה כזו אחרת למסורת והם אלה שהתעניינו ופנו אלינו. היו שם דתל"שים, בחורי ישיבה שאיבדו את זה, אנשים עם זיקה למסורת ועוד".

על החשש של רבני המגזר החרדי מפגיעה ברמתם הרוחנית של בחורי הישיבה אומר וואזנר כי הוא "יכול להבין את נקודת האמת שבדברים האלה. כבייני"ש היה לי לא פשוט להיות שם. אני לא יכול לומר שהיינו במחיצה נפרדת מכל הבנות שהיו שם, אבל מי שמקושר לעצמו יכול לשמור על עצמו, לחיבור, לזהות וללימוד".

"אני מסכים שיש גם חוסר צניעות וזו אחת הסיבות שלא רציתי להיות שם, אבל מי שמגיע עם חברים ועם עוגן יש לו אפשרות לעמוד על שלו", אומר וואזנר ומספר על אחד מהמפגשים במלונית: "היה שם אדם שחשבנו שהוא הזוי לגמרי, אדם בלי כיפה ועם צעיף על הראש, נראה מנותק והתברר שהוא בעל תשובה עם חוויה חזקה בדרום אמריקה והוא לימד אותנו על פגישות עם אנשים".

"זו חוויה של תחושה שכולם יש משהו משותף שהוא לא הקורונה. אפשר היה לגלות אצל הרחוקים ביותר לכאורה התעניינות בתורה ובמצוות. לדוגמא, רצינו לעשות קבלת שבת של קרליבך והקהל לא בדיוק חיבב את זה, אז שילבנו בין קרליבך למזרחי", הוא מוסיף ומספר.

על חוויותיו במלונית כתב וואזנר פוסט מפורט תחת הכותרת 'חוויה ממלונית קורונה - נס ללא פאנץ':

"יש ניסים שהם פשוט נוכחים, ללא שיא או איזה פאנץ' מיוחד, פשוט נס אחד רחב שמשתרע לאורח זמן.. הגענו למלונית קורונה והתלבטתי נורא האם להגיע למלונית חרדים/בני הישיבות או למלונית המעורבת, לבסוף זרמתי עם הזרם והגעתי למלונית המעורבת.

בתחילה התבאסתי כשראיתי מה הולך שם, ה"עמך בית ישראל" לא תמיד נראים חיצונית כחברה מזמינה לבן אדם שומר מצוות מכל הבחינות. אמרתי לעצמי להתרחק מה"ערסים", לכן החלטתי להתכנס מעט בבית כנסת. אבל לאט לאט משהו נפתח, המטיבתא האירה את אורה והחבר'ה ממש עשו רושם על האנשים סביבנו של אור וטוב, והלב התחיל להרגיש שמשהו אחר במלון הזה, חבורות של אנשים שונים ומשונים שהקורונה גרמה להם להתאחד, ומצאתי עצמי בקריעה מוחלטת בין הרצון להתכנס ללמוד בשקט לבין להיות בהתרחשות המטורפת סביבי.

אבל הלב פשוט קלט שקורה משהו והחלו היכרויות עם כל סוגי האנשים. סטודנט לפסיכולוגיה שלמד בישיבה ידועה ונתקל בהרהורי כפירה באוניברסיטה. חרדי מזרחי צעיר חוזר בתשובה שלקח על עצמו אחריות על המניינים ונושאי הדת במלון. זקנה ספרדייה שמקבלת המון כבוד מסובביה ועובד ערבי בשם אבו זהיד שעובד במלון עם הבן שלו (זהיד) כי הוא רוצה להטיב בתקופה כזאת, באמת, ככה הוא אמר.

היו גם חרדים שרצו את השקט שלהם והגיעו למלון ללא הלחץ של החברה שלהם. היו בנות מדרשה ובנות שירות שרצו שירים בשבת ודבר תורה בשולחן שבת. אחד בשם חרלפ, דתי לשעבר ובמקרה גם צאצא של הרב חרלפ, עם חיוך מקסים, ועוד חרדי לשעבר שסיפר לי שבעומק הוא לעולם לא ישתחרר מהזיקה ליהדות ולאלוקים אבל הוא פשוט חיפש חופש ומתלבט אם להתגייס אם בכלל. ועוד אחד בשם אור שפשוט האיר לנו את השבת וסיפר לנו איך גילה את עצם היותו יהודי בכנסיה נוצרית בדרום אמריקה, ומשם מה הוא יודע לקרוא אנשים ולעשות איזה תרגיל מיוחד של קריאת הנפש דרך לחיצת יד. ישבנו איתו לילה שלם. אתמול אמר לי שהתיקון שלנו זה דווקא איפה שלא נוח לנו בחיים, איפה שנראה שהכי לא אפשרי שנהיה מסוגלים, שם צריך תיקון.

זוג חמוד מבני עקיבא שמנסים לשמור על עצמם במציאות אליה נקלעו, אבא ובת ממוצא רוסי שהיה ביניהם אהבה שלא ראיתי הרבה זמן, כאילו העולם סביבם לא קיים. ואתיופי חמוד שהיה נראה כחביב הציבור, שהרבה זמן לא ראיתי כזאת התרגשות כמו שלו כשנתנו לו לעלות לתורה ולקחת את הספר לארון קודש. בעודו סוגר את הארון הוא כורע ועושה תנועת ידיים של הודיה בעודו צוער אחורה. כשהרים מבטו היה לו חיוך ועיניים דומעות.. שירי סעודה שלישית ומלווה מלכה עם בחור עוצמתי ,אמציה,רווק בן 30 ומשהו שלמד בהמון ישיבות וטייל בכל העולם ועבד בחברה להגנת הטבע, שהשהות במלון גרמה לו לגעוגעים לניגונים, לתורה.

אישה חרדיה שהצטרפה אלינו לשירים בעודה שרה בקולות כאילו לא שרה שנים, כאילו רק חיכתה לזה. ועוד עולה חדשה שגרמה לכולנו לשבור את השינים בלדבר אנגלית עם חיוך תמידי למרות שלא תמיד מצאה עצמה שם. מכיניסט לשעבר שדן איתנו על כמה חשוב גם להדגיש את השכל הדתי בחיים כי לא תמיד הרגש הדתי נוכח בחיים השוחקים.. ועוד אנשים רבים עם סיפורים רבים

‌לא יודע איך לקרוא לזה חוץ מנס. לא נס עם איזה שיא מטורף או איזה סיום מיוחד, אבל נס. איחוד ניגודים בלתי נתפסים ואחדות כזאת שמה שמשותף לה הוא חיפוש, לכולם היו עיניים של חיפוש של רצון להבין מה למה איך , תהייה כזאת ומעין תחושה של אחדות בתוך עולם מטורף, תיבת נח, אנשים נפתחו אחד לשני גילו את הפרצופים השונים.

הרגשתי בשבת שכולם מרגישים משהו דומה, קסם כזה שלא ניתן להסביר במילים, היה הרבה פינג פונג, משחקי חברה, לימודים משותפים, סיפורי מעשיות וקידוש בשבת (בזכות חבר של אמציה שהביא לו הרינג וקרקרים לכבוד שבת), ומעל כל זה ריחף קסם כזה .

הזכיר לי שלמדנו בשבת בחבורה עם כמה אנשים על ט"ו בשבט תורה של הרב שטיינזלץ זצ"ל על העץ שדומה לאדם, שבדור כזה שכולנו כל כך כעלה נידף ברוח, בבדידות כזאת, כולנו צריכים ללמוד מן העץ, שצריך אדמה, צריך שורשים, השבוע נזכרתי שיש לי שורשים, יש אדמה, יש נס בעולם שנקרא עם ישראל, ציונות אמיתית היא בין האנשים, במפגשים הקטנים, המבטים, החיוכים הקטנים והשיחות המביכות במעלית על הקורונה ועל איזה קטע שאנחנו במלונית ככה כולנו, בתחושה הזאת שהייתה בין כולם ואף אחד פשוט לא הצליח לבטא אותה במילים, נס שמשתרע לאורך כל חיינו, בלי סוף.